"אם ברק או נתניהו היו עובדים בחברת היי-טק - הם היו מוגדרים כבעלי אינטליגנציה ממוצעת"

ארבעתם עברו את תוכנית העילית של צה"ל - תלפיות. אחד מהם, ברק בן אליעזר, היה מפקד התוכנית. הם, שבציבור הרחב מכנים אותם בשם "תלפיונים", היו אמורים בשנות ה-70 לפתח נשק ייחודי שיציל את מדינת ישראל מכליה עתידית.

לאחר שטראומת מלחמת יום כיפור עברה עברו חניכי תוכנית תלפיות להתמקד במו"פ ביטחוני הכי מתקדם של צה"ל. כעת, שנים לאחר שהשתחררו, ואף שהם מכירים מצוין את הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל, הם אומרים פה אחד בגלוי: אין קשר בין המצב הביטחוני המדמם למחאה החברתית ולכשלים שוק בכלכלה הישראלית. אחד לא בא על חשבון השני ואם מדינת ישראל לא תטפל במשברים הפנימיים בטווח הארוך זה יפגע בה, אולי אפילו יותר מהאיומים הביטחוניים.

ארבעת התלפיונים המשתתפים בכתבה זאת הם ברק בן אליעזר, מפקד תוכנית תלפיות. כיום בן אליעזר מנהל את קרן השקעות של סמי סגול. קודם לכן היה היה יועץ מיוחד למפכ"ל המשטרה ולראש המועצה לביטחון לאומי. לצד השקעות בחברות סטארט-אפ עבור סמי סגול הוא גם אחראי על התכנית הלאומית לטיפוח מדעני וממציאי העתיד של ישראל.

ד"ר אורי רוקני הוא מוביל פיתוח אלגוריתם בחברת הסטארט-אפ הישראלית מובייל-איי עם פוסט דוקטורט ב-MIT שמוביל בימים אלה פרויקט התנדבות יחודי לשיפור רמת מתמטיקה בבית ספר תיכון במודיעין.

אורי ברנהולץ הוא מהנדס תוכנה במכון וייצמן ומורה לפיסיקה בבית ספר חטיבת ביניים בחולון. הוא בוגר מחזור XIV מתלפיות, מחזור שחלק מבוגריו הצטרפו לחברת XIV שנמכרה ליבמ בכ-300 מיליון דולר. אריק צ'רניאק, הצלע הרביעית, הוא מייסד שותף ומנהל הפעילות בסופרסוניק אדס ולשעבר מייסד הסטארט-אפ שהיה אמור להתחרות ביוטיוב - מטהקפה. בעבר שימש כמדריך טיסה.

הפאנל שבו השתתפו ארבעתם נערך בצל חילופי האש העזים שהתנהלו בדרום הארץ. ארגוני הטרור ירו עשרות רקטות וטילי גראד לעבר ערי ישראל. למרות זאת, כולם מביעים חזית אחידה כי הבעיה האמיתית של ישראל טמונה בקרעים החברתיים שנפרמו במשך שנים במארג שנרקם על ידי הכלכלה הישראלית.

"אנחנו נמצאים תחת מתקפת גראדים. המצב סוער מאוד באיראן ובסוריה. הפן הביטחוני שוב עולה לכותרות. ומצד שני יש את המחאה ברוטשילד שסוחפת את המדינה ואת מעמד הביניים, שעוסקת ביוקר המחייה ובלכידות החברתית. למדינת ישראל אין את הפריבלגיה להתמקד רק בתחום אחד - להיות בינונית", אומר בן אליעזר.

"החברה הישראלית היא חברה הטרגונית מדממת שאין בה לכידות רבה, אבל עם אנשים מצוינים, מימין ומשמאל. אני מאמין שלכולם כאן יש חזון שצריך לשים שוב חזרה את המדינה על הפסים הנכונים. השאלה היא האם המחאה החברתית תגיע למאסה קריטית כדי שזה יקרה".

"חינוך וחברה הן אולי בעיות פחות פוטוגניות אבל אקוטיות כמו ביטחון. הן פשוט דימום פנימי ולא דימום חיצוני ולכן קשה לתפוס אותן", הוא מסביר.

רוקני מסכים ומרחיב: "אם הבעיות החברתיות ימשיכו מדינת ישראל לעולם לא תממש את הפוטנציאל שלה. ואז יהיה לנו גם קשה להתמודד עם האיומים החיצוניים". צר'ניאק אומר כי הקישור בין המצב הביטחוני למחאה החברתית הוא טעות. "הקישור בין המחאה למצב הביטחוני הוא ציני. אני לא רואה קשר בין המצב הביטחוני למצב המשק".

