סבלה מכאבי ראש במשך חודשים - עד שגילתה את הסיבה המפתיעה לכך
אם לשלושה סבלה במשך חודשים מכאבים חריגים, אך רופאיה אמרו לה שאלה תוצאה של דברים שגרתיים כמו סטרס והורות. לאחר שאיבדה את ראייתה - התגלה במוחה גידול נדיר, שהוסר בניתוח מורכב דרך האף

כאבי ראש הם מהתלונות הנפוצות ביותר ברפואה, ולכן קל לפעמים להמעיט בהם. אבל יש מקרים שבהם מה שנראה שגרתי, מסתיר סיפור אחר לגמרי.
ליבי וולסטון, בת 32 ואם לשלושה מוולברהמפטון שבבריטניה, פנתה שוב ושוב לרופאים בעקבות כאבי ראש שהחלו בקיץ 2024. לדבריה, בכל פעם קיבלה הסברים שונים: הורמונים, סטרס, אפילו ההורות עצמה. רק כשהמצב הידרדר ואיבדה את הראייה באחת מעיניה, היא הופנתה לבדיקות מעמיקות יותר.

הבדיקות חשפו גידול מוח נדיר (מסוג AT/RT), גידול שבדרך כלל מופיע בילדים צעירים מאוד, ולא אצל מבוגרים. במקרה שלה, הגידול התפתח באזור בלוטת יותרת המוח, מה שהסביר את הכאבים ואת הפגיעה בראייה. בהמשך עברה ניתוח מורכב שנמשך כארבע שעות, במהלכו הוסר הגידול דרך האף - גישה כירורגית שנועדה להגיע לאזור המוח מבלי לפתוח את הגולגולת.
וולסטון תיארה תחושת תסכול עמוקה מהתקופה שקדמה לאבחון. "הרגשתי שמתעלמים ממני חודשים", סיפרה. "ידעתי שמשהו לא תקין, אבל כל הזמן נאמר לי שזה לחץ או הורמונים. אפילו שאלו אותי אם הילדים שלי הם לא הסיבה לכאבים". לדבריה, הכאב הפך לבלתי נסבל והשפיע על התפקוד היומיומי ועל היכולת שלה להיות עם ילדיה.
כתבות נוספות במדור ביזאר:
מבחינה רפואית, כאבי ראש כרוניים הם תופעה מורכבת, ורובם אכן אינם מצביעים על בעיה חמורה. זו בדיוק הסיבה שרופאים נוטים להתחיל בהסברים שכיחים יותר. אבל במקרים נדירים, כמו זה, מדובר בסימן מוקדם למשהו עמוק יותר, מה שמדגיש את האתגר באבחון מוקדם.
ואז מגיע הפער שמקשה לעכל את הסיפור: אותה תלונה שנשמעה כמו שחיקה יומיומית של הורות, התבררה בסופו של דבר כסימן לגידול מוח נדיר, כזה שבדרך כלל בכלל לא מופיע בגיל שלה. המעבר הזה, בין שגרה כמעט בנאלית למצב רפואי קיצוני, הוא מה שהופך את המקרה לחריג כל כך.

לאחר הניתוח עברה וולסטון טיפולים משלימים, כולל הקרנות וכימותרפיה, ובפברואר האחרון קיבלה בשורות טובות כשהוכרזה כנקייה מהמחלה. מאז, היא פועלת להעלות מודעות ומגייסת כספים למחקר בתחום גידולי המוח, מתוך רצון לעודד אנשים לא להתעלם מתסמינים מתמשכים.
המקרה שלה מצטרף לשורה של סיפורים שמדגישים עד כמה חשוב להקשיב לגוף - גם כשנדמה שהתשובה כבר ברורה. לפעמים, דווקא האבחנה הכי "הגיונית" היא זו שמפספסת.


