חקר ביצועים: השבוע של חברת החשמל, דיוויד גילה ורומני

קצבאות ההכנסה - קרב ציבורי, לא משפטי
בג"ץ דן השבוע בביטול קצבאות ההכנסה לאברכים, סאגה דומה למדי לסוגיית הגיוס של בחורי ישיבות. בשני המקרים בג"ץ כבר קבע שמדובר באפליה ופגיעה בשוויון ושלח את המדינה לפתור את הבעיה, ובשניהם המדינה מקרטעת. הממשלה והכנסת כבולות לתכתיבי החרדים, וטוענות שנעשה תהליך מדורג. הנה, טענה באת כוח המדינה בבג"ץ שלשום, כבר כעת יש צמצום במספר האברכים הנתמכים. זו הטענה המקבילה לנתון של עלייה במספר החרדים המתגייסים. וכשהוויכוח הוא על הקצב ועל ההיקפים, אין לבג"ץ מומחיות מיוחדת, ועדיף לנהל את הקרב בזירה הציבורית. בדיוק בשביל זה יש בחירות: יש גבול ליכולת של בית משפט שנדרש גם לקבוע את העיקרון החוקתי וגם לפקח על היישום בשטח. צריך להשאיר משהו גם לפוליטיקאים.
משה גורלי

גילה - לפרק את הפורומים
גל התייקרויות המזון הותיר את רשות ההגבלים העסקיים ואת הממונה דיוויד גילה חסרי אונים. לכאורה נראה שיש כאן תיאום מחירים לא מוכרז: חברה אחת מודיעה על העלאת מחירים, האחרת פשוט מיישרת קו. הרשות אמנם הכריזה שהיא מטפלת בתופעה, אבל הודתה ש"יש קושי לטפל בזה". במקום לחפש כותרות, עדיף שהרשות בכל זאת תהגה צעדים אופרטיביים. אחד כזה, שנמצא ממש מתחת לאפה, הוא פירוק האיגודים שמספקים לחברות הזדמנות להתקרטל מתחת לשולחן - איגוד יצרני המזון, פורום חברות הסלולר, איגוד הבנקים, איגוד הביטוח. חברות מאותו תחום יוצאות אמנם לפעמים למאבקים משותפים, שמצדיקים איזו פגישה בין היועצים המשפטיים. אבל רוב הזמן האיגודים פשוט מפגישים סמנכ"לים ומנכ"לים מתחרים וכך יוצרים כר פורה ומטריד. אם רוצים לטפל בתיאום בין חברות מתחרות, כדאי להתחיל מפה.
גלית חמי

הימין צריך להפיק לקחים
הימין האמריקאי עסק השבוע בליקוק הפצעים מתבוסתו של מיט רומני, בחילופי האשמות וגם בחשבון נפש. הפרשן השמרני דיוויד ברוקס סיפק ב"ניו יורק טיימס" אבחנה מעניינת: הרפובליקנים הציעו אידאולוגיה שמשלבת אמונה ביזמות ובעבודה קשה עם חוסר אמון בממשלה. עבורם הדברים כרוכים זה בזה, ברוח האינדיבידואליזם האמריקאי. אבל זו רוח פרוטסטנטית לבנה. היא לא נוגעת להיספנים ולאסייתים, שמאמינים שאפשר לשלב עבודה קשה עם רשת ביטחון חברתית באדיבות הממשלה - ולא מצביעים לרפובליקנים. לנוכח הניתוח הזה, ברוקס קרא לימין לעשות מהפך מחשבתי. זו המלצה שכדאי לשקול גם בימין הישראלי, שאימץ בחום את הרוח האמריקאית. האינדיבידואליזם והקשיחות מתאימים למשמר הישן באמריקה, לא לחברה שמורכבת מאינספור קהילות שדוגלות בערבות הדדית.
אורי פסובסקי

ישו על מדרגת המס
על פי מחקר של אוניברסיטת טמפה, פלורידה, ארגוני דת אמריקאים זוכים להנחות מס בשווי 71 מיליארד דולר בשנה. בזמנים כל כך מאתגרים כלכלית ההטבות הללו, לצד אחוזות וטירות שכל מיני כמרים ושרלטני רוח קונים לעצמם, הן אצבע בעין של ציבור העובדים ומשלמי המסים. הבחירות בשבוע שעבר הוכיחו שהציבור הזה כבר יכול לחרוג מהמסלול השמרני שנסלל לו - במסצ'וסטס, וושינגטון וקולורדו אישרו שימוש במריחואנה, בוושינגטון, מרילנד ומיין אושרו נישואים חד־מיניים, ולסבית תייצג את וויסקונסין בסנאט. עכשיו גוברים הקולות שלפיהם הגיע הזמן גם להכריז על דת כפעילות שראוי למסות. אז בעוד הנשיא הנבחר ברק אובמה מזכיר שהוא כאן כדי להכביד את המסים על העשירים, כדאי גם להזכיר לו כמה הוא יכול להרוויח מאלוהים.
אוריאל דסקל

