לא עברתי את בחינות לשכת עו"ד, אבל לא תצליחו לסנן אותי

השבוע התרגשה סערה מקומית סביב בחינת ההסמכה האחרונה של לשכת עורכי הדין, שבה נכשלו 52% מהנבחנים. לאוזניהם של עורכי הדין הוותיקים, שלא נדרשו לעמוד בבחינות השנים האחרונות, טענות המתמחים נשמעו ודאי כמו הדיה הרחוקים של עוד אחת מהמחאות שצצו באחרונה כפטריות אחרי הגשם.

אודה על האמת. איני מסכים עם מרב טענותיהם של המתמחים. איני סבור כי יש בעיה אתית בכך שהלשכה היא שמחברת את הבחינה ושמפקחת על הכניסה בשערי המקצוע. אף איני סבור כי השימוש שעושה לכאורה הלשכה בבחינה, לסינון וצמצום מספר המתמחים המצטרפים לשוק עורכי הדין, הוא משולל לגיטימיות. ואולם בעשותה כך, מן הראוי כי ציבור המשפטנים וחברי הלשכה יידעו דברים לאשורם, יישירו מבט אל שיטת הסינון ותוצאותיה - ואז יחליטו אם לומר כי טוב. רק כך, תעוגן הלגיטימיות של מבחני הלשכה במתכונתם הנוכחית.

אז הנה - דיווח חי מהשטח שנותר הרחק מאחוריכם, בשערי הכניסה למקצוע.

לגרסת הלשכה, שיעור הנכשלים בבחינה נובע מהכמות הגדולה של תלמידי המכללות שניגשו אליה. בהנחת הלשכה, שלפיה תלמידי מכללות לוקים בידע המשפטי שלהם ובשל כך נכשלים בבחינה, היא מנסה להעביר את המסר הבא: הבחינה בודקת את הידע המשפטי ורמת הבנת החומר של הנבחן.

ובכן, אינני תלמיד מכללה. התקבלתי לפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות תל אביב וחיפה. סיימתי את לימודי בהצטיינות בחיפה בציון 91. באותו ציון אף סיימתי לימודי תואר שני בפילוסופיה. התקבלתי להתמחות בחמישה משרדים מהגדולים במשק, ולבסוף ביכרתי להתמחות בלשכת אחד השופטים בבית המשפט העליון. במהלך התואר שימשתי עוזר מחקר, לימדתי כעוזר הוראה, הייתי חבר מערכת בכתב העת "משפט וממשל", ונטלתי חלק במשפט המבוים השנתי של הפקולטה. ועל אף כל אלה, נכשלתי בבחינת הלשכה האחרונה. האם באמת סביר שהיא בחנה את יכולותי המשפטיות?

אודה כי תחילה התמלאתי בושה גדולה להיחשף בכישלוני. בושה לספר לשופט שאצלו התמחיתי, למשרד שכבר קיבל אותי, להורים, לחברים, ולכל מי שאצטרך לספר לו על כישלון במקצוע שאני אוהב, משקיע בו, ויותר מחמש שנים מצליח בו. אך לאחר ימי האבל הראשונים, הבנתי שאין סיבה להתבייש. אין דבר וחצי דבר בין היכולת והפוטנציאל המשפטיים של הנבחן בבחינה הזו לתוצאות שביכולתו להשיג.

הבחינה נעדרת כל ממד של הבנת חומר משפטי ויכולת ניתוח של מצב משפטי. אף אין בה כל ממד של יכולת כתיבה או ניסוח.

החברות העוסקות בהכנת מתמחים לבחינת הלשכה ממליצות במהלך החודשיים שעד הבחינה על סדר יום שלא יפחת משמונה שעות של שינון ולימוד, וכ-11 שעות במהלך השבועיים האחרונים שלפני הבחינה. מתמחים אינם זכאים עוד לדמי אבטלה במהלך התקופה, ומי שלא נהנה מסיוע כלכלי מההורים, נאלץ לעבוד ביום ולשנן חומר בלילה. מאחר שאין לאף בן אנוש יכולת כזאת, הפתרון הוא להתמקד בשינון כל החומר החשוב והמרכזי: ליבת החוקים, הסמכויות, הערעורים, כללי סדרי הדין והאתיקה.

