"האיש שרצה לדעת הכל" לא מחדשת כלום, אבל יש בה הברקה אחת ושמה עינת

במבחן הבינג', "האיש שרצה לדעת הכל" מתאימה בול: 8 פרקים של חצי שעה, כל אחד מהם משאיר טעם לעוד - ולא הייתי מתנגדת שכמו בנטפליקס, גם פה נעבור אוטומטית לפרק הבא. אבל האם הסדרה הזו תיחקק בזיכרון הצופה? כנראה שלא. זו צפויה להיות עוד סדרה, עשויה היטב, בשרשרת סדרות, עשויות היטב, שנשכחו רגע אחרי שנצפו.

הדרמה הבלשית של התסריטאית והבמאית מיכל ויניק עלתה אתמול (ראשון) בכאן 11. הסדרה מבוססת על הספר השלישי בטרילוגיית החוקר אברהם אברהם, של דרור משעני. על שני ספריו הראשונים של משעני התבססה הסדרה "תיק נעדר", ששודרה בתחילת דרכו של הערוץ.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• גלעד שגב בריאיון לרשת CBS: "באנו לשתף את סיפורי הגבורה של הנרצחים"
• מפגינים פרו-פלסטינים קטעו את הופעתו של סיינפלד: "תומך ברצח עם"
• בגיל 81: סר פול מקרטני הפך לראשונה בחייו למיליארדר (ותודה לביונסה)

בפתח הסדרה עומד סיפורה של מלי (עינת הולנד) וקובי (אימרי ביטון), זוג נשוי באושר עם שתי בנות. מלי יוצאת לערב חברה מהעירייה, שם היא עובדת, מבלי לתאר לעצמה שבסוף הערב הזה היא תיאנס בצורה אכזרית. למרות שהיא מגיעה למשטרה מיד לאחר האירוע, החקירה מדשדשת ואין קצה חוט לזיהוי האנס. עוברים שמונה חודשים שבהם מלי מחליטה לוותר ולנסות להמשיך בחיים לצד הטראומה. קובי, לעומתה, מסרב להמשיך כרגיל בחייו ומחליט לפתוח בחקירה עצמאית.

במקביל אבי אברהם (מוריס כהן), חוקר משטרה וגיבור הסדרה, נקרא לפצח תקיפה בבית מלון בבת ים. למרות שמדובר בשוטר מנוסה, מחליטים להצמיד לו את אורנה (נטע ריסקין), חוקרת מנוסה גם כן, אבל לא כוס התה של אבי - היא שואלת יותר מדי שאלות ובעיקר לא מתכופפת מול טייטל הבוס הגדול.

בתוך הקלחת הזו צריך למצוא אנס ורוצח, ומסתמן שמדובר בעבריין סדרתי.

המבקרים קיבלו שלושה פרקים לצפייה לפני השידור. ברור הרי שבמותחן בלשי הכול קורה דווקא בסוף, וכל פרק משמעותי בבניית הפאזל השלם. המלצה שלי: שימו לב לכל פריים ופריים, כי בכל אחד מהם יש קצה חוט לזהות.

לארסנל השחקנים שכבר התרגלנו לראות בסדרות הערוץ כמו אורי לייזרוביץ', מאיה דגן וסוזנה פפיאן, שמאז "סובייצקה" מככבת דרך קבע בסדרות המובילות של כאן 11, מתווספים כמה שמות מעניינים: טום באום שמגלם חוקר משטרה (האמת? מפתיע) ועינת הולנד, שדומה בצורה מוזרה מאוד לנינט טייב, אבל היא ללא ספק הדבר הבא.

עד ל"האיש שרצה לדעת הכל", הולנד שיחקה רק בשתי סדרות טלוויזיה: "ילדות סכסכניות" של הוט ו"כן המ"מ" של כאן. אולי עכשיו, כשהיא מגלמת את אחת הגיבורית של הסדרה, זו תהיה השעה שלה לפרוץ. את התפקיד של מלי מגלמת הולנד בצורה אמינה ונוגעת ללב. את האומללות הפתאומית שנכפתה עליה, היא מעבירה בצורה שלא זועקת את רגשות הזוועה החוצה, וזה מרגיש אינטלגנטי וכן.

מהפתעות הליהוק יש גם שלושה שהגיעו אלינו הישר משנות התשעים: משה פרסטר, איגי וקסמן ואלי אלטוניו (ששיחק בכל סרטי המלחמה של תחילת שנות האלפיים. ד"ש מאיתי תורג'מן ואושרי כהן).

סליחה שלא אמרתי מילה על מוריס כהן שמגלם כאמור את הגיבור אברהם אברהם. מוריס משחק שוב את אותו התפקיד שגילם לאורך כל הקריירה, וגם הפעם הוא עושה זאת באופן מעולה.

כאן היא ללא ספק בית לסדרות תוכן מצוינות ואני לא מחדשת לאף אחד כלום המשפט הזה, אבל קצת כמו נטפליקס וסדרות הפשע אמיתי האינסופיות שלה, כך גם כאן 11 התמכרה למותחנים משטרתיים: "האיש שרצה לדעת הכל" מרגיש כמו המשך ישיר של "מנאייכ". לחובבי הז'אנר זה כמובן פלוס אדיר, אבל לשאר? אני לא בטוחה.

נשאלת השאלה: האם אין מקום בשידור הציבורי לתוכן שהוא לא דוקומטרי (מצוין אגב), קופה ראשית (ז'אנר בפני עצמו), או דרמות בלשיות? איפה הימים של סדרות דרמה רומנטיות, סטייל "אהבה זה כואב", "מתי נתנשק?", "מרחק נגיעה" ועוד?

בימים שבהם כולם משבעים לאסקפיזם, הוא לא חייב להגיע דווקא בדמות תוכניות ריאליטי או קומדיה. תנו לנו קצת רומנטיקה, או פשוט תוכן מגוון יותר.