חקר ביצועים: השבוע של בן-דב, ביסקר ומחירי החשמל

פסיקת הלסביות, סיבה לגאווה

בית המשפט הכיר השבוע בזוג לסביות כאמהות של הילד שהביאו לעולם במשותף, ללא צורך בהליך האימוץ המקובל כיום. מדובר במקרה נדיר שבו הילד נולד מביצית של אחת האמהות בהיריון שנשאה האחרת, ולא בתקדים עם השלכות גורפות - ובכל זאת זוהי חוליה נוספת בשרשרת ארוכה ומפוארת.

תחילתה בביטול האיסור על משכב זכר ובחוק האוסר אפליה בשל נטייה מינית, והמשכה בפסיקות של בתי המשפט שהשוו את הזכויות של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסים ברוב תחומי החיים. נכון שעדיין אין רישום נישואים, קשה לערוך מצעד גאווה בירושלים ובשטח האפליה נמשכת, ובכל זאת - במדינה שבה הדת וההלכה כה מושרשים בקואליציה, בציבור וגם במשפט, המערכת מצליחה להפתיע שוב ושוב ולמקם אותנו בין המדינות המתקדמות בעולם במעמדה המשפטי של הקהילה הוורודה.
(משה גורלי)

ליברמן לאט ומהר

ממש בשעה שבמבואה המרכזית של הכנסת מחו מומחי בנייה נגד רפורמת המרפסות, שנועדה לקצר את אישור התב"ע, בקומה מעל הציג בנצי ליברמן, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, תוכנית לפינוי מהיר של חמישה בסיסי צה"ל במרכז הארץ. "בתוך שנה וחצי נוכל למכור שטחים לדירות במחנה סירקין בפתח תקווה, השלישות ברמת גן ותל השומר", הבטיח ליברמן, והתעלם מהאקסיומה הגדולה של הנדל"ן בישראל: לוקח כאן שנים לשנות את התב"ע ולהגדיר מחדש את ייעוד הקרקע. את רפורמת המרפסות ייקח לא פחות שנים להוציא אל הפועל. כך שאם אמנם יצליח ליברמן למכור קרקע צבאית בתוך שנה וחצי, זאת תהיה קרקע עם תוכנית לא מאושרת - שתתקע את הקבלנים הקונים בוועדות התכנון להמון זמן. הפינוי של ליברמן אולי יהיה מהיר, אבל את הבינוי נראה, במקרה הטוב, בעוד עשור.
(שי פאוזנר)

מחירי החשמל מזמינים אלטרנטיבה

השבוע, למשך יומיים, הפעלתי מזגן לחימום הבית ושמעתי ברקע את מונה החשמל עובר את המהירות המותרת. בלי שנשים לב, השחילו לנו בחודשים האחרונים עלייה של עשרות אחוזים במחירי החשמל. בגלל הגז ממצרים, בגלל הסבתא של אפרים ועוד תירוצים. אבל כידוע, אין שמחה כמו שמחה לאיד, ובכל העלאה אני רק חייכתי. כי אני מחמם בחינם. לפני שבעה חורפים התקנתי קמין עץ, שמאז מחמם את הבית בנאמנות של כלב ציד. למעשה, ההצדקה היחידה לקיומי בתא המשפחתי היא חודשי החורף, שבהם אני דואג במו מסורי לחימום הגוזלים. על כן נחרדתי בשבוע שעבר כשהשרשרת במסור שבקה חיים ונאלצתי לאפסן את האגו ולהפעיל מזגן. השבוע כבר התקנתי שרשרת חדשה, שעלתה לי 200 שקל. כמעט כמו להפעיל מזגן יומיים.
(רועי קורן)

גילדור מגדיר נוהל שכן

"אנשים אוהבים לחשוב שיש אהבה, צדק, כל מיני דברים, אבל בסוף הם תמיד מגיבים לתמריצים, אפילו שהם לא חושבים על עצמם ככאלה - זה תמיד רק השכן שמגיב לתמריצים. כמו שכשבחורה נמצאת עם עשיר היא חושבת שהיא אוהבת אותו, לא שהיא איתו בגלל הכסף. אם לאנשים נוח לאהוב מישהו הם אוהבים אותו", אמר אפי גילדור, בעל השליטה בקרן הגידור האמריקאית אקסיום, בראיון למוסף ההשקעות של "כלכליסט".

