ים של בעיות

"הים התיכון הוא לא פח זבל אך הוא גם לא אתר קדוש", במילים אלו פתח המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה, ד"ר ישעיהו בראור, את יום העיון בנושא ים וחופים שהתקיים במכון הישראלי לנפט ואנרגיה באוניברסיטת תל אביב. יום עיון זה, בו לקחו חלק אנשי אגף ים וחופים מהמשרד להגנת הסביבה, המכון לחקר ים ואגמים, חברת חשמל, רשות הספנות והנמלים, אקולוגיים ימיים ואנשי מקצוע רבים המעורים בתחום, היה סוג של "יום טעימות" לניתוח מצב הסביבה הימית והחופית בישראל. אמנם, נושאים גדולים וחשובים, כמו מצבו של ים המלח או הרחבת נמלי ישראל המתוכננת לא נידונו בו, אולם עדיין היה בו כדי לשפוך אור על הבעיות המקיפות את סביבה הימית הנמצאת בקרבנו. וכן, אם תהיתם לעצמכם, גם סכנת צונאמי לא פוסחת על מחוזותינו, שכן רק לפני מאה שנה רעידת אדמה גדולה בסיציליה גרמה לגל צונאמי גדול שהמית כ-70 אלף איש. אז אולי זה נשמע מפחיד שהים התיכון נמצא במקום השני בעולם בסכנת צונאמי, אך לצערנו יש לנו לא מעט בעיות אחרות קיימות שעומדות על הפרק.

רק 2.5 ס"מ חוף לכל תושב

הים התיכון, המהווה 0.7 אחוז מסך כל הימים בעולם ו-20 אחוזים מתנועת דלק העולמית ב-2,000 ספינות סוחר בכל רגע נתון, משופע ברצועות חוף בעלות נופים מגוונים ומגוון ביולוגי עשיר. מנתוני המשרד להגנת הסביבה המתפרסמים באתר נראה, כי רצועת החוף הישראלית לאורך הים התיכון מהווה 195 ק"מ (לא כולל כמובן את חופי מפרץ אילת המשתרעים על פני 14 ק"מ המהווים גם הם משאב טבע נדיר וייחודי) מתוכם נותרו לנו כיום כ-53 ק"מ של חוף טבעי פתוח, כלומר: 2.5 ס"מ חוף בלבד לכל אחד מתושבי המדינה.

פעילויות הפיתוח המואצות של ישראל עם קום המדינה, שהביאו לכריית חול מהחופים עד לשנת 1965, חוסר תחזוקת החופים המתמשכת, התמוטטות מצוקי הכורכר, גניבת החולות (כפי שארע בבריכות הדגים במושב דור), בניית המרינות שהחריבו רצועות חוף (כמו המרינה בהרצליה שהסבה נזק בטווח של שלושה ק"מ צפונה), זיהום הים והחופים וגורמים טבעיים שונים כמו שמש, רעידות אדמה או עליית מפלס הים (מפלס הים התיכון עולה באזורינו בסנטימטר מדי שנה מסיבות שונות ויש המעריכים כי עד שנת 2100 תהיה עלייה של 1 מטר במפלס חופי ישראל) הביאו את חופי הים התיכון הישראלים במאה ה-20 למצב מסוכן.

בוצת השפד"ן - מקום ראשון בזיהום הים

בוצת השפד"ן - שפכי גוש דן שעברו תהליך טיהור כלשהו אך אינם טובים דיים לצרכים חקלאים, מוזרמים לים במרחק של כ-4.5 ק"מ מחוף פלמחים - היא כיום הגורם מספר אחת לזיהום הים התיכון. אם בסוף שנות ה-90 היתה זו "חיפה כימיקלים" שזכתה לשאת בתואר המפוקפק, לפי נתוני אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה לשנת 2004, בוצת השפד"ן לוקחת את כל השאר בסיבוב, עם בין 80 ל-90 אחוזי זיהום של הים, ומצילומים חדשים שערך המשרד במרץ 2008 ניתן להבחין גם בעוצמת הזיהום החזקה.

