מגלגלים חומרים

בנק ישראל הודיע לפני מספר ימים כי רכש מאות מיליוני דולרים ביממה אחת על מנת להביא לביקוש מוגבר לדולרים ובכך לעלייה בשער הדולר אל מול השקל (פיחות). מהלך זה בא על רקע של גידול אדיר בהיקף הדולרים שמחזיק בנק ישראל במרתפיו עד לסכום שיא של 52 מיליארד דולר. המהלך הצליח לכאורה, כי חל פיחות של מעל ל-3 אחוזים ביום בשער השקל אל מול הדולר. אז מה בעצם היה לנו שם?

בלימודי התואר בכלכלה בשנה א' בקורס שנקרא מבוא למקרו כלכלה, לומד כל סטודנט כמה דברים לגבי שוק הכסף (יש שוק כזה. הוא מתנהל בלי צעקות וסחורות אמיתיות אלא בין המחשבים בבנקים). לומדים שם שסין תפקידיו המרכזיים של הבנק המרכזי נמצאת היכולת לשלוט על שער החליפין, כלומר לקנות ולמכור דולרים על מנת לשמור ששער החליפין יהיה קבוע.

בפועל, בנק ישראל הבנק יכול לקבוע או לעשות הכל כדי ששער הדולר ינוע בין 3.3 ל-4 שקלים בערך, כפי שעשה בימים האחרונים. אם השער נמוך מדי לטעמו הוא קונה מייד דולרים ובכך מגדיל את הביקוש להם - מה שיוצר עלייה גם בשוויים, ולהיפך- אם הדולר מתחיל לגרד את ה-4 אז הבנק מוכר או יותר נכון מפסיק לקנות אותם ואז הביקוש למטבע האמריקני מתחיל לרדת וכך גם שוויו בשוק.

כאשר הבנק המרכזי עושה את זה צריך להיזכר כיצד הוא מממן את קניית הדולרים. התשובה היא שהוא עושה זאת בדיוק כפי שאנו מתנהלים כשאנחנו נניח טסים לחו"ל: אנו נותנים לאנשים שקלים כדי שיביאו לנו דולרים.

ומאיפה יש לבנק המרכזי שקלים? הוא מדפיס אותם (כאן אגב, ההבדל בינינו לבינו...). ומה קורה כשהבנק המרכזי מדפיס כסף? פתאום יש המון שקלים במשק, מה שמוביל לעליית מחירים, תופעה הקרויה אינפלציה. נכון להיום מדברים כבר על תחזית אינפלציה של כ-4 אחוזים בישראל שהיא ב-30 אחוז לערך יותר גבוהה מהיעד שתוכנן מראש.

ומה רע באינפלציה? הרע הוא שזה מבלי לכבס מילים, מדובר בסוג של מס נוסף שמוטל עלינו. כאן חשוב לזכור שכרגע המשכורת שלנו עומדת במקומה (במידה ולא פוטרנו או שעברנו שיחת "יחסינו לאן" עם הבוס וסיכמנו על הורדת משכורת עקב המשבר), אולם יכולותנו לקנות באותה משכורת כבר לא זהה ואז יוצא שיש לנו בעצם פחות כסף (נו בקיצור- מס).

לחילופין, יכול הבנק המרכזי להחליט שהוא שומר על כמות הכסף במשק (על האינפלציה בעצם). אז מתרחשת התופעה ההפוכה למה שהוצג קודם. אמנם לא תהיה עליית מחירים, אבל שער החליפין יזוז לו בחופשיות בין 3 ₪ (כמו שכמעט היה ב-2008) ל-5 ₪ (כמו שהיה ב2002). יש לזה חסרון מכיוון ששער חליפין כה תזזיתי מונע אפשרות של תכנון נכון במשק כמו ישראל ובוודאי כשהוא גם נמוך מדי אז יש פגיעה משמעותית ביצואנים.

אבל החלק היפה הוא שבנקים מרכזיים פשוט לא יכולים בהגדרה לשלוט על שני הדברים הללו, ואכן, אלו הנמצאים במדינות המערב לפחות, כבר ויתרו מזמן על השליטה בשער החליפין ועברו לשלוט רק על נושא האינפלציה.

האם בישראל חושבים אחרת? האם אחד המומחים הגדולים בעולם למקרו כלכלה כמו סטנלי פישר שכח את דווקא את קורס המבוא למקרו כלכלה משנה א'?

כנראה שלא. מה שבנק ישראל מנסה לעשות זה לירות בכל התותחים שיש לו כדי לעבור את המשבר הכלכלי, שלמרות שלל העדויות והראיות האופטימיות, ככל הנראה לא ממש נגמר. בנק ישראל יודע שלטווח הארוך אין לו אפשרות לשמור גם על שער הדולר וגם על אינפלציה נמוכה, אבל הוא מאמין שבטווח הקצר המשבר הכלכלי יגרום דווקא לירידת מחירים (כי אין קונים במחירים גבוהים), ומכאן שרכישת הדולרים תאזן קצת את ירידת המחירים. במקביל, שער דולר גבוה עקב הביקושים שיוצר בנק ישראל יביא לגידול בייצוא, ובכך יסייע לכלכלה הישראלית.

ומה יקרה בטווח הארוך? כנראה שבנק ישראל יצטרך בשלב מסוים למכור דולרים, אבל הוא מקווה לעשות זאת כאשר העולם יצא מהמשבר ואז יבואו ביקושים גדולים לדולר בעולם, מה שיאפשר לבנק ישראל למכור דולרים בלי ששוב נראה קריסה שלו וקפיצה של השקל. במילים אחרות, בנק ישראל, בדיוק כמו האזרח הפשוט ישראל ישראלי, רואה את הטווח הקצר לנגד עיניו, מתעלם מזה הארוך, ומסתפק בתפילת "יהיה בסדר בעזרת השם".

מצד שני, בכלכלית מדוברת נהוג לומר - "בטווח הארוך כולנו מתים". אז בינתיים מדפיסים כסף.

כאשר הבנק המרכזי עושה את זה צריך להיזכר כיצד הוא מממן את קניית הדולרים. התשובה היא שהוא עושה זאת בדיוק כפי שאנו מתנהלים כשאנחנו נניח טסים לחו"ל: אנו נותנים לאנשים שקלים כדי שיביאו לנו דולרים