לא עוצרים באדום

הסיפור של אפריקה ישראל ניתן להגדרה כ"עוולה משעשעת". יש סוג של עוול בכך שכשהאדם הקטן לוקח הלוואה מהבנק הוא נדרש להחזיר אותה במועד, וכשהוא לא עושה זאת אז הוא לא ממשיך לרוב לגור באחוזות נוצצות, לנסוע במכוניות פאר ולטוס במטוסי מנהלים. והחבר'ה האלה שהנפיקו לנו אג"ח (כלומר-לקחו מאיתנו הלוואות. אג"ח - אגרות חוב) ואחר כך עדכנו אותנו ביבשושיות משפטית שהם לא יעמדו בהחזרי החובות, ממשיכים כאילו עולם ומנהגו נוהג.

זאת בדיוק הסיבה שלבסוף ההגיון הקר הזה ינצח, ולו מפני שכדאי לכולם (לבעלי החברה המחזיקים במניות ולבעלי החוב המחזיקים בניירות ריקים מתוכן) לסגור עסקה.

ומה יהיה מתווה העסקה? לא קשה לנחש: אלה יוותרו קצת ואלה יוותרו קצת ובסוף החברה תמשיך לפעול, ותצליח להחזיר את חובותיה. נשמע פשוט, לא? רק שהמילה "קצת" היא זו שמעוררת את הבעיות. אלו שמייצגים את בעלי החוב של אפריקה ישראל, דורשים שני תנאים עיקריים: שלבייב, בעל השליטה בחברה, יכניס כמה גרושים פנימה (מיליארד גרושים) ושחלק מהחוב במקום שיוחזר בכסף יוחזר במניות של החברה.

ולמה כל הסיפור משעשע? כי בסופו של דבר כולם מאיימים באקדח ריק. הסיפור של אפריקה מורכב, אך פשוט כל כך. לבייב לא יגיד שהוא הולך לפשיטת רגל כי אז הוא יאבד הכל, ובעלי החוב לא יגידו "בואו נפרק הכל" כי אז הם באמת לא יראו את הכסף. אז יהיו כמה מהומות, כותרות זועמות, איומים שנשרוף את המועדון, ועד ל-6 בנובמבר (תאריך שהוסכם על ידי כולם כסוף הקרקס), הכל ייגמר בחיוך ולחיצת יד. אפריקה ישראל לא תפורק.

נבואה או בועה?

מחירי הדירות בישראל לא באמת קשורים לשום משבר עולמי שעברנו או עדיין לא. הכיוון שלם הם הוא אחד - מעלה מעלה, מה שגורם להצהרות פוליטיות מכל הכיוונים על הפשרות בנייה מסיביות ולתגובות אוטמאטיות מצד גורמים אחרים שאומרים שהנתונים מצביעים על ירידה או סיום העלייה במחירים לפחות.

העניין הוא שמחירי הדירות זה משהו מאד "תחושתי". מחירי הדירות בת"א עולים גם בגלל שמדברים וכותבים הרבה על כך שהמחירים עולים. זה נקרא בכלכלה "מודל הציפיות". באותה מידה, אם העיתונים ימשיכו לכתוב על כך שהמחירים צפויים לרדת הם באמת ירדו. מאוחר יותר כמובן נוכל ליישם את המודל על תחומים אחרים, ולהתחיל לכתוב בעיתונים על השלום. אולי גם הוא יגיע בשיטה הזו. מה שבטוח, עד אז, נמשיך לשלם משכורת חודשית של מורה על חדר מעופש בת"א בגודל 6 מטרים וג'וק מת בכניסה.

האופנוענים נאבקים, גלגלי הצדק טוחנים

האופנוענים התלוננו שהוראות הממונה על שוק ההון גרמו להעלאת עשרות אחוזים בביטוח האופנוע שלהם, חרצו את דינם (או פשוט ייקרו אותו עד לזה שלא יהיה שווה באמת לקנות אופנוע). זו דילמה מעניינת, משום שבפועל באמת מסוכן יותר לנסוע באופנוע ולכן יש גם צדק בכך שנהגי רכבים ישלמו פחות מנהגי אופנועים. מצד שני, הרי אופנועים מפחיתים את העומס בכבישים, בחניות ואפילו בזיהום כנראה. אז איזה צד לוקחים? לא ברור, אבל כפי שבינתיים מסתמן, האופנוענים יאלצו לבלוע את הגלולה ולשלם יותר (ערומים או לבושים...).

מצפון תבוא הרעה?

הבורסות המשיכו גם השבוע להצפין אל על. באירופה הן הגיעו לשיא שנתי, בארה"ב הנאסד"ק כבר נוגע כמעט ב-2,200 נקודות, ובישראל? בוודאי שהכל עולה כרגיל. שלא נתבלבל, אמנם יש כמה נתונים חיוביים כמו דו"חות טובים של אינטל וחברות פיננסיות מסוימות (שבשנה שעברה כבר נחשבו כפגרים), אולם מצד שני, נתוני דורשי העבודה בבריטניה עלו לשיא של 12 שנים, המפולת במחירי הדירות בכל העולם נמשכת ואיך לומר, בכל זאת התחושה הרווחת היא שהבורסות קצת מנותקות.

הריטואל חזר גם השבוע: האנליסטים המשיכו להזהיר שצריך להיזהר כי שווי המניות כבר גבוה מדי, אולם אלו (המניות) המשיכו להפתיע ולהתייחס אליהם כאל מוסיקת ליווי טורדנית ומעיקה. עד מתי? כלכלה היא מדע ספקולטיבי.

שבוע טוב, שבוע כלכלי.

מחירי הדירות בת"א עולים גם בגלל שמדברים וכותבים הרבה על כך שהמחירים עולים. זה נקרא בכלכלה "מודל הציפיות". באותה מידה, שווה אולי להתחיל לכתוב בעיתונים על השלום. אולי גם הוא יגיע בשיטה הזו. עד אז נשלם משכורת חודשית של מורה על חדר מעופש בת"א בגודל 6 מטרים וג'וק מת בכניסה