אולי באמריקה זה ככה, לא כאן. אנחנו הרי יצאנו לרחובות, הנפנו שלטים, אפילו הפסקנו לקנות קוטג' למרות הנוחות, וראינו את הישראלים היפים קוראים לצדק חברתי. ואז ראינו אותם חוזרים הביתה, ממשיכים לשלם ביוקר על החשמל, הדלק והמים בזמן ששכרם נשחק, מתלוננים בפייסבוק ומאדים את המחאה. הישראלים האלה, השכנים שלנו, תמיד כל כך מאכזבים.
(מיכל פלד פליישר)

בן־דב מחכה לחתן

כמו כלה שעומדת מתחת לחופה, לצד הרב, מול כל האורחים, כשהתזמורת במקומה, הכרטיסים לירח הדבש בתיק ורק החתן לא בא - כך נערך אילן בן־דב למכירת נתח ממניותיו בפרטנר, בניסיון להקל על מצוקת המזומנים שאליה נקלע. הוא כבר סיפר לכולם בגאווה על הבנקים הבינלאומיים שהסכימו להעמיד אשראי לקונים, התפאר ברשימת מחזרים ארוכה ומכובדת, פירט על עורכי הדין ובתי ההשקעות שהתגייסו, אפילו מנה את התוכניות ליום שאחרי.

חודשיים חלפו מאז ההודעה הרשמית על כוונתו למכור את המניות, ובזמן הזה הכלה אפילו חיטבה את גזרתה ואיבדה 14% משווייה. ורק הקונה לא בא, בינתיים. גם אם יבוא בקרוב, ההמתנה הממושכת הזאת עשויה להיות איתות לכך שהחברות המובילות כבר לא אטרקטיביות כמו פעם. או שזה רק בן־דב, שעושה קולות של כלה כדי שמסביב יהיו מרוצים, ובעצם לא ממש נלהב להיפרד מהרווקות.
(גלית חמי)

בוול סטריט מתרגלים מצוקה

הבונוסים בוול סטריט רשמו צניחה של 25% בשנה שעברה, ודוחקים את אשפי הפיננסים לוויתורים כואבים. סוחרים ומשקיעים מדווחים על קושי לממן בתי ספר פרטיים לילדים (32 אלף דולר בשנה), להחזיק מכונית סבירה כגון פורשה עם גג נפתח (כ־110 אלף דולר), לשלם לדוג־ווקר לכלב היוקרה (17 דולר לכל טיול). סוחר אחד התלונן שעכשיו, כשהוא מרוויח פחות מ־500 אלף דולר בשנה, הוא, אשתו ושני ילדיהם מצטופפים בדירה של 110 מ"ר, גורל המנוי שלו במועדון הגולף אינו ידוע, והחופשות בבית הקיט בקונטיקט ובקתת הסקי באספן מוטלות בספק. אשף פיננסים אחר סיפר שהוא מרחיק עד לסופרמרקט זול בברוקלין כדי לרכוש סלמון בהנחה. לכסף אולי אין ריח, אבל הדג הזה מסריח מהראש: אם ככה הם נשמעים כשהם ב"מצוקה", קשה בכלל לדמיין איך תשתנה השיטה.
(תמר טוניק)

אברכהן, סליחה שהרווחנו

עונת הדו"חות הכספיים של החברות הציבוריות ל־2011 נפתחה השבוע, ועם חידוש: אם בעבר עשו המנכ"לים שמיניות באוויר כדי להציג דו"חות חיוביים, היום הבון טון הוא לדבר על שנה קשה ולהציג ירידה בהכנסות, אפילו ירידה ברווחיות. החשש ממה יגידו מכתיב השנה צניעות, אם לא בשכר המנכ"לים, לפחות בהצגת ההצלחות. קחו למשל את שופרסל. המכירות שלה דווקא גדלו בשנה שעברה, אבל בהודעה לעיתונות היא בחרה להדגיש דווקא את הירידה ברווחיות, והמנכ"ל איציק אברכהן כמעט נשמע מתגאה כשאמר שהתוצאות הכספיות של שופרסל נמוכות מהממוצע של השנים האחרונות בגלל "ההפנמה של קולות המחאה החברתית". אם המנכ"לים מתחילים לפחד מהרחוב יותר משהם מפחדים מבעלי המניות, הרי שהמחאה הציבורית בכל זאת עשתה את שלה.
(גבי קסלר)

ביסקר מתחיל להתרגל לסוף

791 אלף שקל שילמה בשנה שעברה שופרסל לכל אחד מיושבי הראש שלה, רפי ביסקר ושולם פישר, שמייצגים את הבעלים נוחי דנקנר והבעלים מתיו ברונפמן בהתאמה. השניים מקבלים את השכר הזה בעבור רבע משרה. נתעכב רגע על ביסקר, שמכהן בתפקידים נוספים באי.די.בי, כיו"ר נכסים ובנין ודירקטור בחברות אחרות בקבוצה. הוא הזרוע הארוכה של דנקנר בשופרסל, וכדי שהחברה בתחתית הפירמידה תתנהג כמו שהבעלים בראש הפירמידה רוצה- צריך לשלם על רבע משרה 791 אלף שקל. המספרים האלה אמורים להשתנות כשוועדת נאמן תתחיל להרגיע את החגיגה. ביסקר מנסה להתרגל לעניין בהדרגה, והחליט לוותר על הבונוס של 0.75% מהרווח הנקי של שופרסל.
(גולן פרידנפלד)