חקר ביצועים: מי ייקח אחריות על הפספוס בהכנסות המדינה?

ברגמן ובודנר הורדת ידיים מיותרת מרבית חברות ההייטק הישראליות חולמות על האקזיט הגדול. הנפקה בוול סטריט או מכירה, מה שיבוא קודם. רק על תרחיש אחד אף סטארט־אפ מקומי לא מפנטז - שחברה ישראלית תקנה אותו. בעוד מכירה לענק אמריקאי או אולי אפילו סיני נחשבת הצלחה גדולה, מכירה לשכן מרמת החייל או רעננה היא בגדר השפלה. לכו תדעו מי פיקד על מי ב־8200 או בממר"ם. התופעה, שבמילה אחת אפשר לקרוא לה אגו, כבר יצרה בעבר קשיים בעבור חברות מקומיות ומנעה מיזוגים כל־ישראליים, כמו אצל נור וסאיטקס ויז'ן או קמטק ואורבוטק, שלא השכילו להתאחד מול המתחרים הגדולים מבחוץ. גם ורינט ונייס נמצאות זו על המדף של זו כבר שנים ארוכות. אולי בסיבוב הזה המיזוג יצליח, בזכות יחסי הכוחות הברורים יותר. אחרי הכל מנכ"ל נייס זאבי ברגמן היה פעם הבוס של מנכ"ל ורינט דן בודנר, כששניהם עוד היו בקומברס. ואולי דווקא זה יסבך את העניינים יותר?
סופי שולמן

בדש מעיד על כיוון הרוח שבועיים אחרי שמנכ"ל פסגות חגי בדש הודיע על ייסודה של "אמנת השקעות", התגובות המלגלגות עדיין נמשכות. רובן אנונימיות, רובן מכיוון המתחרים, כולן עוקצות את בדש על ה"גימיק" ו"רדיפת פרסום", מכריזות ש"הסוסים כבר ברחו מהאורווה" ו"נראה אותו בהנפקה הבאה של תשובה". אבל העובדה היא שזה צעד בכיוון הנכון, שעד לפני זמן לא רב שום בית השקעות לא היה מעז לעשות, מחשש שלא יוכל לעמוד בהתחייבות ויזיק לתדמיתו. כאשר בית ההשקעות הגדול בישראל עושה זאת, זו אינדיקציה נאה לכך שהרוח באמת שינתה כיוון. לפחות על זה פסגות ובדש ראויים לקבל הזדמנות כנה להוכיח את עצמם, לפני שהם מוקעים כפופוליסטים.
אמיר זיו

חגי בדש
צוקרברג רק הברקה אחת מארק צוקרברג ניסה לנצל את מסיבת העיתונאים המדוברת, לדחוף בכל הכוח את המוצר החדש שלו, כלי חיפוש פנימי לפייסבוק, ולהציג איך הוא יוכל סוף סוף לייצר כסף, עם קריצות ללוח הדרושים של לינקדאין ולאתרי ביקורות גולשים כמו Yelp. אבל ההכרזה של פייסבוק היתה מאכזבת, לא הוסיפה אף פונקציונליות משמעותית או חדשה לחיי הגולשים ובוודאי לא סיפקה את מה שהמשקיעים והעיתונאים ציפו לו - מנוע חיפוש שיתחרה בגוגל, טלפון־פייסבוק או פלטפורמת פרסומות. המניה, שעלתה באופן עקבי לקראת ההכרזה, צנחה בתלילות מיד כאשר המשקיעים גילו את האמת. מתברר שוב שכמה שהוא לא מנסה, צוקרברג הוא עדיין איש של הברקה גדולה אחת.
הראל עילם

מארק צוקרברג

דואר ישראל מאיים על הקידמה קניות באינטרנט, זה כבר ידוע, הן כיף גדול. אפשר למצוא כמעט כל מה שרוצים, במחיר נוח ובלחיצת כפתור, בפיג'מה מהסלון. אבל היעילות המופלאה מסתיימת כשמגיעה ההודעה מהדואר: חבילה הגיעה. בזמן האחרון ההודעה הזאת כבר לא משמחת, אלא רק מעוררת תסכול. כי את כל הזמן שחסכנו בקנייה באינטרנט אנחנו מבזבזים עכשיו בללכת לדואר ולחכות בתורים הארוכים. לא רק משום שהרבה אנשים קונים באינטרנט, אלא גם כי דואר ישראל נהפך בשנים האחרונות לוואן־סטופ־שופ של הרבה מאוד מוצרים ושירותים. זה מצוין, והגדיל את מספר הלקוחות, אבל מספר הסניפים והפקידים לא גדל בהתאם. מגוחך לחשוב שעל הקידמה הטכנולוגית מאיים סניף דואר שמתנהל בצורה הסתדרותית. ואולי יש פה פתח למיזם חדש, למשלוח ואיסוף הקניות, שיהיה יעיל כמעט כמו האינטרנט עצמו.
קרן צוריאל־הררי

