הרגולציה חונקת את החברות הקטנות בבורסה

טיוטת דו"ח ועדת הריכוזיות שפורסמה לא מכבר המליצה על הרחבת הרגולציה בשוק הישראלי. הפיקוח מיועד בעיקר לחברות שבהן מתקיים פער בין שיעור ההחזקה בהון לשיעור ההחזקה בשליטה. ואולם בהמשך ממליצה הוועדה גם על הרחבת הרגולציה בנקודות מסוימות לגבי כלל החברות הציבוריות.

הרחבה זו ממשיכה מגמה של החמרה ניכרת הן בהיקף וברמת הדיווח והן בכללי המינהל והרגולציה. חוששני שהשלכותיו של תהליך זה על שוק ההון ועל המשק הישראלי עלולות להיות מזיקות - מה עוד שהן עומדות בסתירה למהלך של הפחתת הריכוזיות.

היקף הדיווח והרגולציה הנדרשת מעודדים משקיעים מוסדיים להשקיע בעיקר בחברות גדולות וסחירות. כך נוצר מצב שבו שוק ההון עלול לאבד את החברות הקטנות והבינוניות. נדמה לי שבשם הרצון הלגיטימי לייצר שוק הון עם אינטגריטי ומוניטין אנו עלולים להחמיץ בדרך את המטרה הגדולה שלשמה מתקיים שוק הון בכלכלה מודרנית.

נדמה לי גם שהעליהום על בעלי השליטה הוא מוגזם, וההתייחסות אליהם כאל עושקי הציבור עושה עמם עוול. רבים מבעלי השליטה בחברות הם אנשי עסקים הפועלים לטובת החברות ביושר ובחריצות.

מדוע בעצם אנו זקוקים לשוק הון, ומהו תפקידו במשק? תפקידיו של שוק ההון הם רבים. התפקיד הקלאסי של שוק ההון הוא ליצור אופטימיזציה ויעילות בהקצאת מקורות, אך יש לו עוד כמה תפקידים בולטים אחרים, למשל הקניית יכולת לעסקים שמצויים בצמיחה לגייס ולחזק את בסיס ההון שלהם. היעדר יכולת כזו מהווה חסם משמעותי בהתפתחותם של העסקים.

שוק ההון גם מאפשר לבעלי עסקים לממש חלקים מהחברה שבבעלותם ולשתף את הציבור ברווחיהם. זהו מהלך שקשה לביצוע בחברה פרטית, מכיוון שמרבית המשקיעים אינם מעוניינים להחזיק במניות מיעוט בחברה פרטית.

שוק ההון משמש גם פלטפורמה נוחה לביצוע של הסדרי הון משפחתיים או קבוצתיים בעסק פרטי שבו בעלי מניות רבים (משפחות, מושבים או קיבוצים). היעדר יכולת לעשות כך בדרך של הנפקה ורישום למסחר יעצים את התופעה של מכירת השליטה בעסקים למשקיעים אסטרטגיים.

חשיבות לא פחותה קיימת לעצם פרסום הדו"חות בחברה ציבורית וההתנהלות לפי כללי מינהל של חברה ציבורית. כך נוצרת שקיפות, שעוזרת לייעל את הקצאת המקורות במשק, מספקת אמת מידה להשוואה (בנצ'מרק), מאפשרת למדוד יעילות ושווי של עסקים ומקילה על עסקים לקבל אשראי בנקאי. העובדה שמאות רבות של חברות מתנהלות לפי כללי המשחק הנהוגים בשוק הון מפותח משפרת את רמת הניהול שלהן. לכך יש אפקט חינוכי ולימודי על דורות של מנהלים במשק.

בעולם קיימת הערכה רבה ליכולת הפיננסית של המנהלים הישראלים, והיא נובעת בין השאר מהעובדה שחברות ישראליות רבות נסחרות בבורסה הישראלית ובבורסות בחו"ל. נקודה נוספת למחשבה היא מדוע נכון לקיים פער כה גדול בין חברות הנסחרות לחברות פרטיות.

לכאורה, התשובה פשוטה שכן מניותיהן של חברות ציבוריות מוחזקות על ידי ציבור משקיעים שאינם מקרב בעלי השליטה. אך האם הפער הוא כה משמעותי?

הרי כספי ציבור רבים שמנוהלים על ידי גופים מוסדיים מושקעים בחברות פרטיות. בנוסף, חברות פרטיות רבות נוטלות אשראי ממקורות שונים שכספי הציבור מופקדים בהם, לרבות בנקים.

נוכח דברים אלה אני סבור שיש לשקול מידתיות ביישום רגולציה נרחבת על החברות הציבוריות. הרגולציה נדרשת כמובן, אבל צריך להתאים אותה לגודל ולמורכבות של החברות, ויש לשקול ליישם אותה גם בחברות פרטיות.

לדעתי יש מקום ליישם כלי מדיניות שיגדילו את הסחירות במניות שאינן שייכות למדד ת"א 100. רצוי להבטיח שמהקצאת המקורות יוכלו ליהנות חברות בכל הרבדים ולא רק אלו שנכללות במדדים המובילים.

כדאי ליצור מערכת שמעודדת ומתמרצת חברות קטנות ובינוניות המעוניינות לגייס הון בבורסה ולהקל על העלויות הכרוכות בהיותן חברות ציבוריות במהלך חייהן השוטף. כמי שמעורב בחייהן של החברות הציבוריות וכמשתמש קבוע בדיווח הכספי שלהן, אני מצפה מהרגולטורים לבצע מהלכים שמטרתם לשמר ואף להגדיל ולהעצים את שוק ההון הישראלי, ככלי שמסייע לפריחת החברות והמשק הישראלי.

-

הכותב הוא שותף מנהל בפירמת רואי החשבון BDO זיו האפט