"עד עכשיו הייתי מאוד ציני לגבי המהפכה. הייתי ספקן שיש לציבור אפשרות להשפיע. אבל עכשיו אתה רואה שזה כן קורה. דווקא בגלל מה שקורה כיום בדרום הארץ, לתקשורת יש כוח מאוד גדול להשפיע ולא לגרום לתחום החברתי – כלכלי לרדת מהכותרת. אם התקשורת לא היתה נתפסת ל-40 'אהבלים' שהקימו אוהל ברוטשילד המהפכה לא היתה קורית. כל השנים טענו שהישראלים לא פראיירים. האמת היא שאנחנו הכי פראיירים בעולם. וכנראה שעכשיו הגיע נקודה שזה מפריע לישראלים רבים להיות פראיירים. אם לא היו 'הפרעות ביטחוניות' זה היה כבר מוביל להפלת הממשלה".

ברנהולץ אומר שיש צריך לשנות את התפיסה ש"בביטחון לא חוסכים". "אני מכיר את זה היטב מהשירות שלי. כשהיינו צריכים להזמין ציוד היינו מזמינים את הטוב ביותר ואת היקר ביותר. עבדתי בחברת היי-טק וכמו בחור טוב כיביתי בסוף היום את המחשב. פתאום חשבתי מה עם השרתים שעובדים בלילה. אם היו מכבים את השרתים הלא הכרחיים היו חוסכים אלפי שקלים. אמרו לי שזה רעיון מצוין אבל בגלל שזה לא המדד שהחברה נמדדה עליו – לא קיבלו את ההצעה שלי".

אי אפשר להתעלם מכך שמדינת ישראל חייבת להשקיע בביטחון נוכח האיום הקיומי עליה מצד איראן.

בן-אליעזר: "זאת בעיה אסטרטגית שצריך למנוע אותה. אבל גם שחיתות שמשתלטת על המדינה ואין מי שיתקן אותה היא בעיה אסטרטגית. ישנן שני סוגי בעיות אסטרטגיות. הסוג הראשון הוא בעיה אסטרטגית שבמסגרתה הקערה מתהפכת וקשה לחזור ממנה. כמו תקיפת של ישראל בנשק גרעיני. ובעיה אסטרטגית מסוג אחר היא בעיה שזמן התיקון שלה ארוך, כמו למשל. אבל שתיהן יצורים שונים של בעיות אסטרטגיות".

צ'רניאק: "הבעיה שלי היא שבמקרים רבים עולות על פני השטח בעיות שכביכול יותר חשובות מאחרות –ולא כך. קבוצות קולניות תופסות את השיח הציבורי, כמו למשל ויקי קנפו או מנהיגי מחאת האוהלים. ומה עם בית הספר בפתח תקווה שלומדים בו רק תלמידים אתיופים? מסתבר שבמדינת ישראל שנת 2011 יש עדיין סגרגרציה כמו של הכושים בארה"ב. זה מרתיח אותי יותר".

מדינת ישראל מעדיפה להתמקד בביטחון ולא בשלום?

ברנהולץ: "אם אתה רוצה לעשות דיאטה אז זה לא יהיה חכם למלא את המטבח בעוגיות. אם אתה רוצה להכיר מישהי זה לא יהיה חכם לגור בישוב מבודד. מדינת ישראל לא מאורגנת לעשות שלום. כשהייתי בבית ספר יסודי למדתי בכיתה ג' חוברת של ערבית מדוברת ובכיתה ו' הפסקנו. היום אני מכיר את כל הז'רגון המקצועי של ישראלי ממוצע שיודע ערבית. אבל לא יודע לומר משפט בסיסי כמו 'תן לי בבקשה תפוח'. יש לי 400 איש בטלפון הסלולרי ואף לא אחד מהם הוא ערבי. עשיית שלום והכרות עם ערבים לא קיימים בכלל בשיח שלנו. החברה שלנו מתארגנת באופן תמידי למלחמה ולא מתארגנת לשלום. זה משפיע על החברה והכלכלה".

בואו נדבר על שילוב מגזרים בשוק התעסוקה ובכלכלה הישראלית. ישראל מתקשה לשלב חרדים וערבים ישראלים

בן אליעזר: "ישראל חייב לכרות ברית אסטרטגית עם החרדים. לא צריך לראות בהם איום. גם לגבי שאר המגזרים צריך לעשות יותר כדי שישולבו. לא צריך להיות מצב שאתיופים הם רק מאבטחים בחברות היי-טק. אנחנו מקיימים את הפאנל הזה כאן במודיעין. מצד אחד יש את העיר מודיעין ומצד שני יש את מודיעין עילית של החרדים. צריך לראות איך מייצרים את העתיד ביחד, לא בשתי ערים נפרדות".

