אינכם מבינים בחינוך? אתם יכולים להיות ראשי ועדה בנושא

החינוך לא שייך למדעים המדויקים, ויש בו נושאים המחייבים שיח ציבורי, ליבון בעיות או לפחות כיווני דרך. בשנים האחרונות עבר נושא החינוך לכותרות הראשיות בתקשורת, לרוב בהקשר ישיר למקום שאותו תופסת ישראל בתחרות הבינלאומית בהישגים.

באחרונה אנו מתבשרים על כנסים רבים בעניין ועל דיונים וועדות המולידות רפורמות חדשות לבקרים. ואולם בעוד הרטוריקה מתלהמת ומבשרת "מהפכה בחינוך", ראוי לבחון תופעה שהיא ייחודית לנושא: מובילי השיח הציבורי הם תעשיינים וכלכלנים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, מנהלי קרנות הון סיכון ועסקני חינוך. מי שכמעט אינם משתתף בדיון הם אנשי מקצוע במערכת החינוך, כמו מנהלים ומורים.

נראה שהקריטריון העיקרי להיות ראש ועדה לאומית בתחום החינוך הוא שאינך מבין דבר בחינוך. מי שעוקב אחר התנהלותו של השיח הציבורי בנושא, לא יכול להתעלם מתופעה החוזרת על עצמה. למרבית מובילי השיח אין הבנה מקצועית בבעיות המערכת, אך לכולם יש פתרונות. בוויכוחים נעשה שימוש בסיסמאות שחוקות:

• להוסיף תקציב לחינוך: מישהו הוכיח שבמדינה כלשהי בעולם התקציב פתר את בעיות של החינוך?
• מעמד המורה: מושג סוציולוגי מורכב ששום החלטה ממשלתית לא תשפיע עליו.
• רפורמה ארגונית: 30 שנות רפורמה לא השיגו את מטרותיה. יום לימודים ארוך ויום חינוך ארוך מעולם לא יושמו.
• חינוך לערכים: סוגיה חשובה, אך אין דיון ממשי לאילו ערכים לחנך - ערכי הקפיטליזם? סוציאל דמוקרטיה? תיאוקרטיה?

הדיון הציבורי נעשה ללא בסיס נתונים של ממש וללא היכרות עם הנעשה בעולם. מה אין בשיח הציבורי? ממש פלא, מהשיח העוסק בחינוך נעדרים שני עמודי התווך של החינוך: אין תלמידים ואין תוכן. למשל, תפישת התלמידים במערכת החינוך היא תפישה מכניסטית שמקורה במהפכה התעשייתית. היעד של "סטנדרטים בחינוך" מתעלם מכל מה שהמדע של המאה ה-20 מלמד אותנו על השונות הבין-אישית החברתית והתרבותית של התלמידים. התמודדות עם השונות העצומה צריכה להיות נושא מרכזי בדיון הציבורי של חברה המבקשת להיות הומניסטית, חכמה עם חופש מחשבה ועידוד מצוינות.

דוגמה בולטת אחרת היא נושא הידע הנדרש לקיומה של חברה אזרחית, כלכלית וסולידרית. ידע שנקרא ליבה. נושא הליבה הוא נושא ערכי, פילוסופי חברתי, תרבותי וכלכלי. מעולם לא התקיים בישראל דיון משמעותי בעניין. חוזר המנכ"ל מגדיר את הליבה במספר שעות לקבוצת מקצועות, אך לא התקיים כל דיון מקצועי, ערכי וציבורי בנושא, ולכן אין בהגדרת הליבה תכנים. קליפה ריקה.

חינוך הוא עניין רציני. הגיע העת להפקיע את הדיון הציבורי מידי שרלטנים התופשים טרמפ על התחום ולהעביר אותו לפסים רציניים שבהם קודם כל מבינים את הבעיה - ורק אז מחפשים את הפתרון, כמו במדינות אחרות שמבינות מהו חינוך לצדק חברתי, לכלכלה, לערבות הדדית ולידע אישי מגוון.

הכותב הוא דקאן בית הספר לחינוך במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה