תומר קאפון צופה בגאווה: "דור ה-V" היא פשוט תאווה לעיניים

אם יש מישהו בעולם הזה שיכול ללמד את קברניטי מארוול ודיסי איך לעזאזל בונים יקום קומיקס ראוי בטלוויזיה, זה ללא ספק אריק קריפקי. תסריטאי ומפיק העל שהביא לנו את "הבנים", סדרת הקומיקס הטובה ביותר של השנים האחרונות על מגש מדמם של זהב, הפיח חיים בדמויות האקסצנטריות והמטורללות ביותר שידע קורא הקומיקס הממוצע ובנה במו ידיו עדת מעריצים משולהבת להומלנדר הסדיסט. אפילו סופרמן ילד טוב ירושלים לא מקבל את תועפות האהבה שמקבל הנרקסיסט הבלונדיני.

הטירוף סביב "הבנים" וההצלחה הפנומנלית שלה ביססו אותה כאחת מסדרות הדגל של אמזון פריים, ולא בכדי: הכתיבה מופתית, השחקנים מעולים, כל אחד כשלעצמו וכולם יחד (תומר קאפון מלך, כמובן), והדובדבן שבקצפת - הסיטואציות ההזויות והבלתי אפשריות בעליל שמסלימות מפרק לפרק. לכן היה ברור שאין סיכוי ש"דור ה-V", המבוססת ברפרוף על קשת העלילה של החוברת ,We Gotta Go Now תיפול מאחותה הגדולה. ולשמחת המעריצים, זה אכן המקרה. "דור ה-V" מביאה למסך את כל הטוב של "הבנים" וממלאת את החור שנפער בליבנו בזמן שאנחנו מחכים בכיליון עיניים לעליית העונה הרביעית של סדרת האם.

לכתבות נוספות:

• "החלטה אומללה": בוטלה השתתפותה של יוצרת ישראלית בפסטיבל בינלאומי
• תעודת הפטירה הרשמית של מת'יו פרי פורסמה - וזה מה שנכתב בה
• "אני כותבת ובוכה, שרה ובוכה, השיר הזה הוא כדי שלא אפסיק לבכות"

בלב עלילת "דור ה-V" ניצבת מארי (ג'אז סינקלייר, "יומני הערפד"), גיבורת על בעלת יכולות שליטה ומניפולציה בדם, הסוחבת איתה עבר טראגי. היא מתקבלת לאוניברסיטת גודולקין לגיבורי על המנוהלת תחת "תעשיות ווט", רק כדי לגלות שמה שרואים משם לא רואים מכאן: היחסים בין הסטודנטים מתנהלים ב"משחקי הרעב" סטייל כשכל אחד מהם מפלס לעצמו את הדרך לטופ ודורך על כל גופה אפשרית. מקרה של רצח והתאבדות של אחד הסטודנטים מכניס את מארי וחברים נוספים לספסל הלימודים לסחרור של מזימות ותככים המתנהלים במרתפי האוניברסיטה במטרה לחסל את אוכלוסיית גיבורי העל.

לא צריך ללכת סחור סחור: "דור ה-V" היא סדרה מצוינת, עם או בלי אחותה הגדולה. גם אם "הבנים" לא הייתה קיימת, "דור ה-V" הייתה מצליחה לעמוד בפני עצמה. קריפקי לא מכניס אתכם לבלבלות מיותרות ומעמיס אתכם ברפרנסים למכביר, בדומה לסדרות של מארוול או "מלחמת הכוכבים". הדמויות הצעירות, החדשות והמרעננות עצמאיות לחלוטין, והקאסט האנונימי יחסית לוקח את הצ'אנס שקיבל בשתי ידיים. הדמויות עוברות תהליך של התבגרות והתפכחות, כל אחת בדרכה שלה, בעזרת כתיבה נכונה ומשחק נהדר.

קשה באמת להצביע על דברים שעבדו פחות טוב בעונה הראשונה של הסדרה (בחפירות ארכיאולוגיות בכל פרק בטוח אפשר למצוא). הקצב שלה נכון, האירועים מתוזמרים וכתובים טוב, הסצנות ההזויות והמחליאות פוגעות בול וההומור השחור ואיברי המין מתפזרים לכל עבר. הופעות האורח של הומלנדר, בילי וסולג'ר בוי (המגיח כחבר דמיוני של אחת הדמויות בתור סולג'ר בויפרנד) מתבלות את הסדרה בפיקנטיות הנדרשת ומעלות חיוך מטופש על הפנים. כל האלמנטים מתחברים יחד, ואת המשוכות הגבוהות שמכשילות סדרות ספין אוף בעולם הקומיקס "דור ה-V" עוברת בקלי קלות ובדילוגי איילה. וכפי שמצופה מבית היוצר של "הבנים", היא גם עושה צחוק ממוסכמות חברתיות מטופשות ואג'נדות מטורללות ושוחטת כל פרה קדושה שעומדת בדרכה.

מוקדם יותר החודש נחשף כי אולפני מארוול תכננו לבצע שינויים גדולים כדי להחיות את היקום הקולנועי שלהם, הגוסס לאיטו. בניסיון נואש למשוך את הקהל שנטש, קווין פייגי כמעט והחזיר למסכים את הקאסט המקורי של "הנוקמים" (כן, ליטרלי להחיות את איירון מן). הצעד הזה, לצד צעדים דרסטיים נוספים שתוכננו כמו החלפת הנבל הראשי, הוא יותר עצוב מאשר מצחיק. כי בזמן שענקית הקומיקס נכנסת לפניקה כשהספינה טובעת ("המארוולס" לא מבשר טובות), אמזון פריים מראה לכולם מאיפה משתין הדג ועושה את הכול נכון, צעד אחר צעד, עונה אחרי עונה. אם חשבתם לרגע ש"דור ה-V" קפצה לביקור של שמונה פרקים אך ורק כדי למלא מקום ולספק תחליף זמני שינעים את זמנכם עד לעליית העונה הרביעית של האחות הגדולה, טעות בידכם. היא כאן כדי להישאר.