עם קריצות לנועה קירל ו"האח הגדול": "זהו זה!" כבשו את קיסריה והוכיחו שהם על זמניים

אם אתם יודעים מיהו הבבא בובה ומה הקשר בין עריק לעירק, אם אתם רואים זקנים יושבים על ספסל ותוהים מתי הם יפתחו עיתונים ויתחילו להתלונן על הנעשה במדינה, או נתקלים באקורדיון מאובק ותוהים לעצמכם איפה יאצק - כנראה שגם אתם גדלתם על סדרת הקאלט "זהו זה!".

אחרי למעלה משני עשורים של הומור, גידי גוב, מוני מושונוב, דוב'לה גליקמן, שלמה בראבא ואבי קושניר ממשיכים להוכיח שאם אתה עושה משהו טוב אתה תישאר רלוונטי בכל גיל - ואפילו תצליח לכבוש את קיסריה.

"זהו זה!" היא תוכנית הבידור בעלת רצף השידורים הארוך ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית, אשר הצליחה ליצור לעצמה קהל צופים יציב. כל כך יציב עד שכשהחבורה פתחה במסע הופעות חגיגי ברחבי הארץ כולם מיהרו לרכוש כרטיסים ולהתאסף סביב מדורת השבט - כי בטח יש להם איזה משהו לחדש.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• עם חברי ההרכב המקוריים: להקת הרוק כרמלה גרוס ואגנר מתאחדת למופע חגיגי
• סימון ביילס רוקדת לצלילי יוניקורן של נועה קירל | צפו
• 120 שנה אחרי שנכתב - הסיפור של מאדאם באטרפליי עדיין רלוונטי

אמש (שבת) בהופעה בקיסריה, הקהל הזמין את חמשת המופלאים במחיאות כפיים סערות. צליל הפתיח של התוכנית החל להתנגן, ואחד אחד הם עלו לבמה מרוגשים מתמיד. המופע נפתח ב"איזה אחלה עולם", גרסת הכיסוי לשיר "What a Wonderful World". חשוב לציין שמלבד גוב לא מדובר בזמרים גדולים, אבל העיבוד המוזיקלי הנהדר של אמיר לקנר, לצד ההרכב העשיר שעמד איתם על הבמה, כיסה על זה באלגנטיות.

"מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו אף פעם לא מסכימים על כלום", אמר קושניר לקהל לאחר שסיפר על מלאכת בחירת הביצועים למופע. "אני לא מסכים איתך", ענה לו גליקמן. "דובל'ה, זה כל כך נכון שאפילו על זה אנחנו לא מסכימים", השיב לו הראשון. החמישייה הייתה צריכה לבחור שירים למופע מתוך יותר מ-100 שיש להם ברפרטואר, ואין ספק שהבחירה הייתה קשה - אחרת איך תסבירו את העובדה שהם העניקו לקהל מופע של למעלה משעתיים?

כן, גם בגיל 70 (למעט קושניר, שדאג להזכיר שהוא צעיר מהם בעשור) חבורה של גברים - שאפילו רקדו בין לבין - הצליחה לייצר מופע מצחיק, מרגש ונוסטלגי. "אני רקדתי, אני טוב בזה, אני לא רוצה להעפיל על הרקדנים אז אני לא עושה את זה הרבה", אמר גוב בין השירים.

על הרלוונטיות של החברים האלה אי אפשר להתווכח. הם דאגו להזכיר בקריצה את נועה קירל, האח הגדול, ואפילו את תופעת ה"כל אחת סוחבת איתה תיק קטן", אבל מה שבאמת הצליח לעורר עניין בקרב הקהל היה מערכון שבו הזכירה החמישייה את מצבו הרפואי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכן את חוק עילת הסבירות שעבר לאחרונה. "וזה שחמישה אנשים בני 70 מופיעים בקיסריה זה סביר?", שאלו את הקהל שפרץ בצחוק גדול. התשובה שלנו היא כן. חד משמעית כן.

את המופע עיטרו סרטוני וידיאו-ארט מושקעים, תמונות וסרטונים נוסטלגיים של מערכונים בביצוע החבורה העליזה שגרמו לקהל להתמוגג מאושר. בדיוק כמו בתקופת מלחמת המפרץ ובתקופת הקורונה - "זהו זה!" הצליחה להכניס גל של אופטימיות שההדים שלו ייזכרו לעוד הרבה מאוד זמן. כי מה צריך יותר מאשר לשבת עם קהל של 4,000 איש ולשיר שירים שהם נכס צאן ברזל למוזיקה הישראלית?

בין האנשים בקהל אפשר היה לראות העברה בין דורית מהי: אמהות שהגיעו עם ילדיהם, סבים וסבתות עם הנכדים. לא משנה מי היה שם, האווירה הייתה כיפית ולא מתאמצת, ובימים טרופים אלו - זה בדיוק מה שאנחנו כעם צריכים.

הייתי בלא מעט הופעות בקיסריה, ובהרבה מהן מחלקים צמידים זוהרים בכניסה. כאן לא היה צורך, שכן ברגע שגוב, קושניר, גליקמן, בראבא ומושונוב התחילו עם הביצוע שלהם לשירה של קורין אלאל "שיר לשירה", התבוננתי על הקהל וראיתי איך אחד אחרי השני כולם הדליקו את הפנסים בטלפונים הסלולריים והניפו ידיים אל על.

לאורך הערב הם ביצעו בין היתר את "ניצחת איתי הכול", "תותים", "סיגל", "מיליונים", "ארץ קטנה עם שפם", "הפיצה שבלב" ועוד רבים, יפים ומרגשים. כמו בכל תוכנית טובה, ברגע הסיום הכתוביות רצו על המסך שמאחור, ומחיאות הכפיים נשמעו למרחק. חברי "זהו זה!" הצליחו להוכיח לכולם שמופע בידור טוב באמת אפשר לעלות בכל גיל.