נותנים לכסף לדבר

בימים בהם אנו עדים להקמתה של תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון ומוקמים ישובים חדשים באזורים המיועדים לשימור, דוגמת מצפה עירון, עולות שאלות רבות בנוגע לפעילותם של נבחרי הציבור שלנו למען איכות הסביבה שבה אנו חיים. משרדי הממשלה השונים האמונים על נושאי הסביבה, כשבראשם המשרד להגנת הסביבה, מנהלים מערכות צולבות בעניינים הנחשבים כירוקים, שלעיתים קרובות מדי הן כמעט ואינן חופפות את האינטרסים של הארגונים הירוקים ואף נוגדות אותן. במקרים רבים מתקבלות החלטות הרות גורל ללא שקיפות ציבורית מספקת, נקבעות עובדות הרסניות בשטח בטרם נבדקה השפעתן על הסביבה ומקודמות תוכניות פיתוח או תוכניות שיש בהן נכונות לפתור בעיות מסוימות, כשברור לכל בר דעת כי בתוכן חבויות בעיות סביבתיות אחרות שיווצרו במקומן.

החלמאות הישראלית מתרחשת מול עיננו שוב ושוב כאשר אנו באים לעסוק בנושאים סביבתיים, ופנל מיוחד בכנס איכות השלטון שנערך בשבוע שעבר בירושלים נדרש למצוא את הסיבות שגורמות לכך, בכל פעם מחדש.

הציונות במהותה אנטי סביבתית

הבעיה מתחילה בימי הקמתה של המדינה, ויש שיגידו עוד הרבה לפניה. בשורה התחתונה, הכל בסופו של דבר מסתכם בהחלטה על סדר עדיפויות. בהקשר זה ניתן לקבוע, כי מדינת ישראל לא תוכננה בראייה סביבתית.

אתוס הפיתוח אותו הציג פרופסור אבנר דה שליט, ראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, בכנס ירושלים לסביבה וטבע שנערך בחודש שעבר, הוא ששלט בישראל משנות ה-30 ועד לשנות ה-90 של המאה ה-20. השאיפה לבנות ולהיבנות היא למעשה שהגדירה את המדינה בראשית ימיה, לצד ההתמודדות עם איומים בטחוניים מבית ומחוץ.

בהקשר זה אף הגדיל לומר ח"כ אופיר פינס, בכנס ירושלים השלישי לאיכות השלטון שנערך בשבוע שעבר בבנייני האומה, שהציונות היתה בבסיסה אנטי-סביבתית ושהקמת המדינה והפרחת השממה, בהשראת משפטים משירי משוררים, כגון "שיר בוקר" של נתן אלתרמן בו הונצח המשפט "נלבישך שמלת בטון ומלט", יצרו מציאות שבה נושאי הסביבה נדחקו לשוליים.

אלון טל, משפטן סביבתי ומייסד אדם טבע ודין, הביא באותו הכנס את ציוני הדרך שהביאו להתפתחותו של השיח הסביבתי הישראלי, דוגמת הקמתו של המשרד לאיכות הסביבה ב-1989 והקמתן של עמותת "אדם טבע ודין" ב-1990 ושל מפלגת הירוקים בשנת 1998 בעקבות קריסת גשר המכבייה שנה לפני כן. לדעת טל, מה שהעיב על האג'נדה הסביבתית קשור ברובו לתחלופה הגדולה במשרדי הממשלה ולאי היציבות השלטונית, בעיקר בשנות ה-2000. "כיום הסביבה בישראל היא סביבה חולה", חיזק את דבריו ח"כ פינס והוסיף שלכך נלוות גם עוולות שלטוניות הכוללות קבלת החלטות בחשאי, כשלים ארגוניים, כושר ביצוע ירוד והעדר שקיפות ציבורית מספקת.

קשר מסוכן בין הון לשלטון

רבים מתריעים אחר הקשר החזק שנוצר בין הון ושלטון המאיים על המרקם הסביבתי הציבורי, בייחוד בכל הקשור לכפר הנופש בפלמחים, שנמכר תמורת שמונה מיליון שקלים וכעת נדרש לבדיקה מחודשת על ידי מבקר המדינה בזכות מאבק ציבורי. עיר הבה"דים היא דוגמה נוספת, שלדעת ח"כ פינס שהובעה באותו הפורום, נבנית משיקולי נדל"ן על אף החריגות החוזרות ונשנות מן התקנים והסכנה הבריאותית לתושבי האזור.