תשובה אזהרת חתמים כבר כמה שבועות שפתאום פורחים להם גיוסי החוב של החברות הציבוריות, אפילו כאלה שכבר כמעט אבד עליהן הכלח ונסחרו בתשואות שמשקפות יכולת נמוכה להחזר החוב. השבוע גם צצו החתמים - אלה שמובילים את השוק ומשווקים הנפקות לגופים המוסדיים, שלא לומר דוחקים במנהלי הכסף הציבורי לקנות איגרות חוב במחיר מפולפל, בלי ביטחונות ועם עמלות שמנות - והתראיינו מעל כל במה שמצאו. זה סימן מובהק שצריך להתחיל לשמור על הכסף. כי ככה זה בבורסה, כשהריבית אפסית ומדרבנת נטילת סיכונים, הגיוסים המשונים והחתמים המתראיינים מבשרים את בוא עונת האשראי המסוכן בתמחור שגוי, זה שנגמר כמה שנים אחר כך בהסדרים מקוממים. לכן לפני שיצחק תשובה יעז שוב למכור למוסדיים איגרות חוב, כדאי לבדוק איפה הכסף שלכם ומה עושים איתו.
גולן פרידנפלד

יצחק תשובה
בית המשפט הולך על הגבול בקיץ 2012 הורחבו חוקי העבודה והאכיפה הוחמרה. בין השאר הובהר שגם מי שמזמין עבודה מחברת קבלן מחויב משפטית לדאוג שהעובדים מקבלים את זכויותיהם. מתברר שזה קורה אפילו כשהמעסיק הוא בית המשפט: במסגרת תיק הפירוק של חברת עובדי הקבלן האחים עובדיה התברר השבוע כי המנקים בבית המשפט בתל אביב מועסקים דרך החברה, ושבמסגרת הפירוק המשכורות שלהם מעוכבות. כך, מבחינת החוק היבש, הנהלת בתי המשפט בראשות השופט מיכאל שפיצר אחראית לכאורה להלנת שכר. בינתיים העובדים נדחקים לפינה, וביום שלישי, אחרי שבוע ללא שכר, הם עזבו את משמרתם. הלכלוך של המערכת הישראלית בכל הנוגע ליחס לעובדים חלשים נהפך השבוע למוחשי מתמיד.
עמי ברנד

הולנד כלכלה? מלחמה! הבנק המרכזי של צרפת דיווח השבוע כי בחודשיים האחרונים של 2012 עשירי המדינה הבריחו ממנה 53 מיליארד יורו, עקב גזירות המס של הנשיא פרנסואה הולנד. במקביל פורסם מדד Real M1 העוקב אחר כמות הכסף בצרפת והצביע על התכווצות מהירה מאז בחירתו של הולנד, במאי. אם מצרפים לכך את תדמיתו של הנשיא, שמוצג בדרך כלל כהססן ואפרורי, אפשר אולי לקבל הסבר מניח את הדעת להחלטות התמוהות שלו השבוע, על התערבות צבאית במאלי שבאפריקה ועל ניסיון חילוץ שבויים בסומליה. זה מקרה קלאסי של בעיות כלכליות מבית שמובילות למלחמה בחוץ, רק מפתיע לגלות שגם מנהיג שמאל כהולנד נופל לבור הזה, ועוד על חשבון מדינות נחשלות. מתברר שכמה עשרות מיליארדים אבודים שווים כמה מאות אלפי תושבי מאלי שנהפכו עד כה לפליטים.
תמר טוניק

נתניהו שייקח אחריות על הטעות בדיוק השבוע לפני חודשיים הודיע סמנכ"ל הכספים של חברת החשמל הראל בלינדה על התפטרותו. בלינדה, בעבר איש אגף התקציבים באוצר, נאלץ להתפטר לאחר שטעה ב־1.5 מיליארד שקל בחישוב תזרים ההכנסות של החברה ודיווח על הטעות באיחור. השבוע גם סמנכ"לי הכספים של ישראל - אנשי משרד האוצר, רובם חברים של בלינדה - דיווחו לציבור שפספסו את תזרים ההכנסות של המדינה ב־18.5 מיליארד שקל. פספוס גדול פי 12 מבחברת החשמל. בשני המקרים הציבור ישלם את המחיר, בתעריפי החשמל או בהגדלת המסים. אבל במקרה הראשון מישהו נדרש לקחת אחריות. במקרה השני, החשוב בהרבה, קברניטי המדינה והכלכלה בנימין נתניהו ויובל שטייניץ, שנמצאים בעיצומו של מבחן הציבור, מבטלים את הפספוס כעניין זניח ופעוט. עכשיו זה הציבור שעומד למבחן - אם ידרוש מהם לקחת אחריות בזמן, בקלפי.
שאול אמסטרדמסקי

בנימין נתניהו