צים, אפריקה ישראל והציבור: דילמת הסנדק

בשבועות האחרונים מתחולל קרב תקשורתי כמעט חסר תקדים בנושא החזרי אג"ח של חברות מסחריות לבין אלו שהלוו להם את הכסף. הקרב הזה כבר הוכרע, לפחות מבחינה תקשורתית.

הסיבה לכך היא שבעצם הגדרות היסוד שלו, הוא מחולק לטובים (כל אותם אזרחים פראיירים שרכשו אגרות חוב של חברות גדולות ומבוססות וכעת צפויים לא לראות את כל הכסף בחזרה), לרעים (הטייקונים כמובן), ולאלו החשודים בשיתוף פעולה (כל אותם גופים מוסדיים שבשם החוסכים שהפקידו אצלם את כל חסכונותיהם). לגבי האחרונים, החלצותם מהגדרה של אשמים ממש נובעת אך ורק מהשאלה "לאיזה צד הם נוטים" - זה של המלווים (או בלשון מכובסת: "הציבור הרחב"), או לצד של בעלי ההון. אותם "חשודים", הם אלו שיכריעו בסופו של דבר על אופי הפשרה שתתקבל בין הטייקונים לבין הציבור הרחב, ועל כן הם אלו שנמצאים בעמדה הבעייתית ביותר. לצורך העניין נקרא לה - "דילמת הסנדק".

מלווה אג"ח או "מאפיונר קריזיונר"?

לו היינו חיים בעולם המושגים של המאפיה בסיציליה, ככל הנראה העסק היה נפתר אחרת. אדם שלקח הלוואה מהמאפיה לא היה מתבלבל לרגע במחשבה אם הוא יכול לוותר על ההחזר המלא שלה פלוס הריבית. סביר להניח, שעל מנת לנער אותו מכל המזומנים שאולי נמצאים בקרבו, היו אותם חברי ארגון פשיעה פוטרים אותו מחלק מאצבעותיו ואולי אף חותכים חתיכה נאה מאוזנו או עינו בכדי שיבין שאין כאן משחקים. ולאחר מכן? לאחר שהובן לכל הצדדים שאין כאן באמת משחקים יותר ושלבחור אין אף לירטה עליו? האם אז היו מסיימים את חייו או לחילופין מבהירים באופן נחרץ כי עליו להמשיך לעבוד בכדי להחזיר את חובו?

כאן בדיוק טמונה הדילמה: מלווי אג"ח שיתנהגו כ"מאפיונר קריזיונר", עשויים אמנם לעורר סימפטיה כאבירי זכויות המלווים שלא מוכנים לצאת פראיירים, אבל ישארו תמיד בגדר: "תמות נפשי עם פלישתים", שכן הם יסתמו את הגולל על סיכוייהם לראות אי פעם החזר משמעותי מההלוואה הספציפית שנתנו לחברה. גם אחרון המאפיונרים יודע שאת כל יתרת ההלוואה קשה יותר להשיג מאדם מת.

מצד שני, אם ינסו אותם אבירים לשחרר עוד קצת "חבל" לחברה בצורת דחיית מועד קבלת ההלוואה או מחיקת חלק מן ההלוואה, הרי שהם יצטיירו כפראיירים בעיני השוק.

"כסף עושים מכסף של אחרים"

בישראל עומדות למבחן כיום שתי חברות גדולות, אשר נמצאות לטענתן, בקשיים מהותיים (דרך מעניינת לומר: "אין סיכוי שנשלם כרגע את כל החוב") להחזיר במועד את ההלוואות שלקחו מהציבור. החברה הראשונה היא "אפריקה ישראל", אשר אגרות החוב שלה מצויות בידי הציבור בבורסה לניירות ערך בת"א, וחברה שנייה היא צים, אשר אגרות החוב שלה מצויות בידי משקיעים מוסדיים ואינן סחירות לציבור הרחב.

שתי החברות טוענות כי בסופו של דבר לא מעלו בכספי ציבור או ביצעו דברים עלומים שאיש לא שמע עליהם. הן פשוט עשו עסקים בסביבתן הטבעית, מכרו וקנו (אניות ומגרשים) כרגיל ואז פתאום בא מהשמיים משבר כלכלי מהחמורים ביותר שאי פעם ביקרו את כדור הארץ והפיל אותן, בדיוק כמו שהפיל עוד חלק ניכר מהחברות הגדולות בעולם.

על השאלה "מה היה קורה אם לא היה משבר, האם אז כן היו יכולות להחזיר את האג"ח", אומרים בחברות כי במקרה שכזה היו פשוט ממחזרות אותו והכל היה בסדר. ומה זה "למחזר"?, שואל הקורא התמים? למחזר זה בעצם לקחת הלוואה חדשה במקום ההלוואה הישנה. לאדם מהיישוב התשובה הזו נשמעת אבסורדית. האם לחברות ענק כדוגמת צים ואפריקה ישראל אין כל כוונה אי פעם להחזיר את כלל החובות אלא תמיד לגלגל אותם הלאה לדורות הבאים? ובכן, כאן נכנס השיעור הראשון בבתי הספר למינהל עסקים - "כסף עושים מכסף של אחרים".

מלווי אג"ח שיתנהגו כ"מאפיונר קריזיונר", עשויים אמנם לעורר סימפטיה כאבירי זכויות המלווים אבל יסתמו את הגולל על סיכוייהם לראות אי פעם החזר משמעותי מההלוואה שנתנו לחברה. גם אחרון המאפיונרים יודע שאת כל יתרת ההלוואה קשה יותר להשיג מאדם מת