תל אביב של זהב

קשה להאמין שלפני קצת פחות מעשרים שנה סבלה תל אביב מתדמית של עיר זקנה. מחירי הדירות אז היו נמוכים, חניה היתה בשפע ודירה ממוצעת לא רק שהיתה גדולה יותר, היא גם הושכרה תוך הרבה יותר מחמש דקות. אולם, מאז הרבה מים זרמו בירקון, ומבלי להיכנס לפרטי תוכניות הפיתוח של העירייה ולשאלה האקטואלית - בועת נדל"ן כן או לא - עובדה אחת ברורה: תל אביב הפכה לעיר בורגנית. עיר לצעירים, אבל לא מדי. צעירים ברוחם אולי, אך עם חשבון בנק ותיק בהחלט.

כאן גם גלום האבסורד הגדול - דווקא אותם צעירים (חיילים משוחררים, יוצאי הודו ושאר יוצרים אורבניים) שחילצו את העיר מהתדמית השלילית והפכו אותה לכל כך אטרקטיבית נאלצים כיום לפנות את דירתם לקהל מבוגר ומבוסס יותר החושק באורח החיים הצעיר והתוסס (ולשמחתו גם יכול לעמוד במחירי הנדל"ן הדמיוניים) שהעיר מציעה.

אך בתוך גל הבורגנות ששוטף את העיר בשנים האחרונות נמצאים זרמים תת קרקעיים מעניינים עוד יותר, שהופכים את העיר להטרוגנית לא פחות. ולפני שזעקות ומחאות תושבי העיר הלבנה על עידוד שכר הדירה הגבוה ברוטשילד, מגיעות למערכת, נבהיר: לא מדובר באלפיון העליון המחליף את צמוד הקרקע בסביון לפנטהאוז באקירוב, אלא יותר בציבור בסוף שנות ה-50 לחייו שמאס בחיי השגרה בפריפריה והחליט לעבור למרכז העניינים.

110 מ"ר ב-3 מיליון ש"ח

"ישנה מגמה מאוד חזקה בשנים האחרונות של ציבור מבוגר המעוניין לרכוש או לשכור דירה במרכז תל אביב", אומר צפריר ורטנפלד, סגן יו"ר איגוד המתווכים הארצי. לדבריו, "הדרישה הגדולה היא בעיקר לאזורים של לב תל אביב, שם מתרחשת עיקר הפעילות התרבותית ופחות לשכונות הצפוניות כמו רמת אביב, אזורי חן או בבלי. העובדה שתל אביב התחדשה והפכה צעירה ואטרקטיבית יותר מושכת גם את הקהל הזה שלמד לנצל יותר את שעות הפנאי שלו ולהנות מהחיים. גם הרצון לגור ליד הילדים שכבר עזבו את הבית ועברו להתגורר בעיר יש משקל לא מבוטל בשיקולים של חלק מהם".

אולם, למעבר לתל אביב יש מחיר ובימים טרופים אלו הוא כידוע גבוה במיוחד. לדברי ורטנפלד, הביקוש של קהל זה הוא בעיקר לדירות גדולות של 110 מ"ר לפחות עם סלון ומטבח מרווחים בהם יוכלו לארח את הילדים והנכדים.

המחירים לנכסים בסדר גודל כזה, על פי נתוני איגוד המתווכים, נעים כיום בין 2.5 מליון ש"ח לדירות ישנות בבניין בן 30 שנה בממוצע ל-3.5 מליון ש"ח לדירות חדשות יותר בבניין עם חנייה ומעלית. אם לוקחים בחשבון גם את ההוצאות הנלוות לקניית דירה כמו מס רכישה, דמי תיווך או שכר טרחה לעורך דין הסכום עלול לתפוח בעוד 150 אלף ש"ח לפחות.

המעבר: בעיקר מערי השרון

זו אולי גם הסיבה שרוב הקונים שמחליטים לעשות את הצעד הזה הם בעיקר בעלי נכסים מאזורים יקרים כגון ערי השרון. "רוב הקונים בהם נתקלתי מגיעים מאזור רעננה, הרצליה, רמת השרון או אפילו משכונות מבוססות בירושלים, שם פערי המחירים הם קטנים יותר והם יכולים למצוא נכס שהוא שווה ערך לדירה שלהם", מוסיף ורטנפלד, "מעטים הם אלו שנכנסים להתחייבויות של משכנתה או הלוואות למיניהן, רובם מנצלים הזדמנויות של ירושות או פיצויים שעוזרים להם להשלים את הפער".

