חקר ביצועים: השבוע של יאיר לפיד - וקרנית פלוג

שבועות: גם תיקון יש לעשות נכון האגדה מספרת שכשירד משה עם התורה מצא את בני ישראל שקועים בשינה עמוקה. הם פשוט לא הצליחו להחזיק מעמד ערים, למרות הציפייה. זו הסיבה לתיקון ליל שבועות, שבו נשארים ערים ולומדים תורה אל תוך הלילה. אני תמיד נזכר באגדה הזאת בבוקר החג, אחרי התיקון, כשבבית הכנסת כל המתפללים מתקשים להחזיק מעמד ערים, בעודם קוראים בתורה על מתן התורה. ואני תמיד תוהה איזה מין תיקון זה. גם כשמתקנים, עוולה קטנה או גדולה, איש בביתו או בחברה, צריך להיזהר בתיקון. שלא ייצא שכרנו בהפסדנו.
אורי רוזביץ

עומר: לראות, ולסלוח יש שלוש דרכים עיקריות להתייחס לעבר שלך: בהתרפקות, עם מינימום מודעות; בהתנערות, אפילו בכעס; ובסלחנות, אחרי שכבר הפגנת מודעות, אחרי שגמרת לכעוס. בהתאם, היו השבוע שלוש דרכים להתייחס לעבודתה העניפה והמכוננת של דבורה עומר, לספרים הסוחפים שגידלו כאן דור שלם. אפשר לא לראות כמה הספרים האלה היו מגויסים, אפילו אם לא במודע, כחלק ממערכת שלמה של חינוך לגבורה והתמסרות לקולקטיב. אפשר לראות, ולכעוס על זה שבמקום לברוח לעולמות דמיון, כילדים קיבלנו ממנה בעיקר שיעורי ציונות. ואפשר לסלוח. כי זה מה שהיה, וכי לספר סיפור היא ידעה. לא רבים האנשים שיודעים לספר סיפור לילדים כמו שצריך, ובסוף זה מה שייזכר ממנה.
מיכל פלד־פליישר

