למה עדיף לבטל את חובת החברות בלשכת עורכי הדין

>> הגיע הזמן לחשוב מחדש על חובת החברות בלשכת עורכי הדין. מונופול הלשכה על הסדרת המקצוע אינו תורה מסיני ואפילו לא שיטה נהוגה בעולם. מונופול מקצועי, כמו כל מונופול אחר, צריך הצדקה חזקה לקיומו. כיום אין הצדקה כזו. הסעיף הראשון לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי הלשכה הוקמה על מנת לשקוד על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין.

לשכת עורכי הדין כשלה בשמירה על רמת המקצוע ובהסדרתו. הגידול החד במספר עורכי הדין אינו הבעיה העיקרית - אלא הירידה הדרסטית ברמה המקצועית של רבים מעורכי הדין, שמביאה לזילות המקצוע ולפיחות ביוקרה של העוסקים בו.

הטענה כי מונופול הלשכה חיוני להבטחת הרמה המקצועית של עורכי הדין קורסת מול המציאות היומיומית. בלשכת עורכי הדין היו וסביר להניח שישנם גם כיום עורכי דין עבריינים. אבל אין צורך להרחיק עד קיצוניות ולהכתים עשרות אלפי עורכי דין שומרי חוק. די לבקר באולמות בתי המשפט או לקרוא כתבי טענות שמוגשים לשופטים. רמת הטיעונים המשפטיים של חלק מעורכי הדין היא ירודה ביותר, ולעתים פוגעת בלקוח מבלי שהוא מודע לכך.

השופטים מביטים בעורכי הדין שמופיעים מולם ולא יכולים להתערב ולרמוז ללקוח שייצוגו בלתי תקין. בכמה התבטאויות נדירות הביעו שופטים את מורת רוחם מהתופעה. כתבי טענות כתובים בצורה קלוקלת, רצופים טעויות כתיב, הקלדה וניסוח, ומה שמטריד יותר - עמוסים התבטאויות פוגעניות כלפי בעלי הדין מהצד היריב ועורכי דינם, הנטולות כל קשר לטיעון משפטי.

לב ההליך, הטיעון המשפטי, נהפך לשולי ולעתים נדמה שהוא כורח מגונה למנסחי כתבי הטענות. למרות המצב הירוד שאליו הגיעה הפרקטיקה המשפטית, לשכת עוה"ד ממשיכה להתמקד במה שבכיריה מכנים "הצפת המקצוע", כאילו הקטנת מספרם של עורכי הדין היא המזור לכל תחלואי המקצוע. ומה לגבי השימוש בכלים שהעמיד החוק לרשות הלשכה כדי להבטיח את היושרה והמקצועיות?

המציאות שתיארנו מעידה כי הדין המשמעתי אינו מצליח להבטיח את הרמה המקצועית. למעשה, כלל לא בטוח שהדין המשמעתי יעיל יותר מתביעות רשלנות שיגישו לקוחות שנפגעו משירות גרוע. לשם השוואה, בתחום הרפואה תביעות רשלנות יוצרות הרתעה מצוינת (ואולי אף מרתיעות מדי). כמו כן יש להזכיר את הטענות כי הדין המשמעתי בלשכה נהפך לקרדום פוליטי לחפור בו בידי אלה שהשתלטו על הגשת הקובלנות.

החלופה העדיפה על המצב הקיים היא העברת רישוי עורכי דין לידי המדינה. המדינה תנפיק את רשיונות עריכת הדין באמצעות מועצה מפקחת שתבצע את בחינות הרישוי כפי שנהוג במקצועות כמו ראיית חשבון, אדריכלות והנדסה, שמאות מקרקעין או רפואה.

לשכת עורכי הדין יכולה להיהפך לגוף שהחברות בו וולונטרית ואשר יאגד את עורכי הדין בפעילות מקצועית, השתלמויות, העשרה, ייצוג מקצועי מול הרשויות וניהול קשרי חוץ מול גופים דומים בעולם. לשכת עורכי דין וולונטרית תצטרך כמובן לעשות את כל מה שהלשכה אינה עושה כיום באופן מיטבי: מצד אחד, להתייעל באופן שיעמיד את דמי החבר על גובה תחרותי וסביר, ומהצד האחר, להציע פעילות בעלת ערך באופן שימשוך את עורכי הדין להיות חברים בו.

יש הטוענים שלשכה וולונטרית תהיה גוף חלש. לא נכון. לשכת רואי החשבון שהיא גוף וולונטרי מוכיחה שניתן לקיים גוף כזה שכוחו במותניו ושיש לו בסיס כלכלי איתן. לא מעט בעלי מקצוע החברים במקביל בלשכות רואי החשבון ועורכי הדין טענו באוזנינו שהראשונה עולה עשרות מונים על השנייה במקצוענות ובתועלת.

