חקר ביצועים: השבוע של עופרה שטראוס ועודד שריג

פסקול המחאה הגיע: ספרינגסטין מניף את הדגל
הנה עוד משהו שהמחאה הגלובלית עשתה: היא הצליחה להוציא את המונח בוס מההקשר הקפיטליסטי שלו ולהחזיר אותו לחיקו של "הבוס" הטוב בכל הזמנים, ברוס ספרינגסטין. 40 שנה אחרי שצמח כקול של מעמד הפועלים הכל־אמריקאי וביסס את עצמו כמי שתמיד אומר מה הוא חושב בקול רם, בעוד שבועיים ישיק ספרינגסטין את הפסקול של המחאה הנוכחית. "Wrecking Ball" קוראים לו, על שם כדור הפלדה שנתלה על מנוף ומנפץ בניינים, רמז ל"נקודת השבירה שבה החברה מתמוטטת", כפי שאמר הבוס השבוע. זה אלבום שכולו זעם אישי, כאב כללי וחיבוק לאלה שיצאו לרחובות במסגרת Occupy Wall Street. ואם לשפוט לפי הסינגל הראשון, "We Take Care of Our Own", המחאה הזאת עומדת להישמע מצוין בכל העולם: "דפקתי על הדלת שמחזיקה בכתר / חיפשתי את המפה שמובילה אותי הביתה / מעדתי על לבבות טובים שהפכו לאבנים / דרך הכוונות הטובות התייבשה כמו עצם / אנחנו דואגים לאנשינו / בכל מקום שבו מניפים את הדגל / אנחנו דואגים לאנשינו".
קרן צוריאל־הררי

קרב על הטיקט החברתי: פרץ מנסה להסתדר
אני זוכר שב־2005 ראיתי בטלוויזיה את שלי יחימוביץ', אז עיתונאית, מראיינת את עמיר פרץ, אז המועמד המזרחי המפתיע של מפלגת העבודה לראשות הממשלה. אני זוכר שעמיר, כולם קראו לו אז עמיר, אמר "סוציאליזם" בערוץ 2 בפריים טיים. אני חושב שהוא גם אמר "אהבה". מאוד התרשמתי, אז הצבעתי לו. והנה, מסוציאליזם ואהבה נותר בסוף רק עשן חרוך בבינת ג'בייל ומההבטחה המזרחית נותר רק רצון לשכוח שזה בכלל קרה. השבוע הצהיר עמיר שהוא רוצה לחזור ולהיות יו"ר ההסתדרות במקום עופר עיני. הוא ידבר שוב על סוציאליזם ואהבה, אבל בשורה התחתונה הוא בסך הכל רוצה שבוחרי המפלגה לא ישכחו אותו לקראת הפריימריז בעבודה.
מיקי פלד

הממונה על שוק ההון נכנע: שריג השאיר לקח חשוב
אחרי ששלף טבלאות, שטף נוסחאות ושצף מודלים מורכבים, אחרי
שאיים בהתמוטטות פיננסית ענקית, פרופ' עודד שריג נכנע השבוע לקמפיין, והסכים להנמיך את תקרת דמי הניהול בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים ל־1.05%. התבוסה הזאת צריכה ללמד את שר האוצר יובל שטייניץ לקח חשוב: בפעם הבאה שאתה ממנה מפקח על שוק ההון, או פקיד בכיר אחר, אל תסתנוור מהרקע האקדמי העשיר, הרצאות האורח המכובדות ולוליינות הטבלאות. תביא מישהו שקצת פחות מנותק מהציבור ומהחיים, וקצת יותר מחובר לעמוד השדרה שלו.
גולן חזני

הטכנולוגיה נעצרת בכיס: הארנק צריך שדרוג
בלילה חלמתי שוב את הסיוט הקבוע שבו הנייד שלי אובד, ואני אבוד. אבל בבוקר קמתי, התחלתי את היום - ואיבדתי את הארנק. מרגע לרגע למדתי את עומק הבעיה: אין כרטיס מגנטי של הילדה ויש תור לרופא, אין כסף או כרטיס אשראי לתרופות, לחניון ליד העבודה ולארוחת צהריים. אין שום תעודה מזהה. ובעיקר צריך להתרוצץ בין משרדי ממשלה ולהוציא הכל מחדש. כבר עדיף לאבד את הטלפון, להתקשר אליו, להשתמש באפליקציה שתאתר אותו ובמקרה הגרוע, הסופי, לשחזר הכל מהמחשב או משירותי הרשת השונים, פלוס מינוס. ככה זה טלפון חכם. אבל הארנק, מלא באינספור ניירות, עדיין טיפש. כבר שנים מדברים על שידוך ביניהם. אני מוכן להחזיק את המוט בחופה.
איתי שמושקוביץ

