החטיף החדש של הטיקטוק: כדי חרס עם לימון
טרנד חדש ברשת מציג גולשים שטובלים כדי חרס במיץ ליים ואוכלים אותם בשלמותם. מה שנראה כמו גימיק ביזארי של רשתות חברתיות כבר גרר אזהרות מרופאים מפני חסימות מעיים, שיניים סדוקות וחשיפה למזהמים
בטיקטוק כבר ראו כמעט הכול, אבל גם שם לא בכל יום רואים מישהי מרימה עציץ חרס זעיר, סוחטת לתוכו ליים, מפזרת מעל תבלינים, ואז פשוט נוגסת בו כאילו מדובר בחטיף פריך מול הטלוויזיה. וזה בדיוק מה שהפך בימים האחרונים לוויראלי במיוחד. צפו:
הטרנד צבר תאוצה סביב סרטונים שבהם משתמשים אוכלים כדי חרס קטנים בשלמותם. מי שהוצגה כמי שהציתה את הגל היא יוצרת התוכן ג'אנת הררה, שמופיעה בטיקטוק בשם jannherr, אחרי שסיפרה כי במהלך ההיריון האחרון שלה החלה לפתח חשק לאדמה. הסרטונים שלה גרפו מיליוני צפיות ועוררו חיקויים, סקרנות וגם לא מעט גועל בתגובות.
הררה עצמה מוצגת בכתבה כמי שתיארה את זה כ"נשנוש לילה", בעוד גולשים אחרים הודו שהם "ממש רוצים לנסות". במקביל, אחרים הגיבו בפחות התלהבות, כולל מי שניסו בעצמם וטענו שהתחושה היא כמו "זכוכית בין השיניים". במילים אחרות: גם בתוך הקהל של טיקטוק לא כולם השתכנעו שהדבר הבא בעולם החטיפים צריך להגיע ממדף הקרמיקה.
ההסבר שמופיע סביב התופעה פחות מצחיק. מומחים קשרו את ההתנהגות לתופעה המכונה פיקה, תשוקה לחומרים שאינם מזון, שלפעמים מזוהה עם חסרים תזונתיים כמו ברזל, במיוחד בתקופת היריון. לצד זה הוזכר גם המונח גיאופגיה, מנהג תרבותי שקיים בחלק מקהילות שונות בעולם וקשור לאכילת אדמה או חרס, אך הרופאים הדגישו שהמשמעות הרפואית של הטרנד הנוכחי רחוקה מלהיות תמימה.
הטרנד הזה נראה כמו משהו קטן, כמעט חמוד - עציץ מיניאטורי, ליים, תבלין, וידאו קצר. אבל הפער בין המראה האסתטי של "נשנוש טיקטוק" לבין העובדה שמדובר בלעיסה של חרס הוא מה שהופך את הסיפור הזה לביזארי באמת. זה לא עוד אתגר מוגזם ברשת; זה רגע שבו חפץ שאמור להחזיק פרח הופך פתאום לארוחה.
כתבות נוספות במדור הביזאר:
מעבר לאפקט הוויראלי, הרופאים שהובאו בכתבה הזהירו מכמה סיכונים ממשיים: חשיפה למזהמים כמו מתכות כבדות, חומרי הדברה ונבגים, פגיעה בספיגת רכיבים תזונתיים, ירידה ביעילות של תרופות, הצטברות במערכת העיכול שעלולה להוביל לחסימה; ואפילו שיניים סדוקות מלעיסת הקרמיקה עצמה. גם מוצרים שמסומנים כ"אכילים" או כ-"food grade" אינם בהכרח מפוקחים רגולטורית באופן שמבטיח בטיחות מלאה.
במובן הזה, הסיפור הזה הוא גם תזכורת די מדויקת לאופן שבו טרנדים נולדים היום: מישהו מעלה הרגל מוזר, האלגוריתם נותן דחיפה, הקהל עובר משלב ה"איכס" לשלב ה"טוב, אולי רק ביס", ופתאום שאלה שלא הייתה אמורה להישאל בכלל, האם עציץ קטן הוא נשנוש לגיטימי, כבר נשמעת כמו דיון ציבורי אמיתי.