יש המתנגדים להעברת רישוי עריכת הדין למדינה מטעמים אידיאולוגיים. הם טוענים שעריכת דין היא "מקצוע חופשי" מטבעו, כלומר מקצוע שאינו מפוקח על ידי המדינה. זו גישה ארכאית המבוססת על תפישת עורך הדין כמייצג לקוחות (בדרך כלל בפלילים) נגד המדינה.

בפועל, רוב עורכי הדין לא מייצגים מול המדינה אלא עוסקים בעניינים מסחריים. כמה אלפי עורכי דין עובדים במשרד המשפטים וגופים אחרים וממילא מפוקחים על ידיה. אלפי עורכי דין פרטיים "חופשיים" מקבלים מהמדינה עבודה במיקור חוץ או בסניגוריה הציבורית, ולכן ממילא תלויים בה.

ערך אמיתי לדמי הלשכה

לא רק שזרועה הפיקוחית של המדינה לא פגמה בעבודתם של עורכי הדין, היא אפילו מועילה לה - הסניגוריה הציבורית, שהיא זרוע של הממשלה, מספקת שירותי הגנה לנאשמים הנחשבים לטובים ויעילים בהרבה מאלה שניתנו בעבר על ידי סניגורים ממונים, ללא מגבלות על חופש הפעולה של עורכי הדין. חוץ מזה, רואי חשבון מייצגים נישומים מול המדינה ללא בעיה למרות שרישויים מוסדר על ידה. הדיבור על חופש מקצועי אינו רלוונטי.

הרעיון לבטל את חובת החברות בלשכה כתנאי לעיסוק בעריכת דין אינו חדש. זו היתה האג'נדה העיקרית במסע הבחירות של עו"ד ד"ר אמנון רפאל שהתמודד על ראשות לשכת עורכי הדין לפני כמה שנים. רפאל סבור כי לא הצליח לגרוף קולות ליוזמה מאחר שעורכי הדין שתומכים בביטול חובת החברות בלשכה כה מאוכזבים ממנה, עד שהם אפילו לא טורחים להצביע בבחירות למוסדותיה.

זעקתם של הנבחנים שנכשלו במבחן הלשכה שנערך לפני כשבוע מוצדקת - בעיקר ככל שהיא נוגעת למבנה המבחן האמריקאי. עם זאת, על עורכי הדין להבין מדוע פוגע מונופול הלשכה בהסדרה היעילה של תחום עריכת הדין, מהם הכשלים הנובעים מכך וכיצד ניתן להתמודד עמם. בסדרת כתבות שבפרסומן אנו מתחילים היום, יעמוד TheMarker על הכשלים המבניים בהסדרת הפרופסיה המשפטית בישראל, נפרט את החלופות למונופול הלשכה ואת הבעיות שהמצב הנוכחי יצר. יש כיום אלפי סטודנטים למשפטים שהמונופול המקצועי מתכוון להקשות על כניסתם למקצוע ואלפי עורכי דין שאינם מקבלים ערך אמיתי עבור דמי הלשכה שלהם. זה זמנם להרים קול.

 בתגובה למאמר זה מסרה לשכת עורכי הדין: "ישראל היא אכן שיאנית העולם המערבי בשיעור המשפטנים ועורכי הדין. יש הרואים בזה מקור של גאווה, תלוי את מי שואלים. בכוונתנו להביא ליישום רוח הדברים בדו"ח גרסטל בהקדם האפשרי. באחרונה אף הוקמה ועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, שתבחן את מתכונת בחינות ההסמכה לשם קבלת רישיון עריכת דין ואת הצורך בגיבוש המלצות לשינוי או תיקון הבחינות במתכונתן הנוכחית".

"בעניין הפיכתה של הלשכה לגוף וולונטרי - כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בנוגע ללשכה, כפיפות של לשכת עורכי הדין לרגולטור תפגע בעצמאותה של הלשכה ושל עורכי הדין. כמו כן, תפגע בכוח עמידתם אל מול מוסדות השלטון.

"ראש הלשכה סבור כי ללשכה תפקידים סטטוטוריים שאין בלתם. הלשכה היא אחד משומרי הסף של מערכת המשפט ותפקידה לסייע לשמור על שלטון החוק. על הלשכה לתת שירותים לעורכי הדין בשווי מספר מונים מדמי החבר שלהם, באופן שיביא בעתיד לבחירה בחברות בלשכה מול הבחירה בהפיכת הלשכה לוולונטרית".