"אריק" של נטפליקס מרגישה כמו טריגר, אבל היא ממש לא כזו

אני לא רוצה להתייחס לקישור המתבקש בין סדרה על ילד שנעלם לחטופים שלנו. נצא מנקודת הנחה שכל מה שנראה בשנים הקרובות כנראה יהווה עבורנו טריגר במידה כזו או אחרת, וננסה בכל זאת לעשות לעצמנו טובה ולתת הזדמנות ליצירה גם אם היא לא נוגעת לעניינו הקולקטיבי.

ולמרות כל מה שציינתי בפתיח, היה לי מאוד מורכב להביא את עצמי לצפות בסדרה החדשה של נטפליקס, "אריק" (Eric), העוסקת בילד שנחטף. גם במצב "רגיל" זו לא חוויה נעימה, אבל במצב הנתון - כצופה ישראלי שנמצא בעיצומה של טראומה לאומית - זה על גבול המזוכיזם. כך לפחות חשבתי לפני שצפיתי בכל הפרקים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• חברי להקת אבבא קיבלו תואר אבירות ממלך שוודיה
• "איכס!": עטלף נשך את הזמרת באמצע ההופעה - כך היא הגיבה
• צפה בהופעה של מדונה - ותבע: "היינו נתונים לפורנוגרפיה ללא אזהרה"

העלילה מתרחשת בשנות ה-80 בארצות הברית - השנים שבהן נעלמו אינספור ילדים, חדשות לבקרים. "ילדי קרטוני החלב" קראו להם, בעקבות העובדה שכמעט מחצית מהמחלבות העצמאיות בארה"ב הדפיסו על קרטוני חלב תמונות ופרטים אודות ילדים נעדרים. התמונה של שולחן אוכל עם קרטון חלב ועליו תמונה של ילד מחייך שנעדר, צרובה בתרבות האמריקאית של אותן שנים.

בנדיקט קמברבאץ' ("דוקטור סטריינג'", "שרלוק"), האיש עם השם הכי לא הוליוודי בהוליווד, מגלם את וינסנט אנדרסון - בובנאי בסדרת ילדים פופולרית. הבן הקטן שלו, אדגר, הוא ילד בכיתה ד', שנאלץ להתמודד עם אבא עם בעיית עצבים חמורה, שמזלזל בו וברעיונות שלו ורב עם אימא שלו מדי ערב - ריבים שבהמשך מסתבר גורמים לו לברוח לשכן (ולא, זה לא ספוילר. העלילה קצת יותר מורכבת מזה).

בוקר אחד בזמן שווינסנט מלווה את אדגר לבית ספר, מתלקח בין שניהם ריב קשה שגורם לווינסנט להשאיר את בן התשע שלו ברחוב וללכת לעבודה, במחשבה שבערב ילבן איתו את העניינים. התוכנית הזו משתבשת עם היעלמותו של אדגר. וינסט חווה את הסיוט הכי גדול של הורה - הבן שלו נעלם וזה קורה כי הוא השאיר אותו לבד.

החקירה בעניינו של אדגר פותחת צוהר לחיים המעורערים של כל מי שחלק ממנה, ומציגה בעיקר את עיוותי הדין והאפליה הממסדית של ארה"ב בשנות השמונים. כל הדמויות, לא משנה מאיזה מעמד הן מגיעות, הן עלובות החיים - וזה מה שבעיקר שומר על עניין לאורך הסדרה.