הטייקון החזק ביותר במשק

הפגישה אתמול בין עופר עיני ליובל שטייניץ בבית ההסתדרות בתל אביב "התנהלה ברוח טובה", דיווחו הצדדים. שטייניץ הסכים לקלוט את עובדי ההוסטלים המטפלים בניצולי השואה כעובדי מדינה, אך המחלוקת על העסקה ישירה של עשרות אלפי עובדי קבלן עומדת בעינה.

לצדדים עדיין יש זמן. הרי רק מחר, יום חמישי, יופיעו בפני השופטת נילי ארד בבית הדין הארצי לעבודה וידווחו על ההתקדמות במשא ומתן. סביר להניח שהשופטת תיתן להם זמן נוסף. הרי מדובר בנושא סבוך שמכיל פרטים רבים.

יש שחושבים שהפגישה אתמול בין עיני לשטייניץ היתה בין נציג הממשלה לנציג העובדים - אבל מדויק יותר לראות בה פגישה בין נציג הממשלה לטייקון הכי גדול בישראל. כי אמנם נכון שישנם נוחי דנקנר, יצחק תשובה, עידן עופר ושרי אריסון, שכל אחד מהם שולט בחלק מסוים מהמשק - אך רק עיני שולט על כל המשק (חוץ מהמגזר הפרטי הבלתי-מאורגן). לפיכך, הוא הטייקון הגדול מכולם.

עיני שולט בכל המגזר הציבורי; במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובאוניברסיטאות, וגם במונופולים ממשלתיים גדולים כמו חברת החשמל, רשות שדות התעופה, נמלי הים, בנק ישראל, בנק הדואר, הבנקים המסחריים, תנובה, הרכבת, אגד ודן. הוא חזק יותר מדנקנר, מתשובה, מעופר ומאריסון. הם לא יכולים להשבית את המשק. הוא יכול.

אף שאין עדיין הסכמה בין עיני לשטייניץ, כבר אפשר לנחש את דמות ההסכם שאליו יגיעו השניים. שטייניץ יסכים לקלוט כמה אלפי עובדי קבלן למסגרת השירות הממשלתי, וייחתם הסכם קיבוצי שישפר את תנאי השכר ואת ההפרשות הסוציאליות בענפי הניקיון והאבטחה. כמו כן יסכים האוצר להכנסת עוד כמה מפקחים למשרד התמ"ת כדי להגביר את הפיקוח על חוקי העבודה וההסכמים הקיבוציים. ומה ייתן עיני? הוא יסכים ליתר גמישות תעסוקתית במגזר הציבורי, אבל שום דבר מעשי לא ייצא מזה. הקשיחות התעסוקתית במגזר הציבורי, עם כל נזקיה, תימשך עד למשבר הבא.

יורידו או לא

בשבוע שעבר כתבתי כאן על הורדת המכסים. טענתי שהממשלה לא ביצעה את המלצת ועדת טרכטנברג בנושא, כאשר נמנעה מלהוריד את כל המכסים המוטלים כיום על מוצרי תעשייה באופן גורף ובתוך שנתיים. היא החליטה על מסלול הורדה ארוך יותר, שתלוי בחתימה על הסכמי סחר וברצונו הטוב של שר האוצר, שחשוף תמיד ללחצים פוליטיים.

כמו כן, עדיין לא הוסכם כלום בעניין הורדת המכסים האדירים המוטלים על מוצרי חקלאות מעובדים וטריים. האוצר הסכים להשאיר חלק מרכזי זה בידי ועדת שרון קדמי (מנכ"ל משרד התמ"ת), אף שהוא יודע כי המשרד מצדד באופן מסורתי בעמדות התעשיינים, יצרני המזון המעובד, וגם לא שש להיכנס למאבק מול החקלאים.

הדברים האלה לא מצאו חן בעיני אגף התקציבים במשרד האוצר, ומשם הגיעה תגובה שאומרת שלפי פרשנות מוסכמת של החלטת הממשלה, מכסי המגן על מוצרי התעשייה יירדו לאפס עד 2017, בין אם ייחתמו הסכמי סחר ובין אם לאו. על כך הערתי שזה לא כתוב בהחלטת הממשלה, והם ענו שיש על כך הסכמה כללית.