השוליים הנידחים של סדרי הדין

מי שניצל את לימודיו ואת תקופת התמחותו, לכאורה אינו צריך לדאוג - הרי פרק זמן של חודשיים צריך להספיק, גם לאדם עובד, כדי לעבור על ליבת סדרי הדין והחוקים הרלוונטיים. אך מתברר שזה כלל אינו החומר הרלוונטי לבחינה. חומר הבחינה מתרכז בשוליים הנידחים של החוקים וסדרי הדין. בחלק מהשאלות הרגשתי שאני שוהה במדבריות צחיחים שבהם משתרעים סעיפי חוק שכוחי אל. רק מי שיש לו זמן ויכולת לשנן את העובדה שנהרות, ימים ונחלים הם מקרקעי "ייעוד" בעוד אגמים הם מקרקעי "ציבור" יכול לעבור את הבחינה.

לצד שוליות החומר, יש שאלות המנוסחות באופן בעייתי וכוללות חלופות שנכונותן תלויה בפרשנות השאלה. לא ייפלא כי אף המומחים מהחברות המקצועיות הגיעו לתוצאות שונות מאלה של הלשכה. איני חושד חלילה שהנוסח נכתב באופן מכוון כדי להכשיל. ואולם, סבורני כי הניסוחים המעורפלים הם "נזק סביבתי", הנובע מהמג מה לחפש את שאינו נראה לעין, להטמין מסיחים ולצמצם את האפשרות לענות נכון.

התוצאה המצרפית של שוליות הסעיפים והניסוחים הבעייתיים מביאה לסינון שאין לו דבר עם יכולות משפטיות. נותר רק הסינון בין מי שהיה לו הלוקסוס לשבת כל היום כדי לשנן את הקצוות של הקצוות - ואת המזל לבחור את האפשרות הנכונה - לבין מי שלא היה לו מזל כזה.

במהלך ארבע שנות לימודי נוכחתי לדעת שההתעקשות לקרוא כל פסק דין לקראת השיעורים אינה מיותרת, למרות ההתרברבות הידועה כי אין צורך בכך כדי להצליח בלימודים. הקריאה אינה מיותרת כי מקצוע המשפטים הוא מקצוע פילוסופי, תיאורטי ויצירתי, ולא פקידותי. החשיפה לדילמות ולסיטואציות משפטיות בפסקי דין היא מחייבת כדי להיות משפטן טוב.

ואכן, במהלך הלימודים ראיתי את הפער שנוצר בין מי שמשנן את ההלכה הקצרה שנפסקה בבית המשפט, למי שטרח לקרוא את פסקי הדין ולהבין את הדילמות שבהן עסקו. את מי שבחר בדרך ההתעמקות והקריאה לאורך שנות לימודיו והתייחס ברצינות להתמחותו אי אפשר לסנן משערי המקצוע כל עוד הוא נבחן על יכולות הניתוח וההבנה המשפטיות שלו, מכיוון שהוא מבין ויודע משפט, והוא יודע לכתוב ולהתנסח. אבל יש דרך אחרת להפיל אותו - לשאול אותו 100 שאלות טכניות בזמן של שתי דקות לשאלה, העוסקות בהבדל בין הגשת מייל להגשת פקס לבית המשפט ביום ה' ב-14:00.

בחינה כזו משדרת מסר אחד: תשכחו מהתעמקות ביסוד התיאורטי של המקצוע, תשכחו מניתוח והבנה משפטיים. תשננו, תשננו, ולא - תסוננו.

אם כן, חברי ועדת בחינות יקרים, הצלחתם חלקית. הצלחתם להכשיל 52% מבינינו ולצמצם את מספר המצטרפים לשוק עריכת הדין השנה. אבל דעו לכם שלא הצלחתם לסנן אותי, אני אוהב את המקצוע הזה הרבה יותר מדי. אני עוד אגש לבחינה הזו שוב, ובפעם הבאה אדע לשנן את שנדרש. בינתיים, אגיש ערעורים על שתי השאלות שחסרות לי כדי לעבור את הבחינה, ואקווה לטוב.

בחצי השנה שהתפנתה לי אולי אגיש מועמדות לתואר שני במשפטים בארה"ב. עם ההמלצות והרקורד האקדמי שלי, נראה שיש לי סיכוי גבוה יותר להתקבל להרווארד מאשר לעבור את בחינות הלשכה בישראל.