"המדרשה" או "כפולים"? ראש בראש

"זה ממש כמו סרט הוליוודי." זה מה שהיו אומרים בדרך כלל למראה הפעולה הנועזת של הימ"מ בבית החולים בחברון, שלוחמיה חטפו בשבוע שעבר מבוקש לעיני מצלמת האבטחה. אלא שכיום המשוואה השתנתה, והתגובה השכיחה ביותר היא: "זה כמו בפאודה." סדרת המתח המצליחה של yes השאירה חותם בציבוריות הישראלית, וההצצה שקיבלנו לפעילות המסתערבים בשטחים, המלווה באקשן סטייל-הומלנד, השאירה בנו טעם של עוד. למשבצת סיפוק הטעם הזו נכנסו שתי הסדרות החדשות של ערוץ 2, "המדרשה" של "רשת" ו"כפולים" של "קשת", שפועלות בטקטיקות דומות למדי, אולם עדיין מאמצות סגנון שונה. ואם שתי הזכייניות מצליבות את סדרות המקור החדשות שלהן זו מול זו, רק מתבקש שנשווה ביניהן. ואלו הקטגוריות העיקריות:

 

עלילה

 

"כפולים" קורצת לפרשת אל-מבחוח, אותה פעולת "מוסד" ידועה שהשתבשה בדובאי, לאחר שפורסמו תמונות המעורבים-לכאורה ממצלמות האבטחה של המלון. בסדרה החדשה של "קשת" מוצאים עצמם מספר ישראלים תמימים (גם כאן, לכאורה), במרכז תשומת הלב התקשורתית וכיעד של גורמי הביטחון בישראל לאחר שנחשדו בחטיפה של שר ההגנה האיראני. אבל אל תטעו במגי אזרזר, היא לא כזאת תמימה כמו שהיא נראית. העלילה מסתעפת: האם בכל זאת החשודים הם החוטפים? הישארו איתנו.

 

"המדרשה", לעומתה, אומרת את השם המפורש: המוסד. אלא שלא בפרשיות ריגול עסקינן, כי אם בתרגילים בקורס להכשרת סוכני מוסד. יונה (קינדר) הררי - הלוא הוא יהודה לוי, שרק הולך ומשתבח - מתמרן את המועמדים באופן מפוקפק למדי. מי ינצח פה ומי יצא מובס? אם נתמקד בסדרות, שתיהן עושות את העבודה, מושיטות יד לצופים ומוליכות אותם אל עבר הפרקים הבאים. למרות זאת, "כפולים" זוכה ביתרון על פני המתחרה, ומציגה תסריט מהודק עם בניית דמויות מהוקצעת יותר, חיבור סצנות מדויק ונקודות מפנה שמקדמות את העלילה ויוצרות תפנית. למרבה האכזבה, "המדרשה" נוטה להתפזר ולחגוג את חוסר האמינות והבלגן. אבל ככה זה גם במוסד, לא?

 

אמינות

 

סדרות מתח נוטות לשחק לא פעם על הגבול הדק שבין הגזמה קלה לצורך האקשן לבין מופרכות צורמת המעלה גיחוך. סדרות שנוטות להימתח על פני מספר עונות, כמו "אבודים" ו"נמלטים", הרחיקו לכת בעונותיהן האחרונות בהיעדר שטיקים בכובעי התסריטאים. "כפולים" לא ממהרת ליפול לקלישאות צורמות, אולי מפני שהיא מצויה רק בפרקיה הראשונים אך גם משום שזו סדרה פחות הוליוודית מ"המדרשה". קל להשוות אותה ל"חטופים" (בגלל הזכיינית, בגלל העלילה ובגלל ישי גולן), אבל למרבה השמחה "כפולים" לא נופלת למחוזות הטלנובלה של קודמתה. גם "המדרשה" מתיישבת ליד ההגה ומנווטת את העלילה עם מתח גבוה, אבל מתקשה לתמרן בין סצנות קומיות לבין אקשן מותח. הכוונה היא אולי להיות ג'יימס בונד, אבל התוצאה היא ירון זהבי. כבר מסצנת הפתיחה נשאבים צופי "המדרשה" למרדפים, חטיפות, מסכים בחדר הבקרה ואקי אבני שמטיס מסוק מהגג של "איכילוב". עד כמה זה רציני? זה לא. איום ממשי על גיבורי הסדרה לא מעורר שום מעורבות רגשית מצד הצופים. הרי זה ידוע שבסדרות מתח הטוב תמיד מנצח (גם אם הוא נתקל בדרך באיש עם אקדח שיורה לכל הכיוונים מבלי לפגוע, או בחבר שמשלם עבורו ומציל אותו מעינויים). אבל "המדרשה" לא לוקחת את עצמה ברצינות, ומשתמשת במופרכות כבנשק. כשמתרגלים, זה גם עובד לטובתה, אבל אין מה לצפות להיגיון.

 

ההיגיון של "כפולים" עובד אחרת, וההצלה ברגע האחרון מגיעה עם בסיס עלילתי מוצק יותר אשר מתאים להיגיון של הדמויות ומובל על-פי אופיין. כמובן, אין סיבה שלא תהיה הצלה של הרגע האחרון, אולם זו צריכה לבוא עם היגיון פנימי עלילתי. בעניין זה, "כפולים" זוכה בנקודה. מעבר לכך, שתי הסדרות מציגות תפניות עלילתיות משכנעות. ב"כפולים" אנחנו לומדים להעריך מחדש את זהות החשודים ולגלות רבדים נוספים באישיותן, ואילו "המדרשה" פועלת על פי צו של תוכנית ריאליטי. מלבד שילוב של אקשן, דרמה וקומדיה, "המדרשה" מתייגת את דמויותיה באופן קריקטוריסטי במכוון, ונוקטת בהדחות מפתיעות בסיום הפרק. בזו אחר זו מודחות ממשחק המשימות - המירוץ למוסד, אם תרצו - הדמויות שהכי הצטיינו בפרק ולא ציפינו שיעופו. אז בכל זאת יש הפתעות בחיים.

