הזכות החוקתית שלא לעבוד

לאחר שנמנעה זכות ההתפטרות של המתמחים לפני חודש, ולאחר שחלק מהמתמחים בחרו להתפטר בהתפטרות אישית, ביקשה המדינה להוציא צווי מניעה כנגד המתמחים המתפטרים תוך שהם ממשיכה לדבוק בגישה כי ביכולתה, או בסמכותה, לחייב את אזרחיה לעבוד בעבודה שאינם רוצים בה ובשכר שאינם מסכימים לו.

המדינה, כמעסיק, נתנה הצעה לכלל הרופאים והמתמחים במדינת ישראל. במסגרת הצעה זו הוצע למתמחים ברפואה לעבוד בשכר שעתי משוכלל הנושק באופן מביש לשכר המינימום' במשמרות ארוכות וכמעט בלתי אפשריות' בתת-תקנים ותת-אמצעים ומבלי שיהיו זכאים לפיצוי הוגן והולם בגין השעות הנוספות הרבות שהינם עושים.

הסתדרות הרופאים, משיקוליה היא, החליטה לקבל הצעת המדינה ואף נחתם הסכם בין הצדדים שאין ספק שהינו הסכם מחייב. חלק מהרופאים המתמחים, לאחר שבחנו את תנאי העבודה המוצעים להם, החליטו שלא לקבל את הצעת המדינה ולא לעבוד בתנאים המוצעים להם.

לא מדובר בשביתה ולא מדובר בעבירה - מדובר בהחלטה סבירה והגיונית, אותה רשאי לעשות כל אדם חופשי במדינה דמוקרטית, שלא לעבוד בתנאים שאינם מקובלים עליו. הצעד המשפטי האחרון בו נקטה המדינה תמוה ובלתי חוקתי. המדינה מבקשת להחיל את צווי המניעה על כל המתמחים שהתפטרו וזאת מבלי לתת לכל אחד מהם את זכותו להישמע בבית-הדין הארצי לעבודה, באופן אינדיבידואלי, ולהכרעה בעניינו.

לכל מתמחה שיקוליו הוא להתפטרותו. חלקם, כפי שלמדנו מהעיתונים, כבר מצאו לעצמם עבודות חדשות, יצרו התחייבויות ומצפים לעתיד בו יוכלו לפרנס את עצמם ומשפחתם בכבוד, אחרים פשוט נשברו וקרסו תחת הנטל הכלכלי. לכל מתפטר מגיע יומו בבית-הדין ואין אלא להצר שעמדתם הפרטית של כל אחד מהמתמחים לא נשמעת בבית-הדין, כמו גם שיקוליהם האינדיבידואליים, הסיבות להתפטרותם והקשיים בפניהם הם עומדים. בראיה פרטנית של כל מקרה לגופו ספק אם היה נשקל אפילו צו מניעה כנגד ההתפטרויות.

זכותם, החוקתית והדמוקרטית, של המתמחים שלא לקבל, באופן אישי, את הצעת המדינה ולהחליט לחפש את מזלם ופרנסתם במקום אחר ובתנאים אחרים. אין הדבר שונה מכל אדם אחר שמקבל הצעת עבודה ומסרב לה לאור תנאיה או בכל אזרח חופשי אחר במדינת ישראל שמחליט שאינו יכול להמשיך ולעבוד במשכורת דחק ובתנאים בלתי נסבלים.

הזכות שלא לעבוד הינה זכות יסוד והבסיס למשטר דמוקרטי. רק החשוכים שבמשטרים מאלצים אדם לעבוד בתנאים שאינו מסכים להם תחת כפייה ואיומים. לעובדים מסוג זה יש שם ותואר: "עובדי כפייה".

על המדינה לבחור בין שתי חלופות: למצוא מספיק מתמחים שיסכימו, מתוך רצון חופשי, לעבוד בתנאים שמציעה המדינה או להסיק שיש לשפר את הצעתהכך שתאפשר גיוס כוח אדם איכותי לתפקיד. אכן עיקרון אי-פתיחת הסכמים בכלל והסכמים קיבוציים בפרט הינו עיקרון חשוב וראוי, אך עיקרון זה הינו אמצעי ולא מטרה. עמידה " עיוורת" על העקרונות תוך התעלמות מהמציאות מובילה לכשל יסודי. למדינה אין סמכות, או זכות מוסרית, להוציא צווי מניעה כנגד המתפטרים ובוודאי שאין לה זכות לנהוג בבריונות ובכוחניות.

הניסיונות להלך אימים על המתמחים ולהכריח אותם לעבוד בתנאים שאינם מסכימים להם שוברים כל אמת מידה מוסרית, חוקתית ודמוקרטית העומדת בניגוד גמור לעקרונות החופש והאוטונומיה של הפרט על גורלו - שהינם בסיסו של משטר נאור יהא אשר יהא. אין אלא להצר כי שעה שהמדינה אינה יודעת לתעדף את משאביה נכונה נסוגה היא להתנהגות בריונית וכוחנית, חסרת כל בסיס משפטי, חוקתי או מוסרי, במטרה להשיג בכוח ובאיומים את שאינה מצליחה להשיג בדין.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בדיני עבודה ומשפט מסחרי