"הצגה מוזיקלית על הגטו נשמעה לי תחילה כדבר מוזר, אבל זו חוויה ייחודית"

"ראש גדול", "השיר שלנו", "מ.ק. 22", "היפה והחנון" - כל אלו ועוד, בעשרות שנות קריירה, לא הכינו את מיכאל הנגבי לשיר ביידיש בקול גדול על הבמה מדי ערב. המחזה המוזיקלי החדש "בריגדת הנייר" מספק לשחקן-יוצר היכרות ראשונה עם האתגר, ופותח צוהר לסיפורה הנשכח של המחתרת שביקשה להציל את אוצרות התרבות היהודית בימי השואה, גם במחיר חייה. בעודו מככב בה, תפסנו את הנגבי לשיחה על תחום האמנות שמסב לו אושר גם אחרי כל השנים ואיך אבחנתו (או שמא לא) ב-ADHD השפיעה על חייו

מיכאל הנגבי וקורל אנבל לוקץ' ב"בריגדת הנייר"
מיכאל הנגבי וקורל אנבל לוקץ' ב"בריגדת הנייר" | צילום: יוסף צוויקר

ב-1990, הופיע בשתי תוכניות טלוויזיה לילדים - "ועכשיו ברוך" בערוץ 2 הניסיוני ו"קריאת כיוון" בטלוויזיה החינוכית - ילד בן 11 מתל אביב, ושמו מיכאל הנגבי. 36 שנים לאחר מכן, וקשה להגיד שזהו שם שדורש הסברים רבים.

אחרי הכול, בכל אותן השנים מאז, הספיק השחקן, התסריטאי והקומיקאי האהוב לככב בסדרות וסרטים כדוגמת "ראש גדול", "השיר שלנו", "צחוק מעבודה", "בובות", "70 מיליון סיבות לעושר", "מ.ק. 22", "היפה והחנון" (כמנחה), "שוסטר ושוסטר" והרשימה רק נמשכת. כיאה לאדם שלא נח לרגע, נדמה שהנגבי כבר חושב על היעד הבא. בפועל, חלומותיו הלא ממומשים שונים מהמצופה.

"לפני מספר חודשים הכתה בי לראשונה ההבנה שכבר לא אהיה חלוץ בהפועל תל אביב", הוא אומר בריאיון לרשת 13, "היום ברור לי שאם יפנו אליי מכל קבוצה, לא משנה איזו, בארץ או מאירופה, לא יוכלו להציע לי משהו חוץ מבלם. אז יכול להיות שעם מאמן טוב אני אקח את תפקיד הבלם - בוא נראה מה קורה במהלך העונה".

הציפייה להיות על המגרש היא ככל הנראה לא מה שהביאה את השחקן בן ה-47 לפרויקט החדש שלו - המחזה המוזיקלי החדש "בריגדת הנייר" (מבית תיאטרון היידישפיל) שמפגיש בין סיפורם הנשכח של גיבורי המחתרת באותה השם, שהצילה את אוצרות התרבות היהודית (ביניהם כתביהם של שלום עליכם, הגאון מווילנה, חיים נחמן ביאליק ועוד) בגטו וילנה מפני הנאצים, ובין השירים שנולדו בין אותם קירות חשוכים - אך אותה רוח חסרת נחת נמצאת גם כן. בעודו ממשיך להופיע עם ההצגה ברחבי הארץ, תפסנו את הנגבי לשיחה קצרה על תחום האמנות שעדיין מסב לו אושר אחרי כל השנים, שירה ביידיש על הבמה ואיך אבחנתו (או שמא לא) ב-ADHD השפיעה על חייו.

אך מה היא בכלל "בריגדת הנייר"? המחזה החדש, פרי עטה של הדס קלדרון ובניהולו המוזיקלי של אוהד חיטמן, משלב בין שירי משוררי התקופה (המושרים ביידיש) בהלחנתם של צעירים בוגרי בית הספר "רימון", ובין סיפורם של אלו שבחרו לסכן את חייהם ולמרוד בפקודה שניתנה להם - למיין את כתבי היד לפני שאלו יושמדו - בכדי להותיר זכר לתרבות היהודית שהייתה ונעלמה בין רגע.

מיכאל הנגבי ב"בריגדת הנייר"
הנגבי ב"בריגדת הנייר". "יש על מי לסמוך | צילום: יוסף צוויקר

לצד השחקנים והזמרים רותם שרעבי (אחייניתם של החטוף יוסי שרעבי ז"ל ואחיו, שורד השבי אלי שרעבי), יהונתן רוזן וקורל אנבל לוקץ', מככב הנגבי כמשורר היידיש הנודע וחתן פרס ישראל לספרות אברהם סוצקבר, שתוהה כיצד לפעול בלב התופת. סוצקבר, בין היתר, הוא גם סבה של קלדרון. "שמעתי על הסיפור של המחתרת לפני יותר מעשור מהדס, בתקופה שבה שיחקנו שנינו בתיאטרון בית ליסין", נזכר השחקן, "זו הייתה קו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית שבמסגרתה נסענו להופיע עם שני שחקנים גרמנים במחזה שעסק במפגש בני הדור השלישי למלחמה".

"הבמאית הגרמנייה ביקשה לשלב פרטים אוטוביוגרפיים מחיי השחקנים בהצגה, וכך למדתי על סבא וסבתא של הדס, המשוררים אברהם ופרידה סוצקבר - על תלאותיהם בגטו וילנה ופעילותם כמבריחי אוצרות אמנות ב'בריגדת הנייר'", הוא מוסיף, "בשנת 2022 היא הציעה לי לגלם את סוצקבר בהצגת היחיד 'העד', שהתמקדה בעדותו של סבה במשפטי נירנברג - בהם היה העד היהודי היחיד. ההצגה רצה כארבע שנים בכל הארץ. בשנה שעברה הדס התחילה לעבוד על 'בריגדת הנייר', וחשבה עליי כבר בשלב הכתיבה כדי לגלם שוב את אברהם. כך הגעתי לפרויקט".

זהו מחזמר שמשלב בין סיפור אמיתי וטראגי ליצירה מוזיקלית מקורית. איך שומרים על האיזון בין הנושאים הקודרים לאלו ה"קלילים" יותר?

"השילוב בין סיפורם של אנשי הגטו והצגה מוזיקלית נשמע גם לי בהתחלה מוזר. למזלי, בעקבות העבודות הקודמות עם הדס, ידעתי שיש על מי לסמוך. כששמעתי את לחני השירים לראשונה, ידעתי שלקהל צפויה חוויה ייחודית".

מיכאל הנגבי ב"בריגדת הנייר"
מתוך "בריגדת הנייר". "ידעתי שצפויה חוויה ייחודית | צילום: יוסף צוויקר

למדת לשיר ביידיש בשביל המחזה. מה היה הליך העבודה בנושא? האם מצאת ששירה ביידיש קשה יותר משירה רגילה?

"כן, לשיר בשפה אחרת מאתגר הרבה יותר, אבל אני אוהב לשיר, וברגע שמבינים את משמעות המילים הרבה יותר קל להגיש אותן. כמובן שלהיות מוקף בקאסט שכולו בוגרי 'רימון' - בעלי השכלה מוזיקלית גבוהה - שיפר את יכולות הקצב, ההגשה וההבנה המוזיקלית שלי. זה תהליך שקרה במהלך החזרות ולא מיד בהתחלה. כשהחברים שאלו אותי בתחילת הדרך איך הכי נוח לי להיכנס לתיבה, עניתי - 'בגלגלון'".

התהליך הממושך עליו מדבר הנגבי לא מגיע בחלל ריק. לפני זמן לא רב, צוטט בכתבה כמי שטוען שאובחן לאחרונה בהפרעת קשב וריכוז (ADHD), שהשפיעה על תפיסתו העצמית. בפועל, המצב לא היה כה חד-ערכי.

"מעולם לא אובחנתי", הוא טוען, "אמרתי בכתבה ההיא שאבחנתי את עצמי בעקבות ספר שקראתי שעסק בנושא, עם דברים שסיפרו מאובחנים. בסוף הספר מציע המחבר, רופא קליני בהכשרתו, מעין 'מפת דרכים', פרוטוקול להרגעת המחשבות המקפצות. חלק מההמלצות היו דברים שכבר עשיתי קודם כמו 'כתיבת רשימות' ו'שתייה מרובה של מים'. אלו שני דברים שכבר קורים באוטומט, ואותם עדיף למנף".

בין אם ייצמד לאבחון זה או אחר, כוחה של הקריירה של הנגבי טמון ב"תזזיתיות" שלה - כשזה מדלג בין התיאטרון לטלוויזיה לקולנוע וחוזר חלילה, ללא סימני עצירה. אך עבורו, אין כאן העדפה לתחום כזה או אחר, אלא בעיקר לדבר שעומד מאחורי כולם. "התחום האהוב עליי תמיד היה כתיבה", הוא אומר, "למזלי היא באה לידי ביטוי בכל אמנות - בכולן מסופר סיפור כלשהו". במקרה זה, הסיפור של הנגבי רחוק מלהיחתם.