 

משחק

 

על אף העיסוק בביטחון המדינה, שתי הסדרות (בדומה לפורמטים מקוריים אחרים שהופקו לאחרונה בישראל) קורצות לחו"ל וזועקות "קנו אותי". ויש מי ששומע: "כפולים" נמכרה ל-127 מדינות, וזאת עוד בטרם שודר בארץ פריים אחד. לא פלא שבין הדמויות אפשר למצוא שמות כמו קינדר ושון טלסון ולהג אמריקני כמו של האחים ברנע. גם סוללת הכוכבים שבה ומתייצבת בכל פעם שאור נדלק במצלמות של סדרות המתח, והפנים המוכרות פונות אף הן לקהל בינלאומי. מעניין לראות ב"כפולים" את ישי גולן (ששיחק ב"חטופים"), אנחל בונני ויגאל נאור. שלושת השחקנים כיכבו גם ב"תא גורדין", בתפקידים קטנים. זה האחרון הפציע לאחרונה גם ב"הומלנד". מגי אזרזר נחקרת אצל מוריס כהן, במה שמזכיר סצנה מ"בתולות". ואם ב"כפולים" הפרצופים מזכירים לנו דמויות מסדרות אחרות, "המדרשה" מצטיידת בגווארדיה תיאטרלית-משהו, עם שחקנים מוכרים בכל בית אך פחות מתויגי טייפקאסט. אקי אבני אמנם החזיק אקדח צעצוע בחייו ומשופשף באנגלית, אך הוא יושב בכיתת "המוסד" ביחד עם חנה לסלאו ויהורם גאון, יהודה לוי ואיתי טיראן. כל השחקנים, בשתי הסדרות, מציגים תצוגת משחק משכנעת, מי יותר ומי פחות. ב"כפולים" אניה בוקשטיין ומגי אזרזר נפלאות, רועי אסף לא מנוצל מספיק וישי גולן המום כרגיל. ב"המדרשה", יהורם גאון וחנה לסלאו נוגעים ללב, יניב ביטון מצטיין בתפקיד קומי משכנע ויהודה לוי סוחב על עצמו את הסדרה בגאון, ובצמוד לגאון. ומה שמסייע לתצוגות המשחק, הם כמובן אמצעי המבע הטלוויזיוניים.

 

סגנון

 

בסדרות אקשן ומתח, המוזיקה והעריכה משחקות תפקידי מפתח להגברת הקצב. שתי הסדרות, אם כן, עושות שימוש נכון בפסקול ובמוזיקה, וגם בעריכה נכונה. הצילום האיכותי עובד לטובה בשתי הסדרות, אלא ש"כפולים" הולכת על אור יום כחלחל ו"המדרשה" פועלת בלילה האפל ובמקומות סגורים וחשוכים. הבמאים עודד רסקין ("כפולים") ודני סירקין ("המדרשה") שמים דגש על דינמיקות בין דמויות ראשיות ועל מבטי תגובה, אבל לא נותנים לסצנות שקטות להימשך יותר מידי, אם כי "כפולים" מקבלת יותר נופך של סדרת דרמה עם הקונפליקטים איתם נאלצים להתמודד הגיבורים, ובראשם הסיפור המשולש של בני רפאל (ישי גולן) עם אשתו (אביגיל אריאלי) ועם אמה ליפמן (בגילומה של אורנה סלינג'ר). כך או אחרת, שתי הסדרות מציבות רמה איכותית של הפקה ועשייה, אשר עומדות בסטנדרטים העולמיים. ואחרי שסיקרנו, מה סיכמנו?

 

והמנצחת היא...

 

לכאורה, בחזיתות המובילות "כפולים" מציגה יתרון על פני המתחרה. היא מהוקצעת יותר, דרמטית ומסתורית במידה, וזאת לעומת "המדרשה" שנעה מהר יותר ובלי ברקסים. אבל, ייאמר לזכותה, "המדרשה" לא לוקחת את עצמה ברצינות. זהו פאן טהור המושתת על אקשן וקומדיה א-לה "אושן 11". גם סגנון הריאליטי עובד לטובתה. באתר האינטרנט של "רשת" אפילו לוקחים את העניין צעד אחד קדימה, ומציגים ראיונות עם המודחים. אם כבר משחק, אז עד הסוף. בשורה התחתונה, הכל זה משחק, אבל כל אחת מציגה יכולות אחרות ולכן אין כאן באמת תחרות. למי שמעדיף כדורגל ברזילאי, "המדרשה" תתאים עם הממזריות הוירטואוזית שלה. גם אם לפרקים נחוש כאילו ספגנו 7 שערים, המסע השתלם. למי שמאוהב בכדורסל אמריקאי מחושב וטקטי, "כפולים" תספק חוויית צפייה מותחת ומהנה, מהודקת יותר ומפותלת-עלילתית. בכל אופן, בשתי הסדרות אין לצפות לקבל דבר מלבד אקשן ישראלי. כך או אחרת, שווה לעקוב ולתת לשתיהן צ'אנס לעונה שנייה, ולקוות שגם ימשיכו להפתיע.