רשת חינוך חדשה

מיזמי החינוך החדשים מארגנים מחדש את השוק סביב הצרכן

הוא אמנם לא מקצוען, אבל מייקל קארנג’נאפראקורן האמריקאי הוא שחקן פוקר ממש טוב: באחת התחרויות המרכזיות של הענף הוא נמנה עם ה־15% הטובים ביותר.

אחרי התחרות ניגשו אליו כמה חברים וביקשו ממנו שילמד אותם לשחק. “ואז”, הוא מספר לכתבת Business Insider אליסון שונטל, “הבנתי שאין פלטפורמה שתאפשר לי לשתף אותם בידע שלי בצורה קלה”. בהיותו מהנדס תוכנה עם נטייה יזמית, קארנג’נאפראקורן ראה פה הזדמנות והקים את Skillshare - אחד מתוך קבוצת מיזמים חדשים המשנים את עולם החינוך ורכישת הידע.

ב־15 השנים שחלפו מאז שהאינטרנט החל להשתלב בחלקים גדולים יותר של הפעילות האנושית, מעט מאוד ענפים הצליחו לחמוק מהשפעתו המהפכנית. אחד מהם הוא חינוך. בזמן שמערכות חינוך ברוב מדינות העולם מנסות להכין את התלמידים לעולם של מחר באמצעות הכלים של אתמול, האינטרנט מתחיל להיות כר פורה לחדשנות אמיתית.

ביטוי להתעוררות הזו הוא ההישג ההיסטורי של הסטארט אפ האמריקאי ניוטון (Knewton) שהשלים את סבב הגיוס היחיד הגדול ביותר אי פעם למיזם חינוכי אינטרנטי - 33 מיליון דולר.
כמובן שהאתר ניוטון מלמד את הגולשים באמצעות המאפיינים הטכנולוגיים הייחודיים לאינטרנט - אבל גם תוך הקפדה על מיקום המשתמש במרכז החוויה: הטכנולוגיה של ניוטון מנתחת את מרכיבי חומרי הלימוד - השיטה, המבנה, רמת הקושי ואפילו המדיה הנבחרת - ומרכיבה עבור כל תלמיד מערך למידה אישי. במלים אחרות, גם אם מטרת הלמידה זהה, לדוגמה אלגברה, לא כל תלמיד ילמד באותה שיטה.

הטריק הזה נלמד ומיושם היטב על ידי ספקיות של סוג אחר לחלוטין של תוכן. ספקיות מוזיקה רבות לומדות את טעמיהם של מאזינים ומנתחות אותם, מה שמאפשר להן להתאים לטעמם קטעים מוזיקליים. וכמו אצל ספקיות המוזיקה, ככל שיותר תלמידים משתמשים בכלים של ניוטון, כך המערכת לומדת יותר ומסוגלת להציע מערכים המותאמים יותר למאפיינים הלימודיים הייחודיים שלהם.

הערכים והנחות היסוד הלימודיות של Skillshare שונים קצת מאלה של ניוטון. המניפסט (כך מייסדיו מגדירים אותו) של Skillshare כולל ארבעה ערכים:  הימצאותו של ידע גם אצל מי שאינם מוגדרים מורים; רכישה רציפה של ידע; לספק סוגי ידע חדשים; לגרום לכך שתהליך הלמידה יהיה מעניין.

השירות הבסיסי של Skillshare אינו טכנולוגיה כי אם קהילה של לומדים ומלמדים. ככל שהקהילה גדולה יותר, כך יגדל הסיכוי למצוא בה ידע רלוונטי ועדכני וכך יגדל גם הסיכוי לכך שהלומדים ימצאו בה יותר ויותר חומרים מעניינים וייכנסו לתהליך למידה שיימשך זמן רב יותר.

ומה שמייחד אותו עוד יותר בהשוואה לניוטון הוא שכל השיעורים נעשים בעולם האמיתי - בכיתות, עם שולחנות, כיסאות, מורים ותלמידים. בעיני מייסדי Skillshare, יש ערך רב ללימוד בחלל פיזי משותף. “אנו מאמינים”, הם כותבים באתר האינטרנט שלהם, “שלמידה צריכה לקרות בקבוצות שיש להן עניין דומה... הקסם הזה לא יכול לקרות עם מצלמות אינטרנט או חדרי צ’ט”.

התגובות להשקת הקהילה של Skillshare, באפריל, היו מיידיות ונלהבות - כל אחד בסגנון שלו. לדוגמה, כותרת הפוסט של שונטל היתה “איך אפשר להרוויח אלף דולר בלילה אחד בניו יורק בצורה חוקית”.

לדברי שונטל, 15% מהמורים של Skillshare הרוויחו את הסכומים האלה. המורים, בהם השף האישי של המוזיקאי והיזם פי דידי (שון קומבס) ומייסד הסטארט אפ Hunch, יכולים למכור כרטיס לשיעורים שלהם בכל מחיר. הרווח שלהם הוא הכנסות ממכירת הכרטיסים פחות עמלה בשיעור של 15% ל־Skillshare, עמלת הסליקה של פייפאל ועלות השכרת הכיתה.

מרכזיות הלומד, רציפות תהליך הלמידה, הפיזור הגדול של ידע בקרב קהלים גדולים, הכישורים החדשים שהקידמה מביאה איתה - אלה ואחרים אינם ערכים חינוכיים או לימודיים חדשים. אבל מערכות החינוך הקיימות מחניקות אותם או לא מסוגלות לספק אותם.
מערכות החינוך המסורתיות מארגנות את הלומדים והמלמדים במבנים המוניים ותעשייתיים - בתי ספר, אוניברסיטאות, מכללות, מרכזי הכשרה וכדומה. התוצאה היא חינוך ולמידה קשיחים המתמקדים במבנה ובשיטה ואינם מעודדים הצטיינות, התמחות ושיתוף.

האינטרנט חשף חסרונות דומים בענפי המדיה - התוכן אורגן במדיות פיזיות, נשען על שרשראות שיווק והפצה ארוכות ויקרות, ושם את יצרני המדיה במרכז. עכשיו המדיה מאורגנת ביחידות קטנות, עלויות ההפצה אפסיות והצרכן הוא במרכז. מיזמי החינוך החדשים עושים אותו דבר: הם מארגנים מחדש את השוק סביב הצרכן.

הטור מתפרסם בגיליון נובמבר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250