"החיים עצמם" תגרום לכם להבין שלא צריך יותר מזה

מתקפות של זומבים, אווירה של ימי הביניים, ארגוני פשע אכזריים, פיתוח רובוטים אנושיים, מקרי רצח לא מפוענחים ואישוש תאוריות קונספירציה. את כל אלו לא תראו בדרמה החדשה והמדוברת "החיים עצמם" מבית רשת NBC המשודרת ב- yes. ולמה בכל זאת היא קיבלה ביקורות נלהבות? כי היא מבשרת שאפשר גם אחרת. בתקופה של סדרות עתירות תקציב, אפקטים מרשימים ומורכבות עלילתית כמו "משחקי הכס", "שובר שורות", "המתים המהלכים" ו"ווסטוורלד" שהביאו את הקסם של שוברי הקופות הגדולים בקולנוע אל המסך הקטן, מגיעות גם סדרות קטנות, עם סיפור קטן, שמזכירות יותר את הקולנוע האינדי. הן אומנם לא יגנבו את ההצגה, אבל יש כאלו שיתאהבו בהן ממבט ראשון.

אותי זה בעיקר משמח. לא כי אני אדיש לאפקטים, קרבות הרואיים וסיפורים גדולים מהחיים. אלא, כי נעים לדעת שלמרות שסף הרגישות של הצופים הולך וגדל, כאשר סדרות טלוויזיה ענקיות ממלאות את לוח השידורים האמריקאי, ניתן עדיין ליהנות מסיפורים פשוטים של דמויות "כמוני-כמוך". בעידן שרימייקים נפוצים יותר ויותר בקולנוע, נדמה לפעמים כי הגענו לשיא, ומלאי הסיפורים, הרעיונות והעלילות של התסריטאים ההוליוודיים עומד להיגמר. ועל כן חשוב שגם סיפורים חדשים, רגילים ויומיומיים ימצאו דרור, גם אם הם לא מלאים באתוס ובמשחקי כוח שישנו את גורל הממלכה.

ונחזור לחיים עצמם, כי אין ברירה ולפעמים שיגרה זה לא נורא. התרגום העברי ל"This Is Us" מעביר היטב את המסר. ומזל שלא קראו לסדרה אלו הם אנחנו. זאת דרמה משפחתית מהסוג הישן והטוב, לי היא מזכירה את "אחיות ואחיות" המוצלחת או את "הזמנים הכי טובים" האוסטרלית. אך אל דאגה זאת לא אופרת סבון ומבינים את זה ישר מההתחלה. הסדרה מאופיינת בלוק מתוחכם שמזכיר כאמור את הקולנוע העצמאי, דמויות לא שגרתיות ושני צירי זמן שנחשפים בסוף הפרק הראשון.

בפרק הבכורה אנחנו מכירים את הדמויות הראשיות של הסדרה. אנשים שונים שחוגגים את יום ההולדת ה-36 שלהם באותו יום. מיילו ונטימיליה (בנות גילמור, גיבורים) מגלם את ג'ק שביום הולדתו, אשתו רבקה (המגולמת על ידי מנדי מור הכובשת שבין הישגיה זכור מכל הסרט "סיפור אהבה בלתי נשכח"), שנמצאת בהריון מתקדם, עומדת ללדת. עוד אנחנו מכירים את קווין (ג'סטין הארלי) שחקן טלויזיה חתיך שהתפרסם בסיטקום מטופש ומתחבט בשאלות של קריירה ואת אחותו התאומה קייט (כריסי מץ) שנלחמת בעודף המשקל שלה. קו עלילה נוסף בדמותו של רנדל (סטרלינג 'קיי בראון, "אמריקה נגד או ג'יי סימפסון"), איש משפחה עם קריירה מצליחה, שתר אחר מציאת אביו הביולוגי.

אמרנו כבר דברים טובים על שיגרה, אז אפריז וגם אומר כמה דברים על רגש. לא כל רגש הוא קיטש ונכון, הדמויות בסדרה קצת מתוקות מדי אבל לי זה לא הפריע. הסדרה רוצה לרגש אתכם, אין מה להגיד, היא דרמה משפחתית, על זה היא בנויה. הבעיות של הדמויות הן יומיומיות, אין כאן העלמת גופות ועסקאות סמים, לפחות לא בשני הפרקים הראשונים. אין כאן מתח, יש כאן דרמה, משוחקת היטב, מושמעת נכון, עם טקסטים שמרגישים כמו סיפור אהבה אמריקאי, פשוט ומציאותי. ההזדהות עם הדמויות נבנית באיטיות לאורך הפרק. איך אפשר שלא להתאהב באישה כבדת משקל שמנסה להילחם בהשמנה וכמה נעים זה לגלות שהיא מוצאת חן בעיניו של אחד הגברים בקבוצת ההרזייה שלה. איזה משמח לראות שבזוג המאוהב העומד לפני תהליך לידה קשה של שלישיה תומך רופא בעל ניסיון רב וחוכמת חיים שמשנה את המסלול העלילתי. עכשיו שמעתי את עצמי, אפשר לקרוא לזה קיטש. אבל יש משהו עצוב בסדרה הזאת, בעטיפה של הפסקול, בכנות של הדמויות ובמציאות של הבעיות שלהם שמחספסים את האופי שובה הלב של הדמויות ומוציאים מהצופים חיוך עגמומי.

אז איך כל הסיפורים מתחברים? לא נהרוס לכם כי עד סוף הפרק הראשון תבינו את הקשר. רק נגלה שכל העלילות מתחברות לסיפור שלם הגדול מסך חלקיו. אומנם החלקים יתחברו, אבל לגבי הצופים זאת שאלה אחרת. הוייב האיטי, הנעים והרגוע של הסדרה לא מתאים לכולם. הצינים יטענו שהיא מנסה לרגש אבל לא באמת מצליחה, שהיא מיושנת ושהדמויות בה פלקטיות ולא מספיק מעניינות. אבל אלו שייכנסו לאווירה הנוגה, יאזינו לפסקול העדין ויתאהבו בדמויות הנבנות לאט לאט, לא יירצו לעזוב.

הסדרה "החיים עצמם" משודרת בימי שני בשעה 22:00 בערוץ yes Drama ובחינם ב-yesVOD.