כבר זמן רב שלא צפיתם בסדרה כל כך מותחת כמו הסדרה הזו

בין כניסת האינטרנט לזניחת האמת, המאה ה-21 הביאה איתה גם סוגיה נוספת: הורות מודרנית - מונח כה שחוק, שלעיתים קשה לזכור מה הוא בכלל אומר. איך מגדלים ילדים בעידן שחותר לשיוון מגדרי בין האב והאם? האם זה רק נכון על הנייר ובפועל הפערים נותרים? איך נהיה קשובים לילדינו? איך נהיה שונים מההורות עימה גדלנו?

שאלות אלו ועוד צצו שוב ושוב בסרטים ובתוכניות ב-25 השנים האחרונות - חלקם מוצלחים יותר ("קרעים של אישה", "חייבים לדבר על קווין"), חלקם פחות ("נייט ביץ'"). "הכל באשמתה", המיני-סדרה החדשה של היוצרת מייגן גאלגר מבית שירות הסטרימינג Peacock שמשודרת בימים אלו ב-yes, לוקחת את הדרך המותחת-הספק פרנואידית, ומציבה את שאלת האימהות דרך פריזמה של פריווילגיה מעמדית. התוצאה? "הכל באשמתה" היא אחת מהסדרות המרעננות ביותר שנראו בשנים האחרונות, ולבטח זו שעוסקת בנושא מפחיד וכבד יותר מכולנו.

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• 20 שנה אחרי שיצא: הסרט האייקוני יהפוך לסדרת טלוויזיה

• לא רק קים קרדשיאן: הסרטים והסדרות שלא זכו לביקורת חיובית אחת

• הסרט שמנסה לענות על שאלה חשובה: איך נכנסים לתוך נפשם של בכירי הנאצים?

מבוסס על ספרה של אנדריאה מארה, "הכל באשמתה" זורקת אותנו היישר לאקשן כבר מרגעיה הראשונים. מריסה (שרה סנוק, זוכת האמי וגלובוס הזהב עבור "יורשים"), הייטקיסטית מפרבריה העשירים של שיקגו, עומדת מחויכת על דלתה של אישה מבוגרת, ששמרה על בנה הקטן מיילו בזמן שזו הייתה בעבודה - או לפחות, כך נאמר לה בהודעת טקסט מסתורית מצד חברתה החדשה, ג'ני (המועמדת לאמי דקוטה פנינג, "ריפלי", "הזוג המושלם"). מריסה מבינה במהרה כי האישה כלל לא מכירה את ג'ני, שזו כלל לא שלחה את ההודעה ושאף אחד לא יודע היכן מיילו נמצא. מכאן והלאה, מתחיל מסעה המסויט של מריסה להבין להיכן לכל הרוחות בנה נעלם.

מה שנשמע בראשיתו כמו מלודרמה קלאסית, כמעט אופרת סבון, אכן זולג בפרק הראשון למחוזות קיטשיים (קשה שלא ליפול לשם עם חומר המקור), אך במהרה הופך לא רק למותחן מצוין שעובד בקצב הנכון, אלא לניסיון לחקור את העול הנפשי שאימהות מביאה עימה. מתובל בפלאשבקים המראים את הקשר החברי שנוצר בין מריסה וג'ני - על בסיס העובדה שילדיהן הולכים לאותו הגן וההבנה המשותפת ששתיהן אכולות כעס ואשמה מתמדת כמעט בכל רגע כאם צעירה (כשבעליהן לא לחלוטין משתפים פעולה עם רעיון ההורות המשותפת), "הכל באשמתה" מציגה מציאות שבה נשים בכלל ואימהות בפרט לא מכירות חיים שאינן תחת זכוכית מגדלת מתמדת. זהו מסר קודר למדי לסדרה שתפקידה להיות מותחן ותו לא, אך זה האתגר הלא פשוט שסדרתה של גאלגר עומדת בה.

מגובה באנסמבל מוכשר - אבי אליוט (המועמדת לגלובוס הזהב על "הדוב") כעוד דמות אכולת אשמה, ג'ק לייסי (שהיה מועמד לאמי על "הלוטוס הלבן") כבעלה רווי הסודות של מריסה, מייקל פנייה (טרילוגיית "אנטמן") שמצוין כהרגלו כחוקר הראשי ועוד - "הכל באשמתה" מפנה את המקום לשרה סנוק. בכל זאת, מדובר בתפקידה הראשון מאז שגילמה את שיבון הקרה ב"יורשים", כשהיא עצמה הודתה לאחרונה שלא תוכל "להתעלות על מה שכבר עשיתי, אז טוב שאבחר במשהו שונה לחלוטין". אבל עם או בלי "יורשים" בראש במהלך הצפייה, זהו טור-דה-פורס של סנוק.

מפרק לפרק, השחקנית האוסטרלית משמשת כ"אטלס המודרני" - העולם כולו על כתפיה, ופניה תמיד דואגות, אך הדרמה מצידה לא מגיעה אף פעם למחוזות מנייריסטיים. למעשה, ההפך הוא הנכון - ישנה תמיד תחושה של אותנטיות במחשבותיה, ברגשותיה, במעשיה. אם עוד לא התברר לכלל שמדובר באחת מהשחקניות המצוינות של העשור האחרון, הנה ההזדמנות לגלות זאת.

למי שראה מותחן או שניים בחייו, ולבטח מי שאוהב את ז'אנר התעלומה הכה פופולרי של ימינו, "הכל באשמתה" לא יחדש הרבה. אבל, ייאמר לזכותו, זו לא מטרתו מלכתחילה. מי שבכל זאת רוצה לראות טלוויזיה טובה וזו שמותירה את הצופה עם שאלה או שתיים בראש, זוהי התוכנית עבורכם.