"הוראת המתמטיקה בעייתית"

רוקני עובד היום במובייל-איי, סטארט-אפ ישראלי המפתח מוצר שמתריע בפני נהגים על תאונות דרכים. במקביל הוא מוביל פרויקט בבית ספר במודיעין שבו תלמידים מצטיינים חונכים תלמידים חלשים במתמטיקה. "יצא לי להיות בהארוורד ו-MIT. ראיתי את הסטודנטים המצטיינים שם. אחוז הישראלים המבריקים הוא נכבד כמו הסינים. זה חידד אצלי את התחושה שיש כאן פוטנציאל גדול. מאז ומתמיד ראיתי שיש למערכת החינוך הישראלית בעיות בהוראת מתמטיקה".

"בסוף נפל לי האסימון והחלטתי שאם אני רוצה לעשות משהו בעניין אני חייב לעשות זאת בעצמי. הצלחתי לשכנע בית ספר לעבוד עם קבוצה של תלמידים למשך שעה וחצי בשבוע בלימוד מתמטיקה. בתוך חודשיים שלושה הם העלו את הציון שלהם במתמטיקה ל-80-90. כששאלתי לא מעט תלמידים מה בעצם מפריע להם ללמוד מתמטיקה התשובה הכי נפוצה שקיבלתי היתה 'רעש בכיתה'. אין תנאים בסיסיים ללמד וללמוד. נורא קשה למורים ללמד בצורה הזאת. ואז לרוב מה שקורה הוא שהמורה נותנת לתלמידים תרגילים כדי שיהיה קצת שקט. היא כל הזמן צריכה להילחם שיהיה שקט".

ברנהולץ לוקח בימים אלה הפסקה מעבודתו כמורה לפיסיקה (30% משרה בחטיבת ביניים בחולון ובשאר הזמן כמפתח תוכנה). "הגעתי להוראה מהיי-טק. זאת היתה חוויה מאלפת. אתה מגיע לבית ספר בשעת אפס כמו סמרטוט והמורים מנגבים איתך את הרצפה. באחד הימים הגעתי לכנס 30 שנה לתלפיות וכשהגעתי לקחת את ספר המחזור ראיתי תלמיד שלי. שאלתי אותו מה הוא עושה באירוע והוא השיב לי בגאווה שאח שלו שירת בתלפיות. ואז הוא אמר מה אני עושה כאן ואני השבתי שגם אני הייתי בתלפיות. אז הוא אמר לי: 'וזה כל מה שיצא ממך, מורה?'".

צ'רניאק: "הבעיה היא שמורים מקבלים מעט מאוד כסף. לי בתור מנהל בחברה זה ברור שכשאני מגייס מתכנת אני צריך לשלם לו הרבה כסף, כי אני מחפש את הטובים ביותר. במערכת החינוך עובדים מורים שמקבלים משכורות מחפירות. איזה אדם איכותי ירצה להיות מורה? במדינה שבה המורים מקבלים משכורות פתטיות והתלמידים חושבים שלהיות מורה כמקצוע זה נורא, אי אפשר להיות מופתעים שרמת החינוך היא נמוכה. אי אפשר למשוך אנשים איכותיים ברמת המשכורות הנוכחית של משרד החינוך, גם לאחר הרפורמה שעשו".

"כשיש לך מורים גרועים יוצאים לך תלמידים גרועים. אם רוצים לשנות את זה צריכים להכפיל את המשכורות. לכל אחד במדינה צריך להיות חשוב שמורה ירוויח משכורת גבוהה. שבמקום שאדם מוכשר ילך לעבוד בהיי-טק הוא ילך לעבוד כמורה וגם יהיה לו סיפוק. אם מקבלי ההחלטות היו פחות סקטורייאלים בחשיבה שלהם הי אפשר להוציא יותר כסף על דברים שחשוב לכולם, כמו מורים וחינוך. לצערי המצב הוא שהמשכורת הממוצעת בחברת חשמל גבוהה יתר מזאת של מורה. עד שלא יעלו את המשכורות מערכת החינוך תהיה גרוע ויוזמות התנדבויות כמו זאת של תלפיונים מתנדבים לא יעזרו".

בן אליעזר: "ישנן שתי מערכות קיומיות. חינוך היא מערכת שמעצבת לנו חברה ומערכת שניה - שלטון, השירות הציבורי, שהוא מערכת ההפעלה של המדינה. בשניהם יש צורך במשכורות טובות כדי שיגיעו אנשים טובים. אבל מעבר לכך, צריך כיוון וחזון. וזה מאוד חסר למדינת ישראל. יש מקדמי סיסמאות ואנשי מכירות. אני לא מדבר על מה הפוליטיקאים חושבים בהקשר של הבחירות הקרובות . חסרה מאוד ראייה לטווח של עשרות שנים קדימה. ראייה שרלוונטית לציבור הרחב. עדיין אין מספיק מנהיגים שיאמרו דברים שהם אולי לא פופולאריים וזוכים לביקורת כדי לקדם את המערכת האזרחית".