פלוג: בשם הבוס המשנה לנגיד בנק ישראל קרנית פלוג לא חסכה השבוע ביקורת על החלטתו של שר האוצר להעלות את יעד הגירעון ל־2013. לא מפתיע שבנק ישראל בחר לתקוף בפומבי את יאיר לפיד, ולא בהכרח רק מהסיבות המקצועיות. הנגיד כבר הוכיח בעבר שאינו אוהב שמכינים לו הפתעות ולא משתפים אותו בהחלטות כלכליות. גם לא מפתיע שסטנלי פישר עצמו נאלץ להיעדר מסיבות אישיות מישיבת הממשלה בנושא, ושלח את המשנה לשאת את דברי הזעם. מה שכן מפתיע הוא בחירתה של פלוג לעשות חיבור ציני בין הורדת דירוג האשראי של ישראל להחלטה של לפיד, ועוד יותר מפתיעה היציאה שלה נגד מי שיכריע אם תהיה הנגידה הבאה. וכל זה בשביל להגן על כבודו של הבוס שלה.
אמיר זיו
קרנית פלוג
ורטהיימר - ציונות גמישה "זה היה חלום של סטף להשאיר את החברה בישראל", אמר איתן ורטהיימר ל"כלכליסט" עם השלמת מכירת ישקר לוורן באפט לפי שווי אגדי של 10 מיליארד דולר. אבל ציונות היא עניין גמיש. לפני 16 שנה נאלצה דיסקונט השקעות מקבוצת אי.די.בי, שהחזיקה ב־26.7% ממניות ישקר, להיפרד מהן בעל כורחה. משפחת ורטהיימר לא רצתה להמשיך בשותפות, וכדי להוכיח שאינה בוחלת באמצעים אף החלה לקנות מניות של דסק"ש ואי.די.בי. הלחץ פעל, והשותפות הסתיימה כשכל צד קנה את המניות של האחר. שש שנים אחר כך נדחתה בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד דסק"ש בטענה שהעסקה נכפתה עליה והזיקה למשקיעים. השופט אהרן ברק כתב: "אכן אפשר שבעקבות העסקה נפגע שווי האחזקות שבידי בעלי המניות מהציבור, אלא שנזק זה, ככל שאמנם התקיים, הוא באופן טיפוסי 'נזק משני'". אותו נזק משני שווה היום 2.67 מיליארד דולר - כמעט פי 8 מהשווי של דסק"ש. ובלי העסקה ההיא לא רק החברה היתה נשארת בישראל, גם הרווחים שלה היו מגיעים לכל ציבור החוסכים של המפעל הציוני, לא לבאפט.
גלית חמי
איתן ורטהיימר
שגב - שיעור לבעלי האג"ח מאז שחברת טאו שבקה חיים ונקברה באופן סופי צצים השלדים שהתחבאו לה בארון. כאילו חיכו שהמפרק הזמני עו"ד יוסי שגב יבוא ויגאל אותם. בבקשה שהוגשה השבוע לבית המשפט טוען שגב שקיים חשד שבנק לאומי ואילן בן־דב חברו כדי לרמות את נושי החברה - מה שלטענתו גרם לקריסת החברה. אף שמדובר בחשדות בלבד, אם הדברים החמורים יתבררו כנכונים, בנק לאומי עלול להידרש להחזיר מאות מיליוני שקלים לחברה מתה. בעלי האג"ח יוכלו אז לקבל קצת כסף, את הלקח הם יכולים להפנים כבר עכשיו: אם כך מתנהלים הדברים בין בעלי השליטה בבנקים, הרי שבאופן ברור אף אחד לא דואג לציבור. בעלי האג"ח בחברות גדולות חייבים לדאוג לעצמם, כולל דרישה לביטחונות, כולל מעורבות בהחלטות. אחרת הם ימשיכו להישאר עם הפירורים.
יניב רחימי
עו"ד יוסי שגב
חברות הענק במימון הציבור רק אחרי שנחשף השבוע ב"כלכליסט" פרק מדו"ח מינהל הכנסות המדינה, שמראה כי הטבות המס שהמדינה נותנת לחברות הגדולות גדול פי ארבעה מהמס שהמדינה מקבלת מהן, נפל לי האסימון. כשאתה נותן יותר הטבות מס מהמס שאתה מקבל, ההטבה מפסיקה להיות הטבה. למעשה, זה פשוט סבסוד ממשלתי של הייצור של החברות האלה, ובעיקר של טבע. ואם המדינה לא רצתה בעבר לסבסד את ענף הטקסטיל הנזקק, למה היא צריכה לסבסד חברת תרופות מצליחה?
שאול אמסטרדמסקי

לפונטיין - המוליד קורא להרוג אוסקר לפונטיין, לשעבר שר האוצר של גרמניה ומאדריכלי היורו, טען השבוע שאירופה צועדת במסלול לאסון, שהמצב הכלכלי מחמיר מחודש לחודש וששיעור האבטלה ביבשת "מעמיד בספק את יכולת הישרדותה של הדמוקרטיה". אלה הן מילים קשות ומדאיגות, בייחוד כשהן נשמעות ממי שהמציא את הגוש, בנה את המטבע וניהל את הכלכלה החזקה ביבשת. אם הוא כבר מתריע מפני הקריסה, אולי הגיע הזמן שמישהו סוף סוף יקשיב - ויפרק את הניסוי המוניטרי הגדול בהיסטוריה.
תמר טוניק
אוסקר לפונטיין
האסון בבנגלדש - בזול, אבל יקר מאוד הדרך הקלה להתמודד עם יוקר המחיה היא הסכמי סחר והורדת חסמים ליבוא. קל הרבה יותר להתמודד עם משכורת שלא עולה שנים כשאפשר לקנות שמלה ב־10 דולר, תוצרת מדינה שבה הייצור עולה בערך דולר. סין כבר מתייקרת, אבל בבנגלדש שכר המינימום הוא 37 דולר בחודש, ו־50% מהאוכלוסייה חיה על פחות מ־1.25 דולר ביום. וכשמעמד הביניים בעולם המערבי נאבק לשרוד כלכלית, קל לו לעצום עין על מאבקי הישרדות קשים עוד יותר. כמו אלה של הפועלים בבנגלדש. יותר מ־600 מהם מתו בשבוע שעבר בשריפה שהובילה לקריסת בניין שאכלס חמישה מפעלי טקסטיל. והסייל של ממוריאל דיי יתנהל כרגיל.
אורי פסובסקי