הכיבוש השישה עשר?

1. ג'ון מקנרו, למרות קריירה שדי הוכיחה ההפך, הוא בנאדם רציונלי. לפני שבועיים הרציונל שלו כפה עליו לומר ש"רוג'ר פדרר לא יזכה באליפות ארה"ב". מדוע? מקנרו סבר כי פדרר הגיע לפיק אמוציונלי אחרי התארים הרצופים ברולאן גארוס ובווימבלדון, שבירת שיא תארי הגראנד סלאם של פיט סמפראס, ובעיקר הולדת בנותיו. הוא צפה שפדרר יגיע לא רעב מספיק לניו יורק כי "זה מה שהייתי חושב על כל בן אנוש בסיטואציה הזאת, אפילו רוג'ר". ערב הטורניר, בראיון ל'טיימס', מקנרו כבר חזר בתשובה: הוא ראה את פדרר מגרש מסינסינטי את אנדי מארי ונובאק דיוקוביץ' עם פורמה שהזכירה את פדרר של 2004-2006 ודי היממה אותו. "איפה העייפות? המחסור בשינה? הוא אפילו יותר רעב מבעבר. אם הוא ימשיך ככה עוד שלוש שנים הוא בטוח יגיע ל-20 סלאמים".

מקנרו לא היה היחיד שפקפק במוטיבציה של פדרר האבא; גם ג'ימי קונורס ופטריק מקנרו וכמעט כל אנליסט שהתבקש לנתח את יחסי הכוחות לקראת פלשינג מדו התעכב על הסטטוס החדש של פדרר. החיים בדרכים, כך הסבירו, אליהם נדרש טניסאי יותר