צ'רניאק: "הבעיה היא שלמרבית המנהיגים שלנו אין את היכולת להיות פוליטיקאים שיודעים לגבש רוב כדי לקדם אג'נדות. אריק שרון היה פוליטיקאי חסר רחמים מבריק שידע לגבש קואליציה ולכן הצליח לבצע את ההתנתקות. אהוד ברק לעומת זאת הוא פוליטקאי שלא יכול לממש שום דבר כי הוא לא מצליח לגבש סביבו קואליציה. אין לי מושג מתי יגיע פוליטיקאי שכן מצליח להוביל מהלכים ולגבש אחרים. בעיני זה סוג של ברבור שחור".

רוקני: "לי יש תחושה שאם ברק או נתניהו היו עובדים בחברת היי-טק סביר להניח שהם היו זוכים להגדרה של עובד עם אינטלגנציה ממוצעת. יש לי תחושה שאחוז קטן מהאנשים הכשרוניים במדינה הולך לפוליטיקה, וחבל כי אלה הם מנהיגי המדינה".
בן אליעזר: "אני מחפש פוליטיקאים שיהיו חסינים לביקורת. שיש להם חזון. שינסו לעורר השראה. שהעבודה שלהם לא תהיה מונחית משיקולי אגו. שיש להם יכולת לקחת סיכונים".

ברטהולץ: "אני מתפלא על השרים שלנו וראש הממשלה. נתניהו טוען שהצעות של מנהיגי המחאה עולות כסף. אבל בממשלה יש גם בזבוז. יש לנו 30 שרים. הם לא רואים שמשהו לא בסדר בכך שאחד מכל ארבעה חברי כנסת הוא שר? הם לא חושבים שזה בזבוז ומשהו פסול? זה שוב מתחבר למה שתיארתי קודם. קל לנצל ארגון להיות בזבזן. האשמה היא במערכת הפוליטית שלנו, שאתה בוחר מפלגה ומקבל את חבר הכנסת במקום ה-29 או ה-30 שלה, בלי שבחרת בו ישירות".

יכול להיות שמשהו במטען הגנטי של התרבות הישראלית גורם לנו לנו לחשוב קודם כל לא לצאת פראיירים במקום לחשוב לטווח ארוך?

ברטהולץ: "אנחנו אובססיבים לא לצאת פראיירים ומרוב שכל אחד עסוק כאן לא לצאת פראייר – זה תוקע אותנו בתור חברה. זה קורה בכל מקום. בכביש למשל, אתה נוסע בכביש ורואה טור של רכבים ונמנע מלחכות בתור. בכל מקום אתה צריך להידחף. וזה נגמר במפלגות סקטוריאליות שכל מה שרלוונטי עבורן זה לדאוג לקהל הבוחרים שלהן במקום לחשוב על כלל הציבור".

אתם מאמינים שהמחאה החברתית תצליח בסופו של דבר לחולל שינוי?

בן-אליעזר: "אני מאמין שכן. הכוח בידינו והציבור הרחב צריך לסמוך על עצמו. אם לא נעשה את זה אף אחד לא יעשה. כשהייתי חניך בתלפיות הייתי חייל בודד. ההורים שלי גרו בלונדון ולא יכולתי להגיע אליהם כי זה המשמעות היתה להחסיר ימים מהקורס. קיבלתה אישור להגיע חמש פעמים בשנה לחמשושים ורגילות וזה מה שעשיתי במשך שלוש שנים. יום אחד לאחר שנה סבא שלי אומר לי שהוא מאוכזב ממני. שאלתי אותו למה והוא אמר שאני מסכן את עצמי בכך שאני טס ללונדון. אמרתי לו שאני טס כחול לבן ושאין סיבה שיקרה משהו. אז הוא אמר לי: ' מה עם יקרה משהו לג'מבו'? אמרתי לו שבמקרה הזה אין לי מה לעשות. למחר הוא רשם אותי לקורס טיס אזרחי ואמר לי: 'אם יקרה משהו לג'מבו תלמיד להטיס את המטוס. אל תסמוך אף פעם על אף אחד. יש במטוס קוקפיט (תא טייס). אל תיתן לפוליטיקאים או לעיתונאים להיות אלה שמובילים אותך. תפוס את ההגאים. אל תסמוך על אף אחד מלבד עצמך".