לא כלכלי, מאוד מזוהם

במסיבת העיתונאים שהתקיימה הבוקר בניצוחה של עמותת "צלול", ואשר מטרתה לסכם את מצב הים בישראל ל-2008 וההשלכות הכלכליות על הזיהום בו, הוצגה תמונה מעוותת לפיה המצב יכול היה להיות טוב הרבה יותר, אם רק היו גובים ממזהמיו מסים כמפורט בחוק. אלה בתורם היו יכולים לממן פעולות שונות למניעת זיהום הים. מנכ"ל עמותת "צלול", יריב אברמוביץ', אמר במסיבת העיתונאים שכיום מובן לכל, שהמבנה הרגולאטורי בישראל אינו נכון כלכלית: "במקום להפוך את המדינה למדינה שבה המזהם משלם המדינה הופכת את המזהם למשולם". עוד הבטיחו בעמותה, כי אם לא ייאכף בקרוב סעיף החוק האחראי על היטלי ההזרמה, תפנה העמותה לבג"צ בבקשה לחייב את המשרד להגנת הסביבה לגבות את הכספים.

לפי צלול, בשל העובדה כי הסעיף הרלוונטי לחוק אינו מיושם, "מאות מיליוני שקלים נותרים בידי המפעלים ולא מועברים לקופת המדינה ואף לא לשם יישום טכנולוגיות מיטביות." המסקנה: "עובדה זו מאפשרת זיהום ים באמצעות מתן היתרי הזרמה לים לכל דורש מבלי שיתבקש לשלם "היטל הזרמה" ואו ליישם טכנולוגיות מתקדמות."

בין 200 ל-900 מיליון ש"ח - לים

כ-75% אחוז מהזיהום המגיע לים הישראלי מקורו במקורות יבשתיים, ביניהם שפכי תעשייה ושפכים סניטריים. נתונים אלו הביאו את המחוקקים כבר לפני עשרים שנה לחוקק את "חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים" במטרה לצמצם את זיהום הים הנגרם כתוצאה מן הפעילות האנושית. חוק זה אומנם קובע איסור על הזרמת שפכים או פסולת לים ללא היתר ובניגוד לתנאים האמורים בו, אולם מאפשר קבלת היתר הזרמה לים בתנאים מחמירים, זאת כאשר לא נמצא פתרון יבשתי חלופי עבורם. נוסף לכך מאפשר החוק משנת 2005 מן השר להגנת הסביבה, הממונה עליו, לגבות היטל הזרמה לים. עם זאת, לפי צלול, חוק זה אינו נאכף - והעיוות הכלכלי המאפשר את הזרמתם לים תמורת אפס כסף, נמשך.

הדו"ח שמפרסמת היום "צלול" מוכיח כי מאות מיליוני שקלים לא נגבים באמצעות "היטל הזרמה לים", וכך למעשה הם אינם מהווים תמריץ שלילי עבור המפעלים. בעמותה מעריכים כי מדובר בסכומי עתק הנעים בין 200 מיליון שקלים (תקציבו השנתי של המשרד לגנת הסביבה לערך) ל-900 מיליון שקלים מדי שנה, סכומים אשר נשארים בקופתם של כל המפעלים המזהמים ובמקרה הטוב מהווים רק אחוזים בודדים מרווחיהם השנתיים המדווחים לבורסה.

תמונת מצב מטרידה

הדו"ח הנוכחי סוקר שמונה חברות מובילות במשק הישראלי הכוללים את מפעלי הקישון ומפעלי אשדוד, ולפיו השתת היטלי הזרמת השפכים לים היא הגיונית הן מבחינת עלות כלכלית והן מבחינת הגנת הסביבה. מנתוני הדו"ח עולה כי ממוצע הרווחים של שמונת המפעלים, ביניהם חיפה כימיקלים בע"מ, כ"יל ו"גדות" עומד על 680 מיליון שקל לשנה, ולדבריהם היטל ההזרמה ינוע בין שישה מיליון שקלים ל-26 מיליון שקלים לשנה שהם בין 1-4 אחוז. לפיכך, סבורים ב"צלול" כי למפעלים קיימת היכולת לעמוד בהיטלים אלה, ומאחר שמדובר בהוצאה מוכרת לצורכי מס - ניתן לחייב את המפעלים לעשות זאת.

הדו"ח של צלול מוצא כי על-פי חישוב ספיקות המפעלים ביחס לעלות הטיפול בטווח המחירים שבין 4.0 ₪ - 16.75 ₪ למטר מעוקב, עולה כי סך ההיטלים שאינם נגבים, ולמעשה נותרים בידי המפעלים בכל שנה נע בין 200 מיליון שקלים ו- 900 מיליון שקלים, בהתאמה. במלים אחרות: הרבה מאוד כסף נשפך לים יחד עם הביוב והזוהמה, ואלו המשלמים את המחיר האמיתי והסביבתי הם אזרחי מדינת ישראל.

אנשי צלול בדקו את דיווחי המפעלים הנבחרים לבורסות ולדירקטוריון, וגילו כי סך היטלי ההזרמה מהווים אחוזים בודדים מהרווחים השנתיים. נתוני הדו"ח מראים כי טווח סך העלויות נע בין 1.3%-5.4% מהרווחים השנתיים וחלקי אחוז בלבד מסך הכנסות השנתיות. "ממצאי הדו"ח", אומרים בצלול, "מסמנים תמונת מצב מטרידה, שמוכיחה כי בידי חלק מן המפעלים היכולת להעביר לידי קופת המדינה את סך היטלי ההזרמה כפי שנמצא בדו"ח."

היטלי ההזרמה, האמורים לעבור לקופת המדינה או לשמש כתמריץ שלילי, פשוט לא נגבים

המשרד להגנת הסביבה: "בקרוב יכנסו התקנות לתוקפן"

רני עמיר, ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, מסביר בהקשר זה כי הועדה הבין משרדית דורשת מזה עשור מהמפעלים שאינם עומדים בתקנים להיכנס לתוכניות השקעות רחבות בטיפול בשפכיהם כתנאי לקבלת ההיתר. עוד הוסיף עמיר, כי במשך למעלה משנתיים עובד אגף הכלכלה במשרד על גיבוש תקנות לגביית היטלים אלה, תקנות שלדבריו אמורים להיות מאושרים בחודשים הקרובים על ידי ועדת הפנים והגנת הסביבה. "לא פשוט להתקין תקנות כאלה", מסביר עמיר ומדגיש כי "זו עבודה כלכלית שלוקחת זמן". עמיר ציין כי בסך הכל למעט מדינות בעולם קיימים היטלי הזרמה לים ולצד גביית אגרות ממבקשי ההיטלים וגביית קנסות על עבירות הוא סבור, שגם היטלים אלו יכנסו בקרוב לתוקפם.