אז אולי דירה באשקלון או חדרה לא תוביל אתכם בקלות לדירת חלומותיכם בשנקין, אבל שתי דירות אולי כן. ליאורה ואריה תמיר שהתגוררו למעלה מ-20 שנה באשדוד החליטו לפני 4 שנים כששניהם כבר מעל לגיל 60, לממש את החלום ולעבור לתל אביב. כדי לעמוד בתקציב של דירת 4 חדרים ברחוב רש"י נאלצו למכור שתי דירות באזור טוב באשדוד כשלדבריהם אם היו מאחרים בחצי שנה נוספת גם שתי דירות לא היו מספיקות.

"בתל אביב הכלב זוכה לליטוף"

"אם יש שני דברים בחיים שאני לא מתחרטת עליהם, הם שעזבתי את רוסיה ושעברתי לתל אביב", מספרת ליאורה, "תמיד כשאריה שאל אותי איפה אני אגור אחרי שהוא ימות עניתי תל אביב וברגע שהוא ענה את אותה התשובה הבנו שאין שום סיבה לחכות. שנינו רצינו את זה וכיום אנחנו מברכים על כך. מאחר שתל אביב תמיד הייתה יקרה יותר מאשדוד הבנו שאין מנוס מלמכור את שתי הדירות שהיו בבעלותינו והיום עם עליית המחירים החדה בתל אביב מתברר שזה היה גם צעד כלכלי לא פחות מוצלח".

אמנם 20 שנה מחייה בילתה ליאורה באשדוד, אך נראה כי אורח החיים בתל אביב גרם לה מהר מאוד לשכוח מהיכן היא באה. "תל אביב מאוד מכבדת את המושג 'חיה ותן לחיות'. האנשים כאן יותר ידידותיים וסובלניים ואני הכי מרגישה את זה כשאני יורדת לטייל עם הכלב. אם באשדוד היית נאלצת לעבור למדרכה השניה כי אנשים היו מפחדים ממנו, כאן הוא זוכה לליטוף ואף להתנצלות אם חוסמים לו את הדרך, בכלל אני חושבת שבמהלך הארבע שנים שאני חיה כאן שמעתי יותר סליחה ותודה ממה ששמעתי באשדוד במשך 20 שנה. מעבר לזה שאנחנו הולכים הרבה לתיאטרון, לפילהרמונית לקולנוע, אני מוקסמת בכל פעם מחדש מהבתים היפים, מהארכיטקטורה המיוחדת, מהים. בשבילי כל ירידה לרחוב היא בילוי".

אמנם לליאורה ואריה היה ברור מלכתחילה שתל אביב היא היעד הסופי ולאשדוד הם כבר לא יחזרו ולכן הם העדיפו לקנות דירה ולא לשכור, אולם אחוז לא מבוטל מאלו שעוברים לתל אביב מעדיפים קודם לבדוק את השטח ובתור התחלה לשכור דירה.

מחליפים את הג'יפ בקטנוע

דורית וצביקה זהר, שבימים אלו עוד פורקים את הארגזים בדירתם החדשה ברחוב בלפור, הצמוד לשדרות רוטשילד, החליטו להמתין עם מכירת הבית הפרטי ולבדוק קודם אם החיים בתל אביב בכלל מתאימים להם. את הבית בנווה עוז שבפתח תקווה הם משכירים ובמקביל שוכרים דירת 4.5 חדרים משופצת בבניין משנות ה-30 עם חנייה במחיר של 7000 ש"ח לחודש.

"גרנו בוילה עם גינה גדולה ולאחר ששלושת הילדים עזבו את הבית מצאנו את עצמנו בבית גדול עם שני חתולים וגינה גדולה שדורשת תחזוק יומיומי ואין כל כך מי שיהנה ממנה", מספרת דורית (59), "לאחר טיול תרמילאים בהודו בו פגשנו זוג ישראלים לשעבר שחי הרבה שנים בארצות הברית והחליט פתאום באמצע החיים לעזוב הכל ולטייל מסביב לעולם, הגענו למסקנה שגם אנחנו רוצים קצת לצאת מן השגרה. אז אמנם לא הלכנו על טיול ארוך מסביב לעולם, אבל אמרנו שבתור התחלה נעבור לתל אביב".