כמו כן התייחסו אנשי האגף לעניין מוצרי החקלאות ואמרו כי יש הסכמה עם המנכ"ל קדמי על כך שב-29 בנובמבר הוא יגיש לממשלה רשימה של מוצרי חקלאות ומזון שהמכס עליהם יירד. באגף הסכימו שאם ההורדה לא תתבצע, הרי שבעצם לא נעשה כמעט כלום בנושא המכס.

ההערה השלישית שלהם נגעה לזווית חשובה נוספת בתהליך החשיפה ליבוא. מדובר בשינוי גדול בתחום התקינה, שמבטל את הבלעדיות של מכון התקנים. ניתן יהיה לקבל את התקן של אירופה או ארצות הברית, ואז תהליך היבוא יוקל ויתקצר, ועלויותיו יירדו. את השינוי החשוב הזה מקווים באגף להשיג בקרוב.

אז מה שנשאר לנו זה רק להמתין ולהתפלל שכל הדברים הטובים האלה אמנם יתבצעו. אבל מאחר שאני מכיר את הנפשות הפועלות, את הלובי התעשייתי והחקלאי בכנסת, אין לי מנוס אלא להטיל ספק גדול שכך אכן יקרה.

לייבא גבינות

בהחלטת ממשלה שדנה בהורדת מכסים היה סעיף נוסף שראוי לאזכור. מדובר בהגבלת אפשרות היבוא של גופים שיש להם יותר מ-30% משוק מסוים. גופים אלה לא יקבלו רישיון יבוא. כתוצאה מכך תנובה לא תוכל לייבא גבינות קשות ולעשות צחוק מכל רעיון הגדלת התחרות בענף מוצרי החלב. נשר לא תוכל לייבא מלט. ומי יודע, אולי גם יאלצו את אסם להפסיק לייבא פסטה.

השבוע הוצא יעקב בכר, מנכ"ל מועצת החלב, מדיון שנערך בוועדת הכלכלה בעניין. בכר מחה נגד הצו שהוציא שטייניץ, המאפשר הורדת מכסים ויבוא כמות מסוימת של גבינות קשות. הוא דיבר בלהט נגד "הרס הייצור החקלאי וענף החלב", אבל אנחנו חושבים שאין סיבה שכל עם ישראל ישלם מחירים מופרזים על מוצרי החלב עקב מכסי ההגנה הגבוהים. זה פוגע בכל הציבור, ובעיקר בעניים ובחלשים.

הנה, עכשיו התחילה רשת מגה לייבא בעצמה גבינות קשות. מחירן נמוך יותר, וזה עושה רק טוב לעם ישראל. הרי כל ההתעוררות החברתית החלה כמחאה על המחיר המופרז של הקוטג'.

משחקים עם המחירים

אחת התופעות הפסולות אצלנו היא הניסיון של היצרנים לשלוט במחיר לצרכן. הם קוראים לזה "מחיר מומלץ", אך זה אסור. זה מנוגד לחוק. זה בעצם בונה מונופול עם מחיר קבוע.

היצרנים יכולים לקבוע אך ורק את המחיר הסיטוני, לא את המחיר שאנחנו נשלם. כי מדוע שנשלם אותו דבר במכולת או בסופר? מדוע שנשלם אותו דבר בעיר גדולה או בעיר קטנה? ומדוע שנשלם אותו דבר במקום שיש בו תחרות גדולה, לעומת מקום שהתחרות בו מעטה? אבל היצרנים רוצים לשלוט במחיר לצרכן, כי כך הם מונעים תחרות בין מקומות מכירה שונים, וגם מונעים לחצים מהסיטונאי לקבל הנחות.

לא מזמן אמר מנכ"ל אסם, גזי קפלן, שיש לארגן את כל היצרנים הגדולים כדי שיורידו מחירים יחד. זה פסול. זה לא חוקי. אסור לו לתאם שום דבר עם אף יצרן אחר. שיוריד לבד אם הוא רוצה. דרך אגב, בסוף הוא באמת הוריד חלק מהמחירים לבד, עקב לחץ מנהיגי המחאה.

אבל זה כלום לעומת תנובה. כאשר מונופול החלב הגדול נאלץ להודיע על הורדת מחירים, הוא לא הסתפק בהודעה על המחיר לסיטונאי אלא פירסם מחיר מומלץ לצרכן. זה חמור. זה לא חוקי. אבל משרד התעשייה שתק ולא הגיב. האם שרון קדמי, המנכ"ל, לא מעוניין לריב עם גדולים וחזקים? אולי הוא מאמין שבכל מקרה "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", כמו ששר שלום חנוך.