הכינו את הכפיות

אי שם לפני כארבע שנים, גיליתי שאני יכולה להפוך מעדן חלב פשוט לגלידה טעימה. כמו כל הרעיונות הגאוניים, גם זה עלה בדעתי לגמרי במקרה, כשהכנסתי בטעות את המעדן שלי לפריזר. בהתחלה לא ידעתי אם לזרוק אותו לפח או פשוט להחזיר אותו למקרר, אבל אז זה היכה בי - אם אפשר לחמם דני במיקרו ולקרוא לזה "שוקולטה", אזי אפשר גם לתקוע מעדן חלב בפריזר ולקרוא לזה גלידה. ויהי ערב, ויהיה בוקר, שנת 2006.

גלידה, יוגורט ודיאטה

אני אולי גיליתי את תעלול היוגורט בפריזר, אבל לחברת דנונה היה תקציב גדול יותר והם הצליחו לשווק את הרעיון לחנויות. מי שמחפש משהו מתוק, קטן וקרמי לקינוח באמצע היום, יכול למצוא בכל סופרמרקט את רביעיית הגלידות האישיות של קרמיסימו - "גלידת יוגורט 1.5% שומן".

על הנייר הכול נראה טוב ויפה, אבל אנחנו לא פתאים. בתור אחת שדחפה לפריזר אין ספור יוגורטים, אני יודעת היטב שצריך להיות עם האצבע על הדופק, אחרת המוצר הסופי יוצא קפוא מידי, מיימי מידי, מגעיל או פשוט חסר טעם. לכן לא היתה לי ברירה אלא לרכוש רביעייה כזו, ולהביא אותה לניסויי טעימה במשרדי נענע, הידועים גם בשם "מרכז האנשים הרעבים".

התוצאות

שמונה אנשים טעמו את הגלידה בטעם תות שדה. שבעה מהם ציינו כי היא מאוד טעימה, ואחת נגעלה,כי היא לא אוהבת תות שדה.

המרקם, לדעת הרוב, היה בהחלט גלידתי ללא סימן ליוגורט שבכותרת. בנוסף, כל הטועמים ציינו שממש לא מרגישים שזה דיאט. הטעם עצמו, למרות שזכה לציונים טובים בכללי, תואר כ- "פחות חמוץ מיוגורט, פחות כבד מגלידה". מעין יצור כלאיים, שמצליח לתפקד בפני עצמו. המינוס היחיד התגלה כשהגענו לתחתית הגביע, וגילינו שם מעין סירופ תות שלא היתה לו שום הצדקה.

הגודל של הגביע תואר כ"מושלם", בעיקר בגלל שעד היום התרגלנו לגלח אריזות משפחתיות, או להיתקע עם האריזה האישית הענקית מידי של האגן דאז או של בן אנד ג'ריז (היקרים בעליל, שניהם). הגביע מספיק בדיוק לאדם אחד, פלוס מינוס כמה כפיות שגנבו לו מסביב.

בשורה התחתונה

ארבעה גביעים במחיר של 16 שקלים, 120 קלוריות לגביע. המחיר סביר גם מבחינת השקלים וגם מבחינת הקלוריות. בקיצור - שווה קנייה.