על פי דורית, "לצביקה לקח יותר זמן להתבשל עם הרעיון כי בתור קיבוצניק לשעבר שהיה מאוד קשור לגינה שלו היה קשה לראות את עצמו חי בעיר הגדולה בלי יותר מידי ירוק בעיניים. אז אמנם אנחנו רק שבוע בתל אביב, אבל אפשר להגיד שצביקה בעננים. הוא כבר החליף את הג'יפ בקטנוע, עושה את הישיבות העסקיות שלו בבית הקפה כאן מתחת לבית ונהנה לשטוף את העיניים עם כל הבחורות היפות שמסתובבות כאן".

"נתקלנו בחורבות במחירים אסטרונומיים"

חיפוש הדירה של דורית וצביקה התמקד אך ורק באיזורים של לב העיר וגם הם, כמו כל מחפש דירה ממוצע בתל אביב, נתקלו בלא מעט חורבות. "השכונות הצפוניות לא היו רלוונטיות כי מבחינתנו זה כמו לגור בפתח תקווה, ברגע שצריך להיכנס לאוטו כדי להתנייד, זה כבר לא מעניין", מפרטת דורית את עבודת החיפש. "רצינו אזור עם אופי אורבני, שהכל נגיש וקרוב ורחוב בלפור בהחלט ענה על הצרכים. מאוד היה לנו חשוב שהדירה תהיה יחסית משופצת, עם 4 חדרים ונתקלנו בלא מעט דירות ישנות ומתוכננות רע שדרשו עליהם מחירים אסטרונומיים".

גם תמר אברמוביץ' שעברה לתל אביב לפני 6 שנים החליטה ללכת עד הסוף ולהתמקם בהארד קור של תל אביב, רחוב שנקין. את דירת שני החדרים היא שוכרת לבדה ולדבריה מאושרת מכל רגע. "גרתי במשך 20 שנה בבת ים וכדי לא לנתק את הבן שלי מהלימודים ומהחברים נשארתי שם כל עוד הוא גר איתי. ברגע שהוא עזב את הבית ועבר לתל אביב זה התחיל לחלחל, ובעידודו החלטתי לעשות את הצעד. היום אני מאוהבת באזור שאני גרה ולא רואה את עצמי עוברת לשום מקום אחר, אפילו לא לצפון העיר".

"תל אביב מאוד מקבלת את כולם, מה שעיר לווינית לא עושה, אף אחד לא שואל אותי מי אני ומה אני ולא מתוך ניכור, להיפך, אתה אף פעם לא מרגיש כאן לבד", היא מוסיפה.

"אין כמו לגור ליד הנכדה המקסימה"

אברמוביץ' עובדת במשרה מלאה במרחק של 11 דקות הליכה מן הבית כשזו לטענתה איכות החייים בהתגלמותה. "כשמתבגרים, למרחק מהעבודה יש לדעתי משקל מאוד גדול באיכות החיים שלנו. מעבר לעובדה שאני הולכת ברגל, הקרבה לבית מותירה לי יותר זמן לבילוי אחרי העבודה וחוסכת לי עמידה מיותרת בפקקים. ואם כבר מדברים על איכות חיים אין כמו לגור ליד הנכדה המקסימה שלי שבכל טיול איתה אני מגלה גינה חדשה וקסומה והקרבה הזאת אליה היא מבחינתי האושר האמיתי".

רוב הקונים מגיעים מאזור רעננה, הרצליה, רמת השרון או אפילו משכונות מבוססות בירושלים, שם פערי המחירים הם קטנים יותר והם יכולים למצוא נכס שהוא שווה ערך לדירה שלהם. מעטים הם אלו שנכנסים להתחייבויות של משכנתה או הלוואות למיניהן, רובם מנצלים הזדמנויות של ירושות או פיצויים שעוזרים להם להשלים את הפער

תל אביב מאוד מכבדת את המושג 'חיה ותן לחיות'. האנשים כאן יותר ידידותיים וסובלניים ואני הכי מרגישה את זה כשאני יורדת לטייל עם הכלב. אם באשדוד היית נאלצת לעבור למדרכה השניה כי אנשים היו מפחדים ממנו, כאן הוא זוכה לליטוף ואף להתנצלות אם חוסמים לו את הדרך

כשמתבגרים, למרחק מהעבודה יש לדעתי משקל מאוד גדול באיכות החיים שלנו. מעבר לעובדה שאני הולכת ברגל, הקרבה לבית מותירה לי יותר זמן לבילוי אחרי העבודה וחוסכת לי עמידה מיותרת בפקקים. היום אני מאוהבת באזור שאני גרה ולא רואה את עצמי עוברת לשום מקום אחר, אפילו לא לצפון העיר