השחקן שהצית מלחמה

מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה הוא מלחמה של ממש מבחינת הפלסטינים או תושבי הדרום של ישראל, אבל הוא פגע במידה מסויימת גם בעולם הספורט הישראלי. אמנם הליגות הבכירות בכדורגל ובכדורסל מושבתות בשל פגרה מתוכננת מראש, אבל רעייתו של מקורב להנהלת מ. ס. אשדוד נהרגה, מגרש הכדורגל באשקלון זכה לביקור צמוד במיוחד של טיל גראד ושחקנים זרים רבים לא רוצים לחזור מחופשות חג המולד. זה הזמן להיזכר בשלושה סיפורים שקשרו קשר הדוק בין כדורגל ומלחמה. מסתבר שגם כאן אנחנו לא נצליח להמציא את הגלגל.

בובאן יוצא לקרב

הסיפור הקלאסי לקשר בין ספורט ומלחמה שייך לכדורגלן זבונימיר בובאן, שייזכר לעד כגיבור קרואטי וסמל המלחמה בסרבים. ב-13 במאי 1990, בעוד יוגוסלביה הגדולה נתונה תחת משטרו של סלובודן מילושביץ', נערך באצטדיון "מקסימיר" בזאגרב משחק ליגה טעון במיוחד בין קבוצתו של בובאן, דינמו זאגרב הקרואטית, לכוכב האדום בלגרד - שתי קבוצות הדגל של סרביה וקרואטיה ויריבות קבועות בקרב על האליפות. העובדה ששבוע לפני המשחק, ולראשונה מזה 50 שנה נערכו בקרואטיה בחירות בהן זכתה המפלגה שתמכה בהתנתקות מוחלטת מיוגוסלביה, לא סייעה במיוחד בהרגעת האוירה.

האלימות בין אוהדי זאגרב, "הילדים הכחולים הרעים", וכ-3000 אוהדי בלגרד המכונים "הגיבורים", החלה כבר בשעות הבוקר בקרבות רחוב, והגיעה לשיאה כחצי שעה לאחר פתיחת המשחק. 3000 האורחים, ששהו ביציע מבודד, קראו לאורך המשחק כולו קריאות לאומניות לעבר הקרואטים, שבתגובה פרצו אל הדשא, והחלו לזרוק כיסאות ולהכות את אוהדי הכוכב האדום. המשטרה שנכחה במקום הפרידה בין הניצים, אבל כאן נכנס לתמונה זבונימיר בובאן, שהיה אחד השחקנים הבודדים שנותרו על המגרש, ובעט בעיטה אדירה בפניו של שוטר שהכה אוהד של קבוצתו, לפני שנמלט מהמקום בחסות "שומרי ראש" של הילדים הכחולים הרעים. בובאן הורחק לחצי שנה מכל פעילות לפני שפנה לקריירה מוצלחת במילאן הגדולה.

היסטוריונים קרואטים טוענים שהבעיטה של בובאן היתה בעיטת הפתיחה להתקוממות נגד 70 שנות שליטה סרבית ביוגוסלביה. בובאן הפך לגיבור לאומי בקרואטיה, ואפילו השוטר, שהתברר בסוף כבוסני מוסלמי, הודיע באופן פומבי שהוא סולח לשחקן ומבין את מניעיו.

ליליאן תוראם, בלם מדיני

מקרה נוסף של התנגשות בין פוליטיקה וספורט אירע במשחק הידידות בין צרפת לאלג'יר, שהתקיים בסטאד דה פראנס בפאריס באוקטובר 2001. התקופה היא כחודש לאחר אסון התאומים בניו יורק, ובצרפת שררה מתיחות קשה בין הנוצרים למוסלמים. שיירות של צרפתים ממוצא מוסלמי, שהגיעו בעיקר ממארסיי ואזורי הדרום במדינה, החלו להתפרע לפני המשחק והתפרצו למגרש לקראת סיומו. שחקני הקבוצות ברחו לחדרי ההלבשה, אבל בלם הנבחרת ליליאן תוראם, יליד הקולוניה הצרפתית גואדלופ שבאיים הקאריביים, תפס את אחד הנערים המתפרעים וצעק עליו: "אתה לא מבין שאתם פוגעים בשכונות הגטו של צרפת ולא עוזרים להן?". תוראם ירד מהמגרש רק לאחר שפונה בכוח.

המלחמה שתיים, הספורט אפס

הסיפור עם הסוף הפחות ורוד, לפחות נכון לעכשיו, קשור בספורטאים העיראקים. פליטים עיראקים רבים, שנמלטו מהמדינה בגלל המלחמה שפתחה ארצות הברית על משטרו של סדאם חוסיין, מספרים על מתקני ספורט בערים הגדולות שהפכו לבסיסים של צבא של ארצות הברית ועיראק, בעוד שלספורטאים המקומיים לא נותרו מקומות להתאמן בהם. עיראק סבלה ממלחמה עם איראן בין 1980 ל-1988, ואחרי חמש השנים האחרונות, בהם שלט במדינה צבא ארצות הברית והתחוללו בה אינספור פיגועים ופרעות, נאלצו ספורטאים רבים לוותר לחלוטין על הלוקסוס, כשחלקם היגרו למדינות שכנות. לאחרונה נעשו מספר ניסיונות לקיים טורנירי חובבים במדינה, כשהבולטים שבהם היו טורנירי נשים בכדורעף וכדורסל. למזלנו, למצב הזה כנראה שלא נגיע.