הדוקו החדש על צמד הפופ "וואם!" הוא מעט פשטני - אך עדיין ממתק נוסטלגי

הגורל הפגיש ביום בהיר אחד, באנגליה של שנות השבעים, את הנערים אנדרו רידג'לי ויוֹרְגוֹס קִירִיאקוֹס פָּנַאיוֹטוּ (שלימים יחליף את שמו לג'ורג' מייקל). שנים בודדות אחרי המפגש הגורלי ההוא, יקימו השניים את להקת WHAM!.

בשיאה, כבשה הלהקה את מצעדי הפזמונים ברחבי הגלובוס, פיצצה אצטדיונים במאות אלפי נערות מתבגרות ומריירות, וביססה את מעמדה המוזיקלי פורץ הדרך באופן סופי כשהפכה ללהקה המערבית הראשונה שהופיעה בסין הקומוניסטית. הצמד, שפצח את דרכו המוזיקלית בלהיט ראפ-רוק-פופ והיה לקולו של הנוער הבריטי, התפתח למפלצת פופ אימתנית, שהייתה לבסוף כר פורה לקריירה המשגשגת של ג'ורג' מייקל.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "חילוניות" משכנעת את המשוכנעים - וחבל, כי יש לה הרבה מה להגיד
• "שמים אדומים" זכתה בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ברלין
• שנון, מצחיק - ואין בו רגע משעמם: "העיר הזאת" הוא סרט חובה לחובבי היפ-הופ

"וואם!", סרט הדוקו שעלה בשבוע שעבר בנטפליקס, מנסה לשרטט את הסיפור המדהים של הלהקה שהייתה חלק בלתי נפרד מהמארג העליז והצבעוני של שנות השמונים, וכן עזרה לעצב אותן עם להיטים אייקוניים. הבמאי כריס סמית', שאחראי על סדרת הדוקו "טייגר קינג" המצוינת, אסף והלחים קטעי ארכיון שטרם נראו על המסך וריאיונות נדירים עם אושיות חשובות שנאספו לאורך הקריירה הקצרה בת 4 השנים של הלהקה (1986-1982).

מעל כל אלה, נשמעים קולותיהם של רידג'לי ומייקל בוויס אובר. השניים מתארים את הסיטואציות שהובילו להקמת הלהקה ולבסוף לפירוקה (הבלתי נמנע), כשברקע קריירת הסולו המתפתחת לאיטה של מייקל, בן המהגרים החתיך וחסר הביטחון שנועד להיות כוכב.

לאורך השנים, אנדרו רידג'לי, האיש, השיער המוזר והגיטרה החשמלית, נחו בצילו הענק של מייקל, שלנוחיותו של רידג'לי - כפי שעולה מהסרט - השתלט על מלאכת הכתיבה של שירי הלהקה ותפס את קדמת הבמה גם כסולן. הסרט הזה הוא הזדמנות נדירה לשמוע את הזווית של רידג'לי על וואם! ועל ההיסטוריה שלה. אבל אם חשקתם בעובדות מפתיעות וגילויים נדירים שטרם נשמעו על צמד החברים - זה ממש לא הדוקו הזה.

בין רידג'לי למייקל לא שררו יחסי קנאה כמצופה מצמד גברים מלאי אגו אמנותי, והקונפליקטים ביניהם - אם בכלל היו כאלה - נפתרו בשניות. הדוקו הולך על בטוח כשהוא משמיע רק את קולותיהם של מייסדי הלהקה. כך, הוא מתאר מציאות כמעט מושלמת כשלאורכו מפוזרות התייחסויות מינימליות ושטחיות, על סף האגביות, לזהותו המינית של מייקל, שהתוודה על משיכתו לגברים עוד בימיה הראשונים של הלהקה.