עו"ד ציפי איסר איציק, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין", אמרה בהקשר זה שהסביבה כנכס ציבורי, סובלת מרפיון מערכתי כולל המגביר את פיתויי ההשחתה ומוביל את משאבי הטבע במדינה לכדי סכנת הכחדה אל מול אוזלת היד של השלטונות. "כשמולם עומדים איתן אילי הון ובעלי אינטרס שמבינים שאימוץ הטרנד הירוק מחד, והגברת הלחץ על מקבלי ההחלטות מאידך, משרתת את האינטרסים שלהם על חשבון הסביבה", אומרת איסר איציק, "אנו ניצבים בפני ויכוח אבסורדי מי ירוק יותר".

דוגמא רלוונטית העומדת על הפרק הועלתה בכנס בדמותו של איל ההון יצחק תשובה, החותר לדעת "קואליציית הארגונים הירוקים" להקים את פרויקט לאס ואגס בערבה בחסות פרויקט תעלת הימים. הארגונים קבלו על כך שפרויקט שעדיין לא ברורות השלכותיו הסביבתיות, מקבל במה תקשורתית רחבה ומוצג כעובדה מוגמרת, ואף מוחים על כך במצגת שהוצאה לתקשורת אתמול (ראשון). בהקשר זה הוסיף גם השר לאיכות הסביבה לשעבר, יוסי שריד, שרבים "מתרחצים בירוק" כמו נשיא המדינה שמעון פרס, שמקדם את פרויקט תעלת הימים תוך התערבות בוטה, בלתי מבוקרת ומבלי שיהיה כל מושג מה יהיו תוצאותיו של המיזם. במצב שבו לאינטרס ההון יש הרבה גורמים בממשלה ושהחיבור בין הון ושלטון רק מתעצם, טוען שריד כי "הגיע הזמן להפוך את היוצרות כי הרי את הנעשה אין להשיב".

מבית הנשיא לא נמסרה תגובה עד שעת פרסום הכתבה.

"מתנהלים כמו בסטה בשוק"

כשהשר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, אומר בתחילת החודש בועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שההישג הגדול ביותר של המשרד בשנת 2007 הוא קבלת 30 עובדים חדשים, משהו בהתנהלות הסביבתית בישראל אומר דרשני. במצב בו התקציב הזמין של המשרד להגנת הסביבה עומד על 145 מיליון שקל בלבד לעומת הכסף הזמין בקק"ל לדוגמה, שהוא פי ארבע מתקציב המשרד, אין זה מפתיע שדיון שלם בועדה הוקדש לצורכי רפורמה במשרד להגנת הסביבה. אם איננו מחשיבים את תקציב הברוטו של המשרד המכיל את קרנותיו הייעודיות ותקציב ההרשאה השווים גם הם מעל ל-100 מיליון שקל, תקציב הבסיס של המשרד כיום נמוך ב-20 אחוזים מן התקציב של השנה שעברה ושווה לזה של התקציב שהיה בשנת 1997. במצב שכזה, אומרים גורמים בכירים במשרד, כי יש להם קושי רב לתכנן ומחסור בכוח אדם, ולראיה ניתן לראות זאת ביישומו של חוק אוויר נקי המתעכב עד שנת 2011, מאחר שחסרים כ-30 תקני עבודה נוספים כדי לממשו בפועל.

ד"ר מיקי הרן, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לשעבר, ציין בכנס שלטעמו משרד עם תקציב אפסי וכח אדם מוגבל הוא קודם כל כשל חינוכי, לצד בעיות נוספות הכוללות קשיים באכיפה המקשים על העשייה בתחום.

ח"כ דב חנין, יו"ר עמית בשדולה החברתית סביבתית בכנסת, ציין בהקשר זה בועדת הכנסת כי הבעיה העיקרית הייתה ונשארה היעדר השקעה ממשלתית, ומבחינתו "ההסתכלות דרך החור של הגרוש היא אנכרוניסטית".

עו"ד ציפי איסר-איציק, אמרה אף היא בדיון בועדה "שאי אפשר לנהל ככה משרד ממשלתי, אולי רק בסטה בשוק, וכי הגיע הזמן לשנות את שיטת התקצוב שתגרום למשרד האוצר להתחיל לעשות ולא לדבר".