"אני אוהב את סאות'פארק כי היא לא זזה מילימטר בשביל לרצות את הסטנדרטים החדשים של התעשייה"

אחרי לימודי אנימציה בקולג' נחשב בארצות הברית, חיפוש קצר בלינקדאין ושבוע מורט עצבים של בחינות - טל שינהולץ הישראלי התקבל לעבודה באולפני סאות' פארק. בריאיון ממקום מושבו בניו-יורק, הוא מספר על העבודה האינטנסיבית ("אני עובד 90 שעות בשבוע"), על האירוע שבו פגש את היוצרים ("מאוד נחמדים") - ומגלה: איך זה שלמרות שהוא עובד שם כבר שנתיים - הוא לא ביקר במשרדים מעולם?!

טל שינהולץ, סאות' פארק
טל שינהולץ | צילום: באדיבות המצולם

זה קרה לפני כשנתיים. כשטל שינהולץ סיים בהצטיינות את הלימודים לתואר באנימציה תלת-ממדית טכנית בקולג' לאמנות ועיצוב בג'ורג'יה שבארצות הברית, הוא לא בזבז זמן ורגע אחרי שקיבל את התואר - במקביל לעבודתו כמתמחה - הוא פתח את הלינקדאין וחיפש "South Park Studio". בקטנה כזה, אתם יודעים. "הופיעו שם בערך 40 אנשים", מספר שינהולץ בריאיון לדיגיטל 13. "שלחתי הודעה לכולם, ורק בחור אחד ענה לי. דרכו הצלחתי לקבל ראיון עבודה".

וזה הספיק. כי מפה, הדרך לעבודת החלומות באחת מסדרות האנימציה המצליחות בעולם הייתה קצרה: "אחרי הראיון, המנהלים אמרו לי שהם מרוצים ממני, אבל סיפרו שיש עוד מתמודדת אחרת על אותה המשרה. הם אהבו גם אותה, ולכן החליטו לקחת את שנינו לשבוע ניסיון ולראות מה היכולות שלנו. בסוף השבוע, תכננו לבחור אחד משנינו".

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

השורד האחרון גרסת סאות' פארק.
"כן", הוא צוחק, "ממש. באותו השבוע ראיתי מול מי התמודדתי. זו הייתה בחורה שכבר עשר שנים בתחום, אחת עם המון ניסיון שבכלל כבר עבדה בסאות' פארק לפני בערך 8 שנים. חשבתי לעצמי, 'וואו, איך אתמודד מולה?', אבל בסופו של דבר בחרו אותי.

"כמה חודשים אחרי זה, הבוסית שלי סיפרה לי שהבחורה השנייה באמת הייתה טובה יותר ממני, אבל ברמת התקשורת ומבחינת הדרך שבה שהצגתי את עצמי, הייתי הרבה יותר מרשים ממנה ולכן החליטו ללכת עליי. חוץ מזה, את יודעת, אני מרגיש שאני מביא איתי רוח צעירה יותר לחברה. כל האנשים שעובדים איתי במחלקה הם בני 40+, ואני בן 26".

 

"אי-אפשר להשוות את תעשיית האנימציה בארץ לזו שבארה"ב"

נעים להכיר, טל שינהולץ, בוגר אוניברסיטת SCAD היוקרתית שהצליח להתברג לשורות South Park Studio. ומלבד היותו העובד הכי צעיר בחברה, הוא גם היחיד משם שמחזיק בתעודת זהות כחולה ובעל אזרחות ישראלית. שינהולץ נולד וגדל בתל אביב, למד בעירוני א' וכשעלה לכיתה ח' עבר עם המשפחה לסין בשל שליחות של האב.

במשך ארבע שנים הוא למד בבית ספר בינלאומי ("הייתי הישראלי היחד שם"), עם תלמידים מכל מיני מדינות בעולם ("זו הייתה חוויה מטורפת") ובתום השנים הללו חזר לשנת לימודים אחרונה בארץ. בצבא, שם שירת בקשרי חוץ, הבין בין רגעי השביזות שבכוונתו לרדוף אחרי החלום אותו הוא חולם עוד מילדות. "מגיל קטן ידעתי שיש לי נטייה לאומנות כמו ציור ופיסול. כבר בגיל 6 לקחתי שיעורים, כך שהאהבה הזו תמיד הייתה שם.

"אחרי שבמשך תקופה עשיתי דברים שלא כל כך רציתי לעשות אותם אבל הייתי חייב, התחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. מצד אחד, אתה כן רוצה ללכת אחרי התשוקה שלך אבל מצד שני אתה צריך לחשוב איך מוצאים עבודה בתחום ומרוויחים מספיק כסף בשביל לשלם את מה שצריך לשלם. למען האמת, ללמוד לתואר בציור הרגיש לי כמו משהו טיפה לא ריאלי, אז החלטתי לצאת מהארץ וללמוד אנימציה".

