צייר לי דוקטורט

באוקטובר 1997 חיפש עיתון הסטודנטים "סטנפורד דיילי" מישהו שיפרסם קומיקס יומי על חיי הקמפוס ועל שגרת הלימודים של סטודנטים לתארים מתקדמים. חורחה צ'אם היה אז סטודנט בן 21 לתואר שני בהנדסה מכנית בסטנפורד, שהתקשה להתרכז בלימודים וחיפש אפיק יצירתי שיסיח את דעתו מהמטלות שלו. הוא ראה את המודעה בעיתון, צייר סטריפ בשחור־לבן בכיכובו של בן דמותו, בחור שזה עתה החל את הלימודים המתקדמים שלו, וברא את "PhD Comics".

16 שנה אחר כך הקומיקס הזה מתפרסם ביותר מ־50 עיתוני סטודנטים, הודפס בחמישה ספרים שנמכרו בעשרות אלפי עותקים, עוּבד לסרט ("The PhD Movie", שמופץ בקמפוסים), התגלגל לאתר שבו גולשים 7 מיליון בני אדם בשנה ולדף פייסבוק עם 200 אלף לייקים, וגם מלוּוה בערוץ יוטיוב שאליו צ'אם מעלה סרטוני מדע פופולרי שהוא מפיק עם כמה חברים ללימודים לשעבר. צ'אם עצמו, כבר ד"ר צ'אם, עזב משרה כחוקר ועוזר הוראה במכון הטכנולוגיה של קליפורניה (קאלטק) כדי להתמסר לאימפריית הקומיקס והיה לסוג של כוכב בעולם האקדמי. עשרות פעמים בשנה, בעשרות אוניברסיטאות, הוא נושא את ההרצאה "כוחה של הדחיינות", ומסביר איך דחיינות כרונית יכולה להביא לתוצאות חיוביות, כמו הקומיקס שלו, ואפילו לתגליות מדעיות פורצות דרך, כמו, לטענתו, חוקי התנועה של ניוטון או תורת היחסות של איינשטיין.
ד"ר חורחה צ'אם. "כל אחד יכול להתחבר לרעיון של אדם צעיר שלא יודע מה לעשות עם חייו או מנסה לתפקד תחת בוס חסר התחשבות" . "אין לי יחסי אהבה/שנאה עם האקדמיה, אני שמח מאוד על השנים שביליתי שם ובעיניי זה אחד המוסדות החשובים שהאנושות יצרה", אומר צ'אם ל"מוסף כלכליסט" לקראת ביקורו בישראל בשבוע הבא. אבל בהרצאה המרכזית שלו הוא מציג תמונה מורכבת יותר, ומונה את שלושת הכישורים העיקריים שלימודי הדוקטורט הקנו לו: "הכנת מצגות פאוור פוינט, יצירת רשימות ממוספרות והיכולת לשאת הרצאה בת שעה על כל נושא שהוא, אפילו דחיינות". זו אותה מרירות שהדמויות ב"PhD Comics" מפגינות בנוגע ללימודים שלהן, מרירות שלדבריו מאפיינת את רוב התלמידים לתארים מתקדמים. "הם מתלוננים ללא הפסקה, ועדיין נשארים באוניברסיטה", הוא אומר.
ססיליה היא הבחורה היחידה בפקולטה להנדסה. מייק סלאקנרני הוא הסטודנט הנצחי המבריק־אבל־עצלן. טאג'ל היא אנתרופולוגית אקטיביסטית. כולם, כמו הגיבורים האחרים של " PhD Comics", הם כל־סטודנט, דמויות שאפשר למצוא בקלות גם באוניברסיטאות בישראל. "רשמית, הדמויות לא מבוססות על אדם ספציפי, בעיקר השתדלתי להקפיד שהפרופסורים יהיו בדיוניים לגמרי", אומר צ'אם ומוסיף כי כבר היו אנשים שניגשו אליו ואמרו לו שאחת הדמויות מזכירה אותם. "היה אפילו מי שאמר לי שהקומיקס דומה כל כך לחיים שלו שזה נראה כאילו הצבתי לו מצלמת וידיאו במעבדה".
למה לימודים מתקדמים הם בדיוק כמו גן ילדים כי הפעילות העיקרית היא לגזור ולהדביק, ותמיד יש בסביבה מבוגר אחראי . חלק מהסטריפים עוסקים בהוויי אקדמי שמשקיף מבחוץ יתקשה להבין, אבל רבים מהם מצליחים לשעשע גם את מי שבילה במוסד אקדמי רק חודשים ספורים. "כל אחד יכול להתחבר לרעיון של אדם צעיר שלא יודע בדיוק מה לעשות עם חייו או לניסיון לתפקד תחת בוס חסר התחשבות. אנשים מתחברים לתחושה הכללית", אומר צ'אם.
