אי.טי פועל ניקיון

אנושיות לצד הרי זבל, עצלות ומבט על תרבות הצריכה: הסרט החדש Wall-E הוא הסרט הסביבתי ביותר שיצרה דיסני מעולם. שמרית מנור ממליצה ללכת, גם במחיר תרומה לא צנועה לקונגלומרט המרצ'נדייז

מאז ימי אי.טי העליזים של שפילברג והרובוטים המשעשעים ב"רובוטס" מבית פוקס, לא נראה על גבי המסך הגדול רובוט שהוא גם אנושי, גם חביב הקהל וגם ידידותי לסביבה כמו וול-אי (Wall-E). וול-אי, הדמות הראשית בסרט החדש מבית פיקאסר של חברת וולט דיסני, הוא אולי הדמות הסביבתית ביותר מבין כל חברי דיסני לדורותיהם. הוא אמנם לא פחות אנושי ולא פחות מרגש מן האחרים, אך ללא ספק מעמדו כמנקה הבלעדי של כדור הארץ מהררי הזבל, שיצרה האנושות במשך מאות שנים, מעניקה לו פן ירוק יותר מכל אחד. במעט דיבורים ועם הרבה מעשים מוכיח וול אי את מה שרובנו לפעמים נוטים לשכוח: באמצעות אהבה ותשומת לב לכל מה שקורה סביבנו - העולם שלנו יהיה מקום טוב יותר לחיות בו. אין יותר מסר דיסני מזה. זה קלישאתי, זה נכון וזה ראוי שיאמר כעת, בייחוד בהקשר הסביבתי שנוגע היום אולי יותר מתמיד לכל אחד מאתנו.

איזה זבל של עולם

הבחירה בעובד ניקיון כדמות מרכזית, בעיקר כשהיא באה מכיוון קונגלומרט אנימציה שמקדם שלגיות וקוסמים כגיבורי החיים, היא מעניינת. יוצרי הסרט בחרו דווקא את אחד מהמקצועות הנחותים ביותר בסולם "העבודות שאף אחד לא רוצה לעשות" כדי לתאר את המצב שנוצר בעולם אחרי שהזבל השתלט עליו; התפאורה מובנת: הזבל, פרי עמלם של בני האדם שלא פסקו מלצרוך, לקנות ולייצרו כל השנים, הוא כעת מוקד הבעיה של כדור הארץ כולו שלשמו נזעק וול-אי לבדו.

יש שיגידו שדווקא מסרים הנוגעים לצרכנות עלולים להחטיא את מטרתם כאשר הם מגיעים מחברה גדולה כמו דיסני, שמוצריה הם חלק נכבד מן התעשייה הגלובאלית. אולם, לפחות נראה כי דיסני מוצאת לנכון להשקיע את מיטב כספה בהצגת התמונה קיצונית למצב שנוצר במטרה לעורר מודעות. המודעות הסביבתית, שהיא כאמור הנגזרת של המודעות לערכים אנושיים בסיסיים שבין האדם לחברו ובין האדם למקום, הם אמנם לא המצאה דיסנית אלא תנ"כית, אולם הגרפיקה המשוכללת משכילה לשדרגה בכמה דרגות.

90 דקות של חיפוש אחר אהבה

הסרט, שמתאר כיצד ברחו בני האדם לחיות במשך 700 שנה על גבי חללית בציפייה לשינוי הסביבתי שיתרחש בכדור הארץ, שקרס תחת ערמות אשפה וזיהום למכביר, מתאר באנושיות רבה את מצוקתו של היחיד שנותר מאחור להתמודד עם עוולות האדם. נקודות אור בדמותן של הג'וק החברותי
(כן, מסתבר שיש חיה כזאת) הרובוטית איב והאיי-פוד ממנו מוקרן באופן בלעדי הקלאסיקה "הלו דולי", הזוכה לעדנה מחודשת כמעט 40 שנה לאחר יציאתה לאקרנים, מכניסים אותנו לעולמו המבודד של הרובוט האומלל הנושא על גבו את הזבל של כל העולם. ציורי ככל שזה ישמע, וול אי מצליח באמצעות מילה אחת ויחידה בסרט- איב- לתאר בפשטות את כל מה שכולנו תרים אחריו - אהבה. לא משנה כמה מלוכלך העולם, כמה מזוהם, כמה אי אפשר לחיות בו, עדיין החיפוש אחר מגע וקשר חברתי הם הבסיס להוויה שלנו כאן. הנכות הפיזית, המגולמת בקרב אנשי העתיד העצלים שאינם עושים דבר בעצמם אלא נעזרים ברובוטים, מתורגמת פעמים רבות בסרט כנכות רגשית נטולת קשר לעולם המובילה באופן בלתי נמנע גם לנכות כלפי הסביבה.

מבוגרים יאהבו, ילדים - לא בטוח

ייתכן, שבדומה לסרטים מבית ההפקה המתחרה Dream Works, כמו "שרק 2" ו"תפוס את הכריש" שבהם המסרים בחלקם מתאימים יותר למבוגרים מאשר לילדים, גם בוול-אי הילדים עלולים לפספס את העניין. אולם, אם להורים תהיה גם הסבלנות לחדד עבור ילדיהם את מהות הסרט, יתכן שדיסני תצליח להטביע חותמה במאבק לקידום החינוך והמודעות לשמירה על הסביבה. גם אם זה מגיע במחיר של חברת ענק כמו דיסני, שעסוקה בין השאר בלמכור את מוצרי סרטיה ברחבי העולם ואף גם ביציאה מבית הקולנוע, למען הגברת המודעות ניתן לספוג את הפרדוקס ולהשלים עמו.