השקעה במדדי דיווידנדים: מה צריך לדעת

>> התנודות החדות בבורסות העולם מבליטות בחודשים האחרונים את אסטרטגיית ההשקעה במניות של חברות המחלקות דיווידנדים גבוהים. הסיבה לכך מובנת: למרות הירידה במחירי המניות, חברות רבות ממשיכות לדווח על תוצאות נאות ועל רווחים שמצויים בעלייה או שומרים על יציבות, ומציגות מאזנים חזקים.

לחברות כאלה יש עדיין מצבורי מזומנים שיוכלו לשרת אותן להמשך חלוקת דיווידנדים בשנים הבאות, גם אם הפעילות הכלכלית תאט מעט. כאשר חברות גדולות ורווחיות מחלקות דיווידנד שמייצג תשואת דיווידנד של כ-3.5%-4% בשנה, המניות שלהן מתחילות להיראות די אטרקטיביות לעומת אג"ח ממשלתיות שנסחרות בתשואה לפדיון של כ-2% בלבד.

משקיעים מהציבור שמעוניינים להשקיע במניות מוטות דיווידנד יעדיפו לעשות זאת לרוב דרך תעודות וקרנות סל מתאימות. זוהי אכן דרך נוחה וזולה יחסית להיחשף למניות המחלקות דיווידנד גבוה.

אבל גם מכשירי השקעה נוחים וזולים רצוי לבחון בעין ביקורתית. ישנם כמה סוגים של מדדי דיווידנד - שלכל אחד מהם מאפיינים שונים שישפיעו על הסיכון שלו ועל פוטנציאל התשואה שלו בטווח הקצר והארוך. השוני בין המדדים יכול להתבטא גם בטווחי זמן קצרים.

כך לדוגמה, מבין חמש קרנות סל זרות (ETF) על מדדי דיווידנד הנסחרות בארה"ב ומוצגות כאן, שלוש הניבו בשנה האחרונה תשואה חיובית (בין 4% ל-12%) ושתיים הניבו תשואה שלילית (מינוס 3% עד מינוס 7%). הסיבות לפערים היו גיאוגרפיות בעיקרן: הקרנות שמושקעות במניות אמריקאיות הניבו תשואה חיובית, ואילו הקרנות שמושקעות במניות שמחוץ לארה"ב ולהן חשיפה גבוהה לאירופה סבלו מתשואה שלילית.

משקיע שסבור כי עליו להימנע מהשקעה במניות אירופיות צריך לבחון מהי החשיפה הגיאוגרפית של כל קרן ולבחור את הקרן שמתאימה להשקפתו. רוב המידע החשוב על קרנות הסל מוטות הדיווידנד מופיע באתרים הפיננסיים המובילים כמו יאהו פייננס או מורנינגסטאר, אבל כדי לבצע עבודה יסודית יותר צריך להרחיב את יריעת החיפוש, וללכת גם לאתרי החברות המנהלות את הקרנות.

אגב, בבורסה הישראלית קיים מדד דיווידנדים שקרוי תל דיב, ושניתן להשקיע גם בו באמצעות תעודות סל מקומיות. המדד מורכב ממניות של חברות ישראליות גדולות שתשואת הדיווידנד שלהן עקבית וגבוהה מ-2% בשנה. מתחילת 2011 הניב מדד תל דיב תשואה שלילית של 26%, לעומת תשואה שלילית של כ-18% במדד ת"א 100. הנה עוד כמה נתונים חשובים שכדאי להכיר ולבדוק לפני שמשקיעים בקרנות סל זרות מוטות דיווידנד.

1. תשואת דיווידנד

תשואת הדיווידנד מחושבת על ידי חלוקה של הדיווידנד השנתי של התעודה במחירה הנוכחי. ככל שהתשואה גבוהה יותר, כך המשקיע מקבל זרם מזומנים גדול יותר.

רבים סבורים בטעות שזהו הפרמטר החשוב ביותר. שהרי בשביל מה אנחנו משקיעים במניות מחלקות דיווידנד אם לא כדי לקבל את זרם התשלומים הגבוה ביותר? כך לדוגמה התעודה DWX, העוקבת אחר מדד מניות דיווידנד עולמי של S&P, הניבה בשנה האחרונה תשואת דיווידנד של 6.8%. על כל 1,000 דולר של החזקה קיבל המשקיע תזרים שנתי (לפני מס) של 68 דולר לחשבון הבנק.

לעומת זאת, מי שהחזיק סכום דומה בקרן הסל SDY, העוקבת אחר מדד מניות דיווידנד אמריקאיות, נאלץ להסתפק באותו הזמן בתזרים של 33 דולר בלבד (תשואה של 3.3%). אבל תשואת דיווידנד היא רק חלק מהתשואה הכוללת של התעודה, ואסור שהיא תשמש כפרמטר היחיד להחלטה. חברות אינן נוטות לחלק את כל רווחיהן כדיווידנד. כמעט כולן שומרות לעצמן חלק מהרווחים כדי להשקיע אותם במטרה לייצר צמיחה עתידית. בלא השקעה שכזו, היקף הדיווידנדים בעתיד עלול לרדת.

2. תשואה כוללת

התשואה הכוללת של מדד או קרן סל מורכבת מתשואת הדיווידנד המחולק ומעליית (או ירידת) ערך המניות במדד. כלומר גובה תשואת הדיווידנד אינו בהכרח הפרמטר החשוב ביותר - חשוב יותר לבדוק מהי התפישה שעומדת מאחורי המדד, ומהו הסיכוי שהחברות במדד יגדילו את תשלומי הדיווידנד בעתיד.

מכאן תנבע יכולתן ליצור ערך למשקיע בטווח הארוך. תשואת דיווידנד גבוהה נרשמת לעתים דווקא מפני ששווי המניות במדד נפל עקב ציפייה של משקיעים לירידה עתידית ברווחים ובדיווידנדים. זהו תרחיש שצפוי להתממש בעתות של האטה כלכלית. ככל שהחברות הכלולות במדד יציבות יותר, חזקות יותר ובעלות היסטוריה ארוכה יותר של רווחיות והגדלת דיווידנדים, הסיכוי לירידה בדיווידנדים העתידיים פוחת.

כאשר בוחנים את תעודות הסל SDY ו-DWX לפי התשואה הכוללת שלהן, ההבדל הזה מתברר מיד. כך, למרות תשואת הדיווידנד הנמוכה יותר, הניבה SDY בשנה האחרונה למשקיעים בה תשואה כוללת של 7.5% - בעוד DWX הניבה תשואה שלילית של כ-7%. על פני שלוש שנים הניבה SDY תשואה שנתית ממוצעת של 3.8% לעומת תשואה של 2% ל-DWX. הסיבה לפערים נעוצה כנראה באופן בחירת המניות למדדים ובפיזור הגיאוגרפי השונה של כל אחת מהקרנות.

3. גובה דמי הניהול

דמי הניהול הם נתון חשוב שצריך תמיד לקחת בחשבון, משום שהם באים ישירות על חשבון התשואה של המשקיע. בקרנות סל ובתעודות סל דמי הניהול נמוכים מהותית לעומת קרנות נאמנות רגילות, אבל ההבדלים עדיין יכולים להיות משמעותיים. כך למשל הקרן VYM של חברת ואנגרד גובה דמי ניהול נמוכים של 0.18% בלבד, כ-0.4% פחות מקרן הסל PFM שמנהלת חברת פרושייר.

פער שכזה שנפרש על פני שנים רבות עשוי להצטבר לסכומים משמעותיים. ככלל, התחרות בין חברות תעודות הסל גורמת עם הזמן לירידה בדמי הניהול, ופערים שכאלה לא יישארו לאורך זמן - אלא אם קרנות הסל יצליחו להניב תשואה עודפת על פני חברותיהן.

4. שיעור צמיחת הדיווידנד השנתי

הרעיון המרכזי במדדי הדיווידנדים המובילים הוא לאסוף לתוכם חברות שמגדילות באופן עקבי את היקף הדיווידנד השנתי שלהן. חברות שנכשלות במשימה הזאת יוצאות מהמדד, ותחתיהן נכנסות חברות אחרות. משפחה אחרת של מדדי דיווידנדים מתבססת על מניות שפשוט נסחרות בתשואת דיווידנד גבוהה - מכיוון שמחירן נפל מסיבה כלשהי או מכיוון שהן הגדילו מאוד את הדיווידנד שלהן.

כך למשל, מדד הדיווידנדים של S&P, דיווידנד אריסטוקרטס, שמיוצג על ידי הקרן SDY, מבוסס על חברות שהגדילו את הדיווידנד השנתי שלהן מדי שנה במשך 25 שנים לפחות. זהו מדד יוקרתי במיוחד, ונכללות בו חברות אמריקאיות מובילות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, קוקה קולה, פפסי וקימברלי קלארק. אלה חברות שרווחיהן צומחים בעקביות, שכן אחרת לא היו יכולות להגדיל את תשלומי הדיווידנד שלהן.

במדד Dividend Achievers ("משיגות הדיווידנד") האמריקאי, שאחריו עוקבת קרן הסל PFM, כלולות חברות שעמדו במבחן קצת פחות מחמיר - הגדלת הדיווידנדים לאורך עשר שנים רצופות. הביטחון שחברות אלה יגדילו את הדיווידנדים גם בעתיד נראה לכאורה נמוך יותר. עם זאת, החברות במדד זה נבחרות מתוך מאגר רחב יותר לעומת המאגר של S&P, וייתכן שפוטנציאל הצמיחה שלהן הוא דווקא גבוה יותר.

התעודה PID עוקבת אחר מניות בינלאומיות שהגדילו את הדיווידנד במשך חמש שנים ברציפות ושלהן תשואת דיווידנד גבוהה. זהו קריטריון קל יחסית להשגה, והוא עלול לגרום לכניסה ויציאת תכופות של מניות מהמדד ולהשפיע על התנודתיות שלו והתשואה הכוללת שלו.

על אף שהוא נחשב למדד של חברות איכותיות ביותר, בשלוש השנים האחרונות ספג מדד "אריסטוקרטיית הדיווידנד" של S&P דווקא ירידה בדיווידנדים שהוא מחלק. זאת, בשעה שבמדדי דיווידנד אחרים היקף התשלומים הכולל דווקא עלה. הסיבה לכך נובעת כנראה ממשקל יתר שהיה לבנקים ולחברות פיננסים במדד האריסטוקרטס.

רבים מהבנקים הגדולים נהגו לחלק דיווידנדים גבוהים, אבל הפסיקו לעשות זאת או הפחיתו מאוד את הדיווידנדים בעקבות המשבר הפיננסי העולמי. כתוצאה מכך נפלטו הבנקים הגדולים מהמדד, והיקף הדיווידנדים הכולל שמחלקת קרן SDY הצטמצם. הכלל הבסיסי אומר, אם כן: ככל שסל המניות הכלול בקרן משמר את כוחו להגדיל את הדיווידנדים בעתיד, כך גדל הסיכוי לגידול בזרם התשלומים השוטף שיקבל המשקיע וגדל הסיכוי שערכה של קרן הסל יעלה עם הזמן.

העיקרון המרכזי אומר ששימור כוח הרווחיות של החברות חשוב יותר מהיקף הדיווידנד שהן מחלקות בפועל. במלים פשוטות: כושר צמיחת הדיווידנד חשוב יותר מתשואת הדיווידנד הנוכחית. הבעיה היא שאי אפשר לחזות מראש בכמה יגדלו הדיווידנדים בעתיד. לכל משקיע כדאי להפעיל כאן את שיקול דעתו, לבחון מהו מודל הדיווידנדים המועדף עליו ולבחור את קרן הסל בהתאם.

5. פיזור המדד ואופן שקלול ותחלופת המניות

ככל שמדד יהיה מפוזר על יותר מניות, יותר ענפים ויותר מדינות, כך גדל הסיכוי שהתנודתיות בו תפחת והסיכון שנלווה אליו יירד. מדד שבו יש מניות מעטות עשוי להיות תנודתי יותר ומסוכן יותר. בדרך כלל פיזור של מדד על פני 50-60 מניות נחשב למספק, והשאלה החשובה יותר היא מהן המשקלות של המניות במדד. המידע הזה מופיע בדפי המידע שמפרסמות הקרנות וגם באתרים הפיננסיים המובילים.

האופן שבו המניות מתחלפות ומקבלות משקל במדד הוא חשוב ביותר. במדדים שמבוססים על קריטריונים שגורמים לתחלופת מניות גבוהה עלולים להיווצר עיוותים שיפגעו בתשואה שיקבלו המשקיעים.

דוגמה מעניינת לכך מספקת קרן הסל PID, שמשקיעה במדד של חברות לא-אמריקאיות המצטיינות בהגדלת הדיווידנד השנתי שלהן. עיון בדף המידע של הקרן מהשנה האחרונה מגלה תופעה מוזרה: המניה שהפכה לבעלת המשקל הגדול ביותר בקרן היא לא אחרת מאשר חברת הסלולר הישראלית פרטנר, שמנייתה נסחרת בארה"ב.

משקלה של פרטנר ב-PID היה בשנה האחרונה כ-6.1%.המשקל הגדול שקיבלה פרטנר נבע מהדיווידנדים העצומים שהיא חילקה ב-2010, ואשר התבטאו בתשואת דיווידנד שנתית של כ-20%. משקיעים שמכירים את הסיפור של פרטנר מקרוב יידעו כמובן שמדובר בדיווידנד ענק אבל חד פעמי, שלא יוכל לחזור על עצמו משום שהרווחיות של פרטנר אינה יכולה לתמוך בו. ואכן, בשנה האחרונה רווחיותה של פרטנר פחתה, וברבעון השלישי היא אף השעתה את חלוקת הדיווידנד שלה.

הפגיעה ברווחיות של פרטנר גרמה בשנה האחרונה לצניחה של כמעט 50% במניה שלה. כך קרה שפרטנר לבדה - חברה שולית יחסית לשוק המניות העולמי - גילחה ב-2011 כ-3% מהשווי של קרן הסל PID, המתיימרת לייצג סל עולמי של מניות דיווידנד.

הדוגמה של פרטנר ו-PID חושפת גם את אחת החולשות המהותיות של עולם המוצרים מבוססי המדדים. חלק מהמדדים מבוססים על בחירה אוטומטית שרירותית של מניות, שלעתים נעדרת היגיון השקעתי.

הגופים שעורכים מדדי מניות לצורך השקעה משתדלים אמנם לשפר מדי פעם את מודל הבחירה, התחלופה והשקלול של מניות בתוך המדדים, אבל המשימה הזאת עדיין לא הושלמה - ועיוותים שונים, כמו מתן משקל יתר למניה מסוימת, סקטור מסוים או מדינה מסוימת, עדיין קיימים. מי שמשקיע באמצעות מכשירים עוקבי מדד צריך להיות ער לכך, ולהיזהר מאימוץ מהיר של מדדים בעלי פיזור נמוך מדי או מודל תחלופה רופף, שעלולים לגרום לעיוותים ולחבל בתשואה של המשקיע בטווח הארוך.