האבטלה האמיתית: 16% ולא 6.5%

באחרונה פורסמו ב-TheMarker שני מאמרי דעה שקבלו על השימוש המטעה שעושים גורמים שונים בנתוני האבטלה שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ("המציאות שמאחורי נתוני האבטלה", צבי גנדלמן, 28.8; "שיעור האבטלה האמיתי הוא דו-ספרתי", רן ישראלי, 31.8). הכותבים, כמו רבים אחרים, חשו שהנתונים משטים בהם, שכן כיצד ייתכן שהאבטלה נמוכה כל כך כאשר יש כל כך הרבה עניים בישראל, ורבים כל כך יוצאים לרחובות למחות?

על פי נתוני הלמ"ס, שיעור האבטלה ב-2010 היה 6.5%. על פי נתון זה, בכל נקודת זמן באותה שנה היו בישראל כ -200 אלף מובטלים. ואולם מי שמבקש לספר את סיפורם של המובטלים כתופעה חברתית כלכלית, צריך לתאר את זרם האנשים שנחשפו לאבטלה במהלך השנה כולה, כמו גם את משך הזמן שבו היו מובטלים ואת גודל הגרעין הקשה של מובטלים שחזרתם לעבודה קשה במיוחד - ולא את מימדי האבטלה בנקודת זמן אחת.

כדי לעמוד על ההבדל בין הממדים השונים של האבטלה, ערכתי חישוב המתבסס על נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס. מספרם הכולל של סך המובטלים בכל 2010 היה כ-670 אלף איש - לעומת 200 אלף בכל נקודת זמן - ושיעורם מכוח העבודה השנתי היה 20.5%, שיעור גבוה פי שלושה מהשיעור המוכר לציבור. עומק האבטלה, כלומר הזמן הממוצע שנמשכה האבטלה, היה 4.5 חודשים ואילו "הגרעין הקשה" של המובטלים, שמשך אבטלתם היה שנה שלמה ויותר, הגיע לכ-30% מסך המובטלים באותה שנה.

למעשה, נתון האבטלה שמפרסמת הלמ"ס אינו אומדן למלוא אובדן הפוטנציאל הכלכלי, מאחר הוא לא מתחשב בהתפתחויות בעולם העבודה - הוא אינו מביא בחשבון עובדים שנאלצים לעבוד במשרה חלקית, עובדים שנעדרים מהעבודה מסיבות הקשורות במעסיק, ומי שהתייאשו מחיפוש עבודה. בשקלול המרכיבים החסרים, אובדן הפוטנציאל הכלכלי במונחי כוח אדם אינו 6.5% כי אם 16%.

מכאן, שהתחושה שהוצגה במאמרים היתה נכונה. הם למעשה נתנו ביטוי לממדים החברתיים של האבטלה שאינם מיוצגים בפרסומים השגרתיים על האבטלה. עם זאת, הביקורת לא צריכה להיות מופנית כלפי הלמ"ס, אלא כלפי מי שעושים שימוש בסטטיסטיקה זו, המעדיפים להשתמש בשפה ובהגדרות המתאימות לשיח הכלכלי והרבה פחות לשיח החברתי.

הכותב הוא מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת