ג'ון הג'יהאדיסט: משחקי הכס פרק 2, ביקורת
הממזר לבית סטארק מוכן לסכן את כל הונו הפוליטי (ועל הדרך את חייו) במאבק נגד המהלכים הלבנים. אבל אולי עכשיו, רגע לפני ברית אפשרית עם דאינריז, זה הזמן לשאול: מה בעצם המהלכים הלבנים רוצים? ***החושש מספוילרים ירחק***
קל להסתחרר מהעושר הויזואלי, האלימות הבוטה והמגניבות הכללית השורה על סצינת הסיום של "פרי סער" וכך לשכוח שדווקא הדברים המעניינים והמשמעותיים ביותר בפרק קרו הרחק מזירת הקרב הימי בין יורון גרייג'וי לאחייניתו. דווקא מסצינה אינטימית יותר, בכיכובה של דמות אחרת - נימריה, הזאבה של אריה - ניתן (בזהירות רבה) להסיק כמה מסקנות מעניינות לקראת ההמשך.
אבל נתחיל עם דאינריז. מי שמאז ומתמיד העריץ את הילדה שנמכרה לעבדות וחזרה כמלכה ימצא מספיק סיבות בפרק הזה להמשיך להעריץ אותה: נחושה אך קשובה. מיליטנטית, אך שקולה. ומי שמלכתחילה הסתכל על דאינריז במידה של חשדנות וחשש מהיבריס הולך ומתעצם זוכה גם הוא לחיזוקים בפתיחת הפרק הזה: דאינריז לא מבזבזת רגע ומיד לאחר הגעתה לדרגונסטון פותחת במתקפה מילולית על ואריס, יועצה המנוסה והחכם ביותר. שלא תבינו לא נכון, יש אמת גדולה בדבריה של דאינריז: ואריס אינו יס-מן. הוא רואה עצמו, לכאורה, נאמן לממלכה. ולכן כאשר הוא ירגיש כי השליט הנוכחי, יהיה מי שיהיה, מזיק למוסד המלוכה הוא יחתור תחתיו. זו תכונה נערצה ברמה הדמוקרטית, אך כזו שבעייתי להביא איתך לראיון עבודה. בסופו של דבר מגיעים ואריס ודאינריז לפשרה לוי אשכולית בסגנון "אם אני חושב שאת עושה משהו לא בסדר אני אגיד לך ואם את מרגישה שאני לא בסדר אז תשרפי אותי בחיים", אולם הזובור שעושה אחר כך דאינריז לואריס לעיני מליסנדרה צורם. והעימות ביניהם, גם אם נולד יותר כניסיון של דאינריז להציב גבולות, מדאיג.
מי שוודאי תשמח לשמוע על מאבקי הכוח במחנה דאינריז היא סרסיי. סגנונה של סרסיי צריך דווקא להיות מוכר לציבור הישראלי: היא יודעת שאדוני ווסטרוס אינם מעריצים גדולים שלה. ייתכן והמבוגרים שבהם בכלל מסתכלים בנוסטלגיה מסוימת על ימי שושלת טארגריאן, בטרם שיגעונו של "המלך המטורף". ולכן היא פונה לרגש הפחד - אתם תיתנו לשיקוץ הבלונדיני הזה להכניס אל תוך עירנו גדודי דותרקים ברבריים אשר ישעבדו אתכם ויאנסו את נשותיכם? (למען ההגינות, לא מדובר בחששות נטולי צידוקים היסטוריים. לדותרקים, בחלקם, אכן יש נטייה מסוימת לשעבד ולאנוס). לסרסיי יש יכולות שכנוע מרשימות והיא תצטרך את כולן. כי תכניתה הצבאית - לירות על הדרקונים חיצים - נראית כרגע מעט נאיבית.
וכעת לנימריה. בסצינה מרגשת למדי פוגשת אריה, אשר גילתה על שלטונו של אחיה בצפון והחליטה לחבור אליו, בזאבתה נימריה. בפעם האחרונה שראינו את הזאבה, גירשה אותה אריה תוך סקילתה באבנים על מנת להצילה מידם של הלאניסטרים שרצו להוציא אותה להורג לאחר שתקפה את ג'ופרי. אריה מבקשת מנימריה שתצטרף אליה במסעה לצפון אך נימריה מסובבת את גבה ועוזבת. אריה מחייכת ואומרת "זו לא את" ובכך מקבלת בהבנה את השינוי שעברה נימריה מיצור מבוית לזאבת פרא. אך האם תכליתה של הסצינה היא אך ורק שנזיל דמעה ונרצה לחבק את השתיים או שמא יש כאן רמז לבאות? חשוב לזכור שבספרו של ג'ורג' ר.ר מרטין ממלאים הזאבים תפקיד משמעותי בהרבה מזה שמילאו עד כה בסדרה. בספרים אנו למדים כי גם לג'ון ואריה קשר "על-טבעי" עם הזאבים שלהם. הם מתקשרים איתם, לעיתים באופן בלתי-מודע, ושלושתם מסוגלים "להיכנס לראשיהם" כפי שראינו את בראן עושה. בספרים מלווים הזאבים את בעליהם באירועים רבים אשר בסדרה מתרחשים ללא נוכחותם. חשיבותם של הזאבים בספרים פתחה צוהר לאינספור תיאוריות על הקשר בין גורלם של הזאבים לגורל בני סטארק וליתר דיוק - על היכולת לחזות את גורלן של דמויות בהתאם לגורלם של זאביהן ולהיפך (ע"ע מותם של רוב וריקון סטארק). הסדרה בחרה, לטענת יוצריה בעיקר מסיבות טכניות ותקציביות, להקטין את תפקידם של הזאבים. אולם אם משהו מחזונו של מרטין על הקשר הנצחי שבין זאבי הבלהות ובני סטארק נשאר רלוונטי גם בסדרה, הרי שבחירתה של נימריה שלא להצטרף לאריה היא אירוע שצריך להדאיג את כל מעריציה של הבת הצעירה לבית סטארק. במילים אחרות, אם הייתה יודעת את מה שאנחנו יודעים לא בטוח שהייתה מחייכת.
ונסיים כפי שהתחלנו, עם ג'ון סנואו. בניגוד לדעת בכירי ממשלו וחשוב מכך אחותו- בוחר סנואו להיענות להזמנתה של דאינריז ולהגיע לדרגונסטון על מנת לפגוש אותה. הוא עושה זאת לאחר שהוא לומד ממברקו של סאם על מצבור זכוכית הדרקון עליה דוגר מחנה דאינריז. אנו מכירים את דאינריז וטיריון ויודעים שכוונותיהם, לפחות במקרה הזה, כנראה טהורות. אולם מנקודת מבטם של הצפוניים, לא חסרות סיבות לדאגה מהתנהלותו של ג'ון: הם היו מוכנים, איכשהו, לספוג את קבלתם של "הפראים" לשורותיהם. אבל עכשיו צריך גם את דאינריז טרגריאן לסבול? גם כאן חשוב להזכיר כי הדמויות בסדרה לא יודעות את כל מה שאנחנו יודעים. מבחינת אנשי הצפון דאינריז היא מנהיגה בעלת מוניטין רע ביותר אשר מעוניינת לשלוט בארץ ווסטרוס השלמה, ואין סיבה להניח כי לא תדרוס את אנשי הצפון בדרכה אל הכס. ג'ון פועל מלהט משיחי שרק אדם שהוחזר לחיים על ידי כוהנת אדומה יכול לחוש. כל מרצו מוקדש למלחמה במהלכים הלבנים וכל ברית היא ברית לגיטימית אם היא תורמת למאמץ המלחמתי.
אנחנו, כמוהו, ראינו את המהלכים הלבנים ולכן מבינים את צעדיו. אולם האם הכול בסיפור הזה הוא בדיוק כפי שהוא נראה? יש שני דברים שג'ורג' ר.ר מרטין אוהב במיוחד: האחד הוא להרוג דמויות אהובות בדרכים אכזריות והשני הוא לגרום לנו לשנות את מבטנו על הדמויות השנואות עלינו ביותר. אולי זה מעט פשוט מדי שהמהלכים הלבנים הם זומבים חסרי רגש וחסרי מטרה פוליטית אמיתית אשר כל תכליתם היא להרוג ולהיהרג? אנו יודעים מעט מאוד על המהלכים הלבנים. הם שונים מכל דמות אחרת בסדרה במראה החיצוני שלהם, בהתנהגותם, בתרבותם. אולם אנו כן יודעים שלושה דברים: הם נוצרו על ידי ילדי היער, במעין ניסוי פיתוח אמל"ח שיצא משליטה. מנהיגם, מלך הלילה, הראה רוך ואצילות מסוימים גם כאשר הפך תינוק להלך לבן. ואנו יודעים ששום דבר במשחקי הכס אינו מקרי. המהלכים הלבנים המתינו זמן רב להגעתם לווסטרוס. אז מדוע להגיע דווקא עכשיו? סתם כי החורף הנוכחי מרגיש נכון יותר מאלו שקדמו לו? ייתכן. וייתכן גם שבסוף נגלה שתכליתם בסיפור שונה ממה שנראה לנו כעת. אולי בסוף הם יעצרו איום גדול יותר. מה יכול להיות איום גדול יותר מהם? אולי מלכה אמביציוזית במיוחד בעלת היסטוריה משפחתית של שיגעון, תפיסה הולכת ומתחזקת כי היא נולדה לשלוט ושלושה דרקונים להשמדה המונית. כך או כך, כבר לא נשאר הרבה זמן לגלות.