לאחר מאבק עיקש מצדם של הארגונים הירוקים למצוא דרכי טיפול בבוצה ולא לשרוף אותה, הודיע איגוד ערים דן האחראי על מכון הטיהור כי בוצה זו תעובד במתקן עיבוד מיוחד ותהפוך לדשן חקלאי כשלוש-ארבע שנים מהיום, הודעה שהביאה את ארגון "חיים וסביבה" להעניק לשפד"ן את אות הגלובוס הירוק. בני מרקס, מחברת "אגן יצרני כימקלים", דווקא הביע את צערו על החלטת אי שריפת הבוצה שלדבריו מקובלת באירופה, וטען כי נכון להיום, למדינת ישראל אין מענה לבוצה הנוצרת ממתקני הטיפול השפכים: "זה נתון כואב המקשה על תחרותיות המפעלים התעשיתיים בישראל, שגורם לנו בלית ברירה לשלוח את הבוצה הנוצרת במפעלינו לשריפה בחו"ל".

נציג אגף ים וחופים בדיון, ד"ר אילן מנסטר, שסבר כי רוב הזיהום הסניטרי שמגיע מבוצת השפד"ן וממכוני טיהור השפכים בנהריה ובהרצליה הם שמהווים את רוב עומס הזיהום על הים התיכון, הצהיר בדיון כי "יש לפעול להוצאת בוצת השפד"ן מהים ולהגביר את אכיפת הרשויות נגד התעשייה העירונית".

תוכנית לאומית לטיפול בזיהום משמן

איום נוסף המרחף על פני המים מצריך לדעת רני עמיר, ראש אגף ים וחופים, היערכות לאומית מסוג אחר. הטיפול הנדרש באירועים חמורים של זיהום הים משמנים ודלקים עלול, לדבריו, לא רק לעלות מאות מיליוני דולרים למדינה אלא גם לפגוע בסביבה הימית באופן חמור ובתדמיתה של מדינת ישראל: "ב-20 השנים האחרונות היו כ-150 תאונות של זיהום הים התיכון בדלק. אוניית "אריקה", שהתפרקה ב-1999 בחופי צרפת ושפכה לים התיכון אלפי טונות של מזוט, עלתה לממשלת צרפת למעלה מ-280 מיליון דולר עבור עבודות ניקיון של למעלה משנתיים. התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לזיהום הים משמן (תלמ"ת), שנחתמה בחודש שעבר על ידי השר גדעון עזרא, אמורה לשפר את מוכנותנו לאירועים מסוג כזה".

"טומנים ראש בחול"

לבעיית הפיתוח החוקית והלא החוקית המתבצעת לאורך חופי הים התיכון, געשה סערת רוחות סביב פרוייקט בניית כפר הנופש פלמחים, שממשיך לצבור עוד ועוד כותרות.

כפר הנופש מתוכנן לאורך אחת מרצועות החוף היפות לאורך הים התיכון ושטחו נמכר ליזמים פרטיים תמורת שמונה מיליון שקל בלבד; הפרויקט נמצא בימים אלה תחת חקירת מבקר המדינה הבודק את פרטי הפרשה. עו"ד ליאורה עופרי, מהלשכה המשפטית במשרד להגנת הסביבה, טענה בהקשר לפרויקט כי "מדובר במצב משפטי מורכב מאחר והיזמים רכשו את הקרקע כדין ואין להם מה לעשות בעניין עד אשר מבקר המדינה יחליט בנושא". דרור עזרא, רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים, הביע את זעמו על תגובתה של עופרי בעניין וטען כי "המשרד להגנת הסביבה ממשיך לטמון את ראשו בחול בעניין, ואם קיים היתר שניתן שלא כדין, כמו במקרה הגדר שהתקינו היזמים בחוף, המשרד להגנת הסביבה מחויב לבדוק זאת".

עו"ד עופרי הודתה כי בעניין הגדר, שהותקנה בשטח על ידי היזמים בטווח של 25-30 מטר מקו המים ולא כ-90 מטר ממנו כפי שנדרש, אכן נמצא באחריות המשרד והוצאו פעמיים צווים לגביו. אולם, מלבד לעזרא, רעמו באולם אנשים נוספים, שטענו כי כעת נמנעת הגישה החופשית לאזור, ולכן דרשו מהמשרד לפעול לתיקון המצב. רני עמיר, ראש אגף ים וחופים במשרד, אמר בהקשר זה כי "החוק לא תמיד מאפשר לנו לפעול בעניין וכי בינתיים הגדרות ממשיכות לעמוד על תלם". עו"ד עופרי ציינה, כי דווקא הצלחותיהם בעניין הסרת במות העץ בחוף הים בנהריה, שפורקו סופית בשבוע שעבר בעקבות הגשת כתבי אישום נגד בעלי הדקים בחוף, הם סימנים חיוביים שיש בהם כדי למנוע שימוש בלתי חוקי במשאב הים ולעשיית הון על גב הציבור והחוף.