למה החלטת דווקא ללמוד בחו"ל? בישראל אין לימודי אנימציה? 
"אני חושב שזה נובע מכמה דברים. קודם כל, כבר בגיל צעיר נחשפתי לבית ספר בינלאומי עם תרבויות שונות וזה משהו שכבר נהיה חלק ממני. היה בי רצון ללכת עוד פעם למשהו כזה. סיבה שנייה, תראי, יש בתי ספר בארץ והם טובים - אבל אם מדברים על תעשיית האנימציה עצמה בארץ... את משווה את זה לארצות הברית? בארץ, תעשיית האנימציה היא מאוד מוגבלת. אני יכול להגיד לך שבמקום שלמדתי בו הביאו מרצים שעבדו בתפקידים בכירים בדיסני ובפיקסאר, אנשים מהשורה הראשונה. בארץ זה לא בדיוק עובד ככה, אז הלכתי על זה".

טל שינהולץ, סאות' פארק
''כבר בגיל 6 לקחתי שיעורי אומנות, כך שהאהבה הזו תמיד הייתה שם'' | צילום: באדיבות המצולם

אחרי לימודים של שנה בהונג קונג ושלוש נוספות בסוואנה ג'ורג'יה, החליט שינהולץ להשתקע בניו-יורק ומשם, כאמור, התחיל הרומן שלו עם סאות' פארק עת פנה אליהם לבקשת עבודה - והתקבל.

למה בעצם "סאות' פארק"? אתה מעריץ של הסדרה או שפשוט ניסית את מזלך, ואם לא היית מצליח היית פונה גם ליוצרים של "ריק ומורטי", למשל? 
"לעבוד ב'ריק ומורטי' או נניח ב'בבוספוג' זה נשמע לא רע, אבל האמת היא ש"סאות' פארק" זו סדרה שאני מאוד מאוד אוהב. זו אחת הסדרות הבודדות שעלתה לאוויר בשנות ה-90 ועדיין משודרת. היא החלה את דרכה עוד לפני תקופת הפוליטקלי-קורקט, והיוצרים שלה עדיין נשארו נאמנים לדרך שלהם ולא זזו מילימטר בשביל לרצות את הסטנדרטים החדשים של התעשייה.

"המהות של הקומדיה בסדרה היא שבעצם מותר לדבר ולצחוק על הכול, אין נושאים רגישים או כואבים מדי שאסור לגעת בהם. אני חושב שזה מאוד נוגד את הנורמה בתעשיית האנימציה או בתעשיית הקולנוע של ארצות הברית כיום. היוצרים מדברים על נושאים שהם כביכול 'טאבו', כמו למשל יחסים בין שחורים ללבנים או אנטישמיות, ובעיניי אלו נושאים שחייבים לדבר עליהם אם רוצים לראות שינוי מסויים. אני חושב שקומדיה היא דרך אפקטיבית לדבר על זה.

"מלבד זאת, בתקופת הלימודים בקולג', כל התלמידים סביבי היו אובססיבים לסרטים של פיקאסר ודיסני, אבל אליי זה לא ממש מדבר. אולי זה גם קשור בישראליות שלי, בזה שאנחנו חיים את הפוליטיקה כל הזמן, כך שמה שאני אוהב בסאות' פארק זה שהם מדברים על דברים אקטואליים ועכשויים. זה מאוד מדבר אליי".

מה שנקרא, "אפשר להוציא את הבחור מישראל - אי אפשר להוציא את ישראל מהבחור".
"כן אה, לגמרי".

איך זה באמת להיות ישראלי שחי בחו"ל בימים סוערים כאלו? 
"שאלה טובה. כשעברתי לסוואנה והתחלתי ללמוד בקולג', מאוד הרגשתי את השמאל הקיצוני האובר-ליברלי. זה בסדר להיות שמאלני, אבל זה היה אובר. ראיתי בורות מטורפת בקולג'. זה אנטי-ישראליות ואנטי-ציונות ברמה אנטישמית ממש. אני ראיתי את זה והרגשתי כמו דיפלומט של ישראל. מאוד רציתי לשתף ולהראות להם זווית אחרת, אבל במבט לאחור אני חושב שאולי זה לא היה כל כך בריא כי נורא לקחתי ללב את מה שקורה בארץ ואת איך שאנשים שם מגיבים אלינו.

"בשלב מסוים הבנתי שאולי יש משהו טיפה נאיבי בלנסות לשנות את הדעה של כל העולם כלפי ישראל.  אני חושב שמלכתחילה הסיבה שעברתי לחו"ל היא כי הפוקוס שלי הוא על עצמי ועל החלומות שלי ועל מה שאני רוצה להשיג. מה שקורה בארץ תמיד יהיה קרוב ללב שלי, אבל החלטתי שאני כבר לא מנסה להיות דיפולמט של המדינה. מה שכן, אני עדיין חייב לעקוב, אני עדיין מסתכל".

 

חצי שנה עבודה, חצי שנה מנוחה

ובחזרה למה שקורה בניו-יורק: תפקידו של שינהולץ בכוח הוא "Technical Director", הווה אומר: הוא האדם שמאייר את הדמויות, בונה את הרקעים ומעמיד אותן בפריימים. אז, הוא מעביר את הכול לאנימטורים - שתפקידם הוא להזיז את הדמויות במרחב.

אילו דמויות יצא לך לבנות? אני מניחה שהרבה מהדמויות כבר קיימות במאגר, בעיקר הראשיות. 
"באחד הפרקים היינו צריכים לאייר סלבריטאים קנדיים, ולצורך הפרק בניתי את קיאנו ריבס. זה היה נחמד ומגניב".

לצידו בצוות 12 Technical Directors. "החברה עצמה היא מאוד קטנה ומונה בסך הכול כ-60 עובדים. האמת היא שזה משהו שאני מאוד גאה בו כי יש שוטים שלמים שאני יכול להצביע עליהם ולהגיד, 'זה שלי'. בחברות אנימציה אחרות, שכוללות מאות אם לא אלפי עובדים שעובדים על סרטים מצויירים, אז מעטים אלה שיכולים להגיד את זה. שם, אתה יכול להצביע על הפינה השמאלית למעלה באחד הפריימים ולהגיד שזה עיצוב שלך".

טל שינהולץ, סאות' פארק
אחד הפריימים שעיצב שינהולץ | צילום: סאות' פארק
טל שינהולץ, סאות' פארק
צילום: סאות' פארק

שינהולץ מספר כי בניסיון לשמור על אקטואליות עד כמה שניתן, היוצרים של סאות' פארק מתיישבים לכתוב את הפרק שישה ימים בלבד לפני שהוא עולה לשידור. שזה, בעברית פשוטה, כלום זמן בשביל סדרת אנימציה בת כ-25 דקות לפרק. "בזמן שהעונה משודרת, אני עובד 90 שעות בשבוע".

לצורך העניין נציין כי שבוע עבודה "רגיל" בישראל הוא כ-40 שעות.
"נכון. כל עונה נמשכת בערך כשלושה חודשים, ומלבד זאת פעמיים בשנה אנחנו מייצרים ספיישלים שאלה בעצם סרטים בני שעה אחת, שאנחנו עובדים עליהם במשך חודש וחצי. אנחנו עובדים מסביב לשעון אבל בגלל שבסטודיו מבינים שהם קורעים אותנו, אז כשאין עונה - אין עבודה. בספטמבר נחזור לעבוד על ספיישל אבל כרגע אני נח".

נח, כלומר - מקבל כסף ונהנה מהפגרה?
"ברוך ה' הם משלמים לי עדיין, כן. יוצא שבשנה אחת אני עובד כמו מטורף במשך חצי שנה, ובשאר השנה אני בחופש".

מושלם. 
"מאוד. וגם בתור מישהו שרוצה לחזור לארץ זה בול בשבילי. אני יכול לעלות על טיסה ולהיות עם החברים והמשפחה בישראל".

טל שנהולז, סאות' פארק
סיום הקולג' | צילום: באדיבות המצולם
טל שינהולץ, סאות' פארק
צילום: סאות' פארק

ואם חשבתם שבכל בוקר הוא פוקד את האולפנים המטורפים של סדרת האנימציה שאיתנו כבר 26 שנים (!), עובר במסדרונות לצד בובות ענק של סטן, קייל, אריק וקני ומתמנגל בצהריים עם טריי פארקר ומאט סטון היוצרים - אנחנו מצטערים לנפץ לכם את החלום: "אני עובד רק מהבית", הוא מספר. "המשרדים ממוקמים בלוס אנג'לס אבל אני גר בניו-יורק".

די, נו. לא חסר לך ההווי המשרדי? זה לא חלק מהעניין של "לעבוד בהוליווד?"
"אני ממש מסכים איתך. זה משהו שאני מרגיש שחסר לי. העניין הוא, שבתקופת הקורונה כל העובדים עברו לעבוד מהבית, ואז כולם גילו שמבחינת האפקטיביות - הכול נשאר אותו דבר. זה אפילו יותר משתלם (להנהלה) להשאיר את כולם לעבוד מהבית. גם אם הייתי עובר ללוס אנג'לס - לא היו אומרים לי להגיע לאולפנים".

אז האולפנים שוממים כבר שלוש שנים?
"לא. יש קבוצה קטנה של אנשים בטופ של החברה שכן הולכים, כמו למשל היוצרים או הבוסית שלי".

אוקיי, לפחות יש לכם אירועי חברה מדי פעם להתמנגלות? 
"כן, והאמת היא שבקיץ שעבר חגגו 25 שנים לפרק הראשון אז עשו אירוע גדול בדנוור קולורדו. אז, סוף סוף יצא לי לפגוש את כל האנשים פנים מול פנים ולא דרך הזום. זה היה ממש כיף. הם היו מאוד נחמדים".

יש מצב שבעוד כמה שנים כבר נראיין אותך על העבודה שלך כאנטימטור במשפחת סימפסון?
"האמת שכרגע אני רואה את עצמי נשאר פה. לא שבעתי עדיין. אני מרגיש שכרגע אני ספוג שסופג מידע. אני רואה איך מייצרים פרק של 20 דקות בשישה ימים ולומד מזה המון. אני חושב שיום אחד אפתח חברה משלי לאנימציה ואשתמש בכל מה שאני לומד עכשיו".