מוזמביק - לא קולוניה, ארץ מקלט
הקולוניות האירופיות לשעבר הפכו בשנים האחרונות ליעד נחשק עבור צעירים משכילים מאירופה מוכת המשבר. האבטלה, הצנע ושטף התחזיות העגומות מבריחים את הספרדים לארגנטינה ולמקסיקו ואת הפורטוגלים לברזיל, בחיפוש אחר הזדמנויות מקצועיות וביטחון תעסוקתי שאין במולדתם. השבוע התברר שהמצב קשה עד כדי כך שאפילו אחת המדינות העניות בעולם, מוזמביק האפריקאית, יכולה לשמש ארץ מקלט לפורטוגלים. מספר הטיסות של חברת התעופה הלאומית של פורטוגל שולש, מספר הפניות של חברות פורטוגליות שמתעניינות בהשקעה במוזמביק הוכפל, ואלפי פורטוגלים - ארכיטקטים, מהנדסים ורופאים - כבר היגרו למדינה הנחשלת. אלה הם צאצאיהם של סוחרי העבדים האירופים, שבורחים כעת מהשתעבדות לחובות. אפשר רק לקוות שהגלגול הנוכחי של האירופים באפריקה יעשה תיקון לכל הצדדים.
מיכל פופובסקי

כץ סולל דרך לבוחרים
באוקטובר 2011 הכריח היועץ המשפטי לממשלה את שר התחבורה ישראל כץ לכסות שלטים של מעצ (חברה ממשלתית) המודיעים על שיפור תשתיות ומתהדרים בשמו של כץ באותיות ענק. כץ כיסה, אבל כנראה לא הפנים את העניין העקרוני. בשבוע שעבר שלח משרד התחבורה לכל הנכים מכתב העוסק בקבלת הנחה בתחבורה הציבורית. המכתב מציג את ההנחה ככזו שנולדה ב"מסגרת מדיניות שר התחבורה", הלוא הוא כץ, ו"אושרה על ידי הממשלה". לנכים אין שום צורך במידע הזה בדרך לאוטובוס, אבל בכל זאת מדובר בתקופת בחירות, ובדרך קלה לתעמולה על חשבון משלם המסים. מלשכת כץ טענו בתגובה שמדובר בנוסח הסטנדרטי כבר כמה שנים. אם זה נכון, זה רק אומר שאת הנוהג הפסול הזה היה צריך לעקור כבר מזמן.
מיקי פלד

חברת החשמל - למרוח ולברוח
אחת האפשרויות הנבחנות בניסיון להציל את חברת החשמל מאסון היא למחול לה על חוב של 6 מיליארד שקל. הבעיה היא שאם זה יהיה הפתרון כעת, בעוד שנה, במחול השדים הפיננסי הבא סביב החברה, נהיה עדים לעוד תספורת כזאת, ואחרי שנה לעוד אחת וכן הלאה. כי חברת החשמל לא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה, וגם לא להבריא את עצמה, בגלל ועד העובדים החזק. כשזה המצב, עדיף לבחור בתרגיל של המרת חוב יקר שיש לחברה בחוב בערבות מדינה, שהוא זול יותר ויחסוך 15 מיליארד שקל בעשר שנים. אבל בשביל זה צריך להסתכל למציאות בעיניים ולא להמשיך להחביא אותה בלי להכיר בעובדה שהיא רק תחמיר. כמה חבל שקשה למצוא אנשים שבאמת מסוגלים להכיר באמת המרה, בייחוד בקרב אלה שיושבים באוצר ואמורים לשמור על חברת החשמל מטעויות כאלה.
גולן פרידנפלד

שטייניץ הוא ההפך משקיפות
שר האוצר יובל שטייניץ הודה השבוע לראשונה כי בקדנציה שלו, בשקט בשקט, הוכפלו התקציבים להתנחלויות. ואני ישבתי השבוע באחד מדיוני הוועדה העוסקת בסל התרופות. אלה שני קצוות, וההבדל ביניהם תהומי. הוועדה פתוחה ושקופה. מאחורי הקלעים אמנם פועלים כוחות כלכליים חזקים שמנסים לדחוף תרופות לתוך הסל, אבל הדיונים מנוהלים במקצועיות, בענייניות ובאופן גלוי לחלוטין. בדיוק מה שאי אפשר להגיד על משרדי הממשלה, שאת ההחלטות הדרמטיות על כספי הציבור וחיי האזרחים מקבלים במחשכים. בלי פרוטוקולים, בלי שקיפות, לעתים תוך הכחשה של דיווחי אמת בכלי התקשורת. טוב שלפעמים יש פריימריז שגורמים לפוליטיקאים לחטא באור השמש את מה שבשאר ימות השנה הם מעדיפים לשמור לעצמם.
שאול אמסטרדמסקי