דוגמה אחת שמצליחה לגעת בקלות בקהל הרחב היא העיסוק החוזר ונשנה שלו בפן הכלכלי של לימודים גבוהים. אחד הסטריפים הפופולריים ביותר שלו הוא גרף שמשווה את השכר הממוצע של דוקטורנט אמריקאי (17,784 דולר לשנה) למשכורות של הפרופסורים (95-65 אלף דולר), של נשיא האוניברסיטה (320 אלף דולר) ושל מאמן פוטבול בקולג' (יותר ממיליון דולר לשנה, נכון ל־2007). בסטריפ אחר צ'אם מציג תרשים זרימה של האופן שבו המשבר הכלכלי העולמי משפיע על סיכוייהם של דוקטורנטים להתבסס כלכלית. בהרצאה שלו הוא אפילו מדגים איך דוקטורנט בקליפורניה מקבל סכום הגבוה ב־15 דולר לשנה מזה שמקבל עובד במקדונלד'ס, וכמעט 3,000 דולר פחות מדמי אבטלה.
האבולוציה של חופש אינטלקטואלי מ"אני אחקור מה שאני רוצה", דרך "אני אחקור מה שאני אקבל עליו מענק" ועד הקבר . נושא אחר שמטריד את צ'אם הוא הפער הקשה לגישור בין העבודה האמיתית של חוקרים והתגליות שלהם לבין האופן שבו הם נתפסים בעיני התקשורת והקהל הרחב. באחד הסטריפים המוצלחים שלו, שנקרא "מעגל החדשות המדעיות", הוא מראה כיצד מחקר שאומר כי "A מתייחס ל־B, בהינתן C, בהנחה ש־D מתרחש ותחת התנאי E" מתגלגל בסופו של דבר לדיווח טלוויזיוני שכותרתו "מה שאתה לא יודע בנוגע ל־A עלול להרוג אותך!".
שאיפת החיים שלך - מה קרה לה? מהחלום על פרס נובל בשנה הראשונה, דרך שאיפה צנועה לעבודה באוניברסיטה ועד תקווה קלושה לכיבוד נורמלי . "אני חושב שהרבה מהבעיות בעולם נובעות מבורות, למשל בנושאים כמו פיזיקה ומתמטיקה, וישנו פער הולך וגדל בין הידע של הציבור הרחב, כולל האנשים שמחליטים לאן ילך הכסף שמממן את המחקרים, לבין הידע של המדענים עצמם. אני לא חושב שאפשר להאשים בזה גורם אחד בלבד - מדע זה עסק מורכב שממעט לספק אמירות חד־משמעיות כמו a=b", הוא אומר.
הזמן הממוצע המוקדש לכתיבת אימייל אחד 1.3 שניות של נחישות מול 1.3 ימים של הססנות . כדי לסייע בסגירת הפער הוא הקים לפני כשנה את ערוץ היוטיוב PhD TV, שמטרתו "להדגים ולתקשר את הרעיונות, הסיפורים והדמויות של חוקרים, מדענים ומלומדים באופן יצירתי ונאמן למציאות". אפשר למצוא בו סרטונים מצוירים שמסבירים בשפה פשוטה אבל מדויקת נושאים מורכבים כמו מחשוב קוונטי וחומר אפל, לצד קטעי דוקו מצולמים שבהם חוקרי אלמוגים או דבורים מנסים להראות מה בעצם הם עושים בלי לשעמם את הצופים. "אנחנו בעיקר מנסים לשים את המדענים בחזית ולגרום להם לדבר על הדברים שמעוררים בהם תשוקה, אבל קשה יותר לגרום לאנשים לצפות בכמה דקות של וידיאו מלקרוא סטריפ קומיקס", מודה צ'אם. לדבריו, אם אנשים מחוץ לאקדמיה יידעו יותר על התהליך האמיתי שמאחורי פריצות הדרך המדעיות, הם יוכלו להתייחס בצורה ביקורתית ואנליטית יותר לדיווחים המדעיים שהם קוראים בעיתונות.
הענקת ציונים מאהבת אדם לייאוש אפוקליפטי . בהרצאה שלו ביום שני באוניברסיטת תל אביב (במסגרת כנס שמארגנים האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, הטכניון, אוניברסיטת תל אביב ומועדון העיתונות הבינלאומי בירושלים) ינסה צ'אם להציג למדענים כלים שיכולים להפוך את העיסוק שלהם למובן יותר לציבור הרחב. "הדבר החשוב ביותר הוא לחרוג מהמנטליות של המחקר - אנשים שעוסקים בזה מוקפים כל הזמן באנשים שדומים להם ומדברים בעיקר איתם, והם צריכים לדעת איך לדבר לאנשים שלא מתמצאים במונחים הטכניים ואיך להציג דברים בצורה פשוטה".
הפרויקט הבא של צ'אם הוא ספר ילדים שיעסוק גם הוא במדע, תגליות ומחקר, רעיון שנולד כשהפך להורה. כמו שאר העבודה שלו, גם כאן המטרה היא להצליח לחולל איזה שינוי. והוא מודה שהוא מתרגש מאוד כשזה קורה. "התגובה הכי מרגשת שקיבלתי אי פעם על 'PhD Comics' היתה מסטודנט בקולג', שניגש אליי באחת ההרצאות וסיפר לי שהוא החליט ללמוד באוניברסיטה אחרי שקרא את הקומיקס בתיכון והבין שאקדמאים הם אנשים אמיתיים עם חיים מעניינים, ולא אוסף הקלישאות שהיה לו עליהם לפני כן".