נשיא חדש בגרמניה: מרקל רואה את הסוף
ייתכן שקשה להבחין בכך מבעד לחליפות המכנסיים הצבעוניות והחיוך הסימפטי, אבל אנגלה מרקל מתעייפת. קנצלרית גרמניה קיבלה השבוע מהלומה נוספת, בדמות נשיא שהנחיתה עליה האופוזיציה. הנשיא שבו תמכה, כריסטיאן וולף, התפטר בעקבות מעורבות בפלילים, וכדי למזער את הנזקים היא נאלצה לקבל בתפקיד את יואכים גאוק, שלמינויו התנגדה בעבר. זאת צפרדע לא פשוטה לבליעה מבחינתה, אבל היא עדיפה על בחירות. כי מרקל כבר מבינה שיש דברים שאף חבילת חילוץ יוונית לא תציל, ושהשבוע החלה להיסלל הדרך שלה אל הפגישה העתידית עם סרקוזי - בבית האבות של ההיסטוריה.
ארז רומס

עוד חרם צרכני יצא לדרך: שטראוס יצאה פרווה
ברכות לציון בלס, מנכ"ל שטראוס ישראל, שיצא השבוע מאנונימיות כמעט גמורה לאור הזרקורים המעט שורף. ככה זה בשטראוס: אם קורה שם משהו טוב, מנכ"ל הקבוצה גדי לסין או אפילו היו"ר עופרה שטראוס יוצאים אל האור, אבל אם מתעורר איזה משבר, אל החזית נשלח מישהו אחר, לפחות בשלב הראשון. שטראוס עצמה תמיד מעדיפה לשמור על פלקטיות וחיוך צחור כמו הבחורה על המכסים של דנונה, כאילו מה לה ולמחירי המוצרים בישראל בכלל. זה לא חייב להיות ככה: בזמנו, כשבנק הפועלים פיטר 800 עובדים, הבעלים שרי אריסון היא שיצאה אל עין הסערה, והכריזה שהיא עומדת מאחורי המהלך. זה דרש ממנה אינטגריטי, אומץ ויכולת ספיגה - תכונות שאשת הטפלון שטראוס לא הוכיחה השבוע שהיא מצטיינת בהן.

מיכל פלד פליישר

ועדת המזון מוכרת אותנו: קדמי מציע לחנך אותנו
המחאה החברתית התעוררה השבוע מתרדמה של חצי שנה רק כדי לגלות שכלום לא השתנה: הקונים מחו והיצרנים המשיכו להעלות מחירים. לא צריך להרחיק עד ניו ג'רזי כדי לחשוף את החזירות. כאשר שככה המחאה מיהרו יצרני המזון, ובראשם שלוש המחלבות הגדולות, להעלות את מחירי התוצרת שלהם, לעתים בעשרות אחוזים. ומה עשתה הממשלה? מינתה ועדות. השבוע, עם פרוץ המחאה נגד שטראוס, פרסם מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי את המלצות הוועדה שלו לבדיקת ענף המזון בתחום הצרכנות. שמונה חודשים ישבה הוועדה, ומה קיבלנו? כלים חדשניים כמו "הנהגת חינוך לצרכנות נבונה בבתי הספר, העברת סמכויות הפיקוח על המחירים ממשרד התמ"ת לממונה על הגנת הצרכן וניסוח תו תקן של זכויות צרכנים". המחאה יכולה להירגע, קדמי דואג לנו.

גבי קסלר

קשקשת איראן בשיאה: עוד ספין ואבדנו
ככל שמדברים יותר על איראן אנחנו יודעים פחות. זה ציפור? זה מטוס? זה בלוף? מי שיודע לא מדבר ומי שמדבר לא יודע. מעולם לא היו אזרחי ישראל קורבנות כה כנועים ואדישים לשיטפון מוטרף כזה של הצהרות, הדלפות וספינים, בלי כל סיכוי להבין מה באמת קורה. כל בכירי הממשל האמריקאי מזהירים את ישראל לבל תתקוף את מתקני הגרעין של אחמדינג'אד. מה אפשר ללמוד מהפטפטת הנשפכת מוושינגטון? לא יותר ממה שאפשר להסיק מהראיון ההזוי של "שמעון" מהמוסד לעיתונאי בריטי באזרבייג'ן, שהיה או לא היה. ובואו נבדוק בהזדמנות איפה זה בכלל אזרבייג'ן. כל זה יכול להיות חומר מצוין לסרט אימה שובר קופות, אלמלא העקצוץ המטריד בקצה התודעה שמזכיר מה יהיה תפקידנו בסרט - אנחנו ההמון המטומטם, הפתטי, הגרוטסקי, של הניצבים האבודים ונדהמים בשניות האחרונות שלהם, כשהלהבות מסתערות ללא רחם.
יואל אסתרון