כדור הארץ מתחמם? בואו תעשו מזה כסף

ועידת קופנהאגן תיפתח השבוע, ובניגוד למרבית מדינות העולם המערבי, בארץ כצפוי לא מתרגשים מהעניין יתר על המידה (הממשלה משלחת לשם לפחות שני שרים, כמה פקידים והמון רצון טוב, אך בלי עמדה ברורה באמת לגבי מהי עמדתה הרשמית של ישראל).

כמה מילים על הועידה, שלא זכתה בארץ (שוב, כצפוי) ליותר מדי יחסי ציבור. מדובר למעשה בכנס בינלאומי בדרג ראשי מדינות, שאמור להסדיר כמה נושאים בתחומי איכות הסביבה, שעל פניו לא עומדים ברומו של עולם, אך בפועל, הם אלו שיקבעו האם בעוד עשרים שנה נוכל ללכת ברחובות ללא מסיכות סינון (סטייל שפעת החזירים) וללא חשש מהצפת איים וערי חוף כתוצאה מהתחממות גלובאלית (באמת חשבתם על כתבת איכות סביבה ללא המונח?).

אבל מטרת הכתבה היא לא ליילל על הפיגור הסביבתי של ישראל בנושאי איכות הסביבה, וגם לא לפאר את קופנהאגן, אלא לבדוק מדוע בעצם ארגונים בארץ אינם משקיעים בתחום זה, לאו דווקא בשל אידיאלים נוקבים, אלא בעיקר משום שבחו"ל גילו כבר מזמן שמעבר להיות הנושא טרנד אופנתי נחמד, הוא גם מכרה זהב שיכול להכניס כסף (או לפחות לצמצם הוצאות).

מוצב מקדונלדס נכבש מחדש

בעולם כאמור, כבר הבינו מזמן שבמושג המורכב המתמצה לשם "איכות הסביבה", טמון כסף רב, וכך גם התעלמות ממנו עשויה להיות כרוכה בהפסדים. קסטרו (ולא רק) למדה את הנושא על בשרה במאבק נגד שימוש בפרוות, וכך גם חברות כימיקלים שזכו לדירוג נמוך יותר מבחינה עסקית בשל אי התאמתם לתקנים הנדרשים כיום.

אז נכון. רשות המים כבר הודיעה על חלוקת חסכמים לבתים בחינם, יש מדד לדירוג של עסקים סביבתיים (כדי שתוכלו לדעת אם אתם קונים מעסק ירוק או לא) ואפילו תוכלו להחליט שאתם משקיעים את כספכם בבורסה רק בעסקים שאושרו כסביבתיים ("מדד מעלה"). אולם מרבית הארגונים עדיין לא עלו על הנוסחה האופטימלית שתאפשר להם לראות מהסיפור שורת רווח במאזנים, כזו המתמרצת להשקיע עוד ועכשיו.

קחו את מקדונלדס כמקרה מבחן. החברה הכל - אמריקאית הזו הצליחה בין השנים 2006-2007 להגדיל את מכירותיה בכ-10 אחוזים, זאת לאחר החלטה אסטרטגית של הרשת, על מעבר לאוכל בריא יותר והצגת אלטרנטיבות לשמנוניות המוכרת בדמות סלטים בריאים ומזון דל שומן (שלא נתבלבל - ההחלטה התקבלה כמעט בכפייה לאחר סרט שתאר מה עובר על אדם שאוכל רק מקדונלדס במשך חודש).

מבר רפאלי ועד מקלחת בעבודה לרוכבי אופניים

דווקא משום כך נשאלת השאלה, "אם זה כלכלי אז למה לא עושים את זה?". כולם יודעים שמחיר המים הולך לעלות. כולם יודעים שלחסוך במים זה חשוב (אפילו מוכנים לקלף את בר רפאלי בשביל זה). אז למה בעלי עסקים לא פועלים לחיסכון במים? (חסכמים, שלטים וכו'?). הסיבה האחת היא שזה לא מספיק מעניין אותם. הסיבה השנייה, הניתנת לשינוי, היא שאת ההשקעה במוצרים חוסכי מים יראו בעלי העסק (לצורך העניין החברה המשווקת את המכשירים) כבר היום במאזני החברה אבל שורת הרווח תבצבץ רק בעתיד הרחוק.

