מי מפחד לשחק על חימר?

חגיגות הניצחון על רוסיה ברבע גמר גביע דיוויס לא הפכו לאופוריה. הסיבה: הקרב בשלב הבא, מול מחזיקת גביע דיוויס ספרד, שתארח את המשחקים בעיקר מורסיה על משטח חימר. ההתמודדות נראתה אבודה מראש, וגם הפציעות של שני הספרדים הבכירים, רפאל נדאל ופרננדו ורדסקו, לא הפיחו יותר מדי תקוות במחנה הישראלי.

לחשש הישראלי ממשחק על חימר יש בסיס עובדתי מוצק. שחקני היחידים שלנו, דודי סלע והראל לוי, שיחקו רק 134 פעמים בקריירה שלהם על המשטח הרך, והשיגו עליו 60 ניצחונות. יריביהם במשחקי היחידים, דוד פרר וטומי רוברדו, מחזיקים יחד במאזן מפחיד של 411 ניצחונות על חימר מול 228 הפסדים. בחישוב מהיר: פי שישה יותר משחקים.

למה החימר כל כך בעייתי עבור הישראלים? ראשית, מהסיבה הפשוטה שבארץ פשוט אין מגרשי חימר ראויים, עם כל הכבוד לזה שבהרצליה. החימר דורש טיפול ותחזוקה שוטפים, ומרכזי הטניס בארץ מתקשים מאוד לעמוד בעלויות. סיבה נוספת שגורמת לטניסאים שלנו לנחיתות מול שחקני חימר מובהקים היא קצב המשחק. המגע בחימר גורם לכדור לקבל חיים אחרים לגמרי בהשוואה לסוגי המשטח האחרים, וגורם לנקודות להיות ארוכות יותר ומתישות יותר. האיטיות היחסית מאפשרת לשחקן את האופציה לבחור בזוויות חדות מאוד, ולהתחמק משימוש בחבטת גב היד - הפחות טובה אצל רוב שחקני הסבב. אז רגע לפני שנבחרת הדיוויס שלנו עולה על משטח החימר במורסיה לחצי גמר גביע דיוויס, בואו ננסה ללמוד קצת על ההיסטוריה שלה על המשטח הזה. אולי זה ירגיע אותנו לקראת הדבר האמיתי.

דודי סלע – אובדן היתרון של חבטת כף היד

"המפגש הולך להיות על חימר, וזה לא המגרש האולטימטיבי בשבילי", פסק דודי סלע במסיבת העיתונאים לקראת ההתמודדות מול ספרד. והוא ידע למה. למרות שסלע מבלה כבר 7 שנים בסבב העולמי, המאזן שלו על חימר די עלוב, שלא לומר מצחיק: 3 ניצחונות מול 8 הפסדים ב-11 משחקים בלבד בסבב ה-ATP וטורנירי גרנד סלאם. גם בסבב תחרויות האתגר מחזיק סלע במאזן שלילי - 9 ניצחונות מול 12 הפסדים.

המחבט מספר 1 של ישראל, ששיחק עד היום כ-18 משחקי דיוויס אך אפילו לא אחד על חימר, אוהב לשחק בעיקר על מגרשים קשים, בהם זכה בשבעה טורנירי אתגר והגיע לגמר אחד בסבב ה-ATP. סלע הוא שחקן מהיר מאוד, בעל מגוון חבטות רחב, טאץ' אדיר ליד הרשת וחבטות החזרה טובות, והוא מעדיף משחק של חבטות שטוחות ופחות משחק של חבטות סיבוביות (ספינים). החסרונות של סלע הם שמקשים עליו לשחק על חימר, בטח מול שחקנים מנוסים וטובים כמו שיש בסגל הספרדי. הנקודות על המשטח הרך הופכות לארוכות יותר, משחק רשת לרוב לא קיים וגם המשטח האיטי שמאפשר לשחקנים זמן לברוח לחבטת כף היד הם בעוכריו של סלע, שחבטת גב היד שלו היא אחד מכלי הנשק שלו.

הראל לוי – איטי יותר, ארוך יותר, מתיש יותר

אחרי הניצחון הפנומלי של הראל לוי על איגור אנדרייב מרוסיה ברבע הגמר, אליו הגיע מהמקום ה-210 בעולם, כתבתי שהישג גדול באמת מבחינתו יהיה אם יצליח למנף את ההצלחה בדיוויס ויתקרב לאזור ה-100 הראשונים בעולם. אז הוא הגיע עד ל-140.

בגיל 31, הספיק לוי לצבור קילומטרז' קצת יותר גדול משל סלע על מגרשי החימר. מאזנו: 16 ניצחונות מול 21 הפסדים בסבב ה-ATP, 32 ניצחונות מול 33 הפסדים בתחרויות האתגר. המחבט מספר 2 שלנו מחזיק ברקורד מרשים של 1:8 על מגרשי החימר בגביע דיוויס, אבל זה היה מול נבחרות כמו לוקסמבורג, פולין ובולגריה, שעם כל הכבוד לא דומות במאום לאימפריה הספרדית. גם לוי מרגיש הכי בנוח על מגרשים מהירים, בזכות חבטות ההגשה המהירות, העליות לרשת והנקודות הקצרות שמיטיבות עם הגיל והפציעה הקשה שעבר. על חימר, הוא הולך לעבוד הרבה יותר קשה.

אנדי רם ויוני ארליך – על חימר לכימיה תפקיד חשוב יותר

בשבוע שעבר יצא אנדי רם בהצהרה חשובה, שמשום מה קצת נעלמה מעיני התקשורת. רם, שהגיע עד לחצי גמר אליפות ארה"ב הפתוחה עם מקס מירני, הודיע שלא יחזור לשתף פעולה באופן קבוע עם יוני ארליך עד שהאחרון לא ישפר את הדירוג שלו. אי אפשר לדעת כיצד החצי השני של אנדיוני קיבל את הבשורה ומה תהיה השפעתה על המשחק מול הזוג הספרדי. מה שבטוח, לכימיה ביניהם יהיה משקל גדול עוד יותר בסוג המשטח עליו ישחקו.

על פניו, סוג המשטח אמור להיות הדבר הפחות חשוב במשחק זוגות. רוב המשחק גם ככה מתנהל ליד הרשת, וקשה עד בלתי אפשרי להתיש את היריב בריצות מרוחב המגרש. יחד עם זאת, העובדות היבשות מראות שרם וארליך הגיעו רק לגמר אחד על חימר, ברומא 2006, וזה מתוך 24 גמרים אליהם הגיעו בסך הכל. אבל המאזן הזה לא צריך להוות תירוץ. למרות הפציעה הטורדנית והירידה בכושר, אנדי ויוני פייבוריטים לפני כל משחק זוגות שאינו מול צמד שמשתף פעולה על בסיס קבוע. אז אפשר לבנות על נקודה בטוחה אחת?