מצב זה הוא למעשה כשל שוק, מכיוון שלמנכ"ל החברה (שרואה את הטווח הקצר יותר בו הבונוסים שלו ישולמו בגין הרווחים בשנה הנוכחית) אין בהכרח את אותו אינטרס שיש לבעלי החברה (הרואים את רווחי הטווח הארוך). כך גם, ואולי אפילו ביתר שאת, לגבי חיסכון באנרגיה, שם הרווחים מוטים אפילו יותר לטווח הארוך.

אולם, חברות שיבצעו תכנון סביבתי נכון, יגיעו למסקנה ששווה להן כלכלית להקים מתקן חנייה לאופניים ולבנות מקלחת לעובדים הרוצים להגיע על אופניים לעבודה, ואפילו לתמרץ אותם כלכלית לעשות זאת, על פני תשלום הוצאות דלק. והעברת מפעלים לייצור "ירוק" זה בכלל עסק מסובך ויקר, אבל אפשר להמר בלב שקט שבתוך 10-20 שנה כולם יחוייבו לתקנות מחמירות בתחום החיסכון באנרגיה. לשם העולם זורם. השאלה אם שווה כלכלית להקדים אותו ולהתחיל לחסוך כבר עכשיו? כן, השקעה סביבתית עולה כסף אבל היא גם מכניסה, בהווה ובעתיד כסף. לרוב יותר מההשקעה.

מיתוג ירוק מחפש עיר

כך או כך, מדובר בגישה כלכלית לכל דבר ועניין: בדיוק כפי שלפני 15 שנים רכישת דומיינים באינטרנט עלתה מעט כסף, כך גם היום השקעה סביבתית עולה פחות מכפי שהיא צפויה לעלות בעתיד, כתוצאה מרגולציה, ולא פחות חשוב מכך המודעות לנושא הסביבתי, ההולכת וגדלה.

כאשר עלויות היישום יגדלו (החל משכר מהנדסי סביבה שהביקוש להם יעלה עם השנים וכלה במחירי חומרי גלם סביבתיים לא מזהמים), יהיה זה מאוחר מדי לראות בעניין השקעה כלכלית, ועל כן שווה ללמוד משהו מההנחייה להחליף את כל נורות הליבון בעסק.

כאן שווה גם לזכור, איכות סביבה היא כנראה לא רק עסק טוב אלא גם קונצנזוס פוליטי. אם ראש עיריית חולון מיצב עת עירו כ"עיר הילדים", אילת משווקת כ"עיר הנופש" וירושלים כ"עיר השלום, האחווה והשלווה נטולת ההפגנות", הרי שהכפפה רק מחכה לראש העירייה הבא שימצב עצמו כירוק.

אמנם הוא לא יהיה הראשון (כפר סבא, רמת גן ואפילו דימונה ובאר שבע טוענות ל"ירוקות"), אבל במידה והוא מספיק ריאקציונר (יכניס פחים נפרדים בהם יווצר קומפוסט, בכירי העירייה ייסעו באופניים ויצמצמו בצריכת דלק, משאיות האשפה יהיו חשמליות או לפחות על גז וגינות העירייה יושקו, אם בכלל, רק בלילה ותהיה עדיפות לקקטוסים), הוא יוכל לזכות בתהילת עולם ולהשאר כמה שנים נוספות בתפקיד.

איכות סביבה היא כנראה לא רק עסק טוב אלא גם קונצנזוס פוליטי. אם ראש עיריית חולון מיצב עת עירו כ"עיר הילדים", אילת משווקת כ"עיר הנופש" וירושלים כ"עיר השלום, האחווה והשלווה נטולת ההפגנות", הרי שהכפפה רק מחכה לראש העירייה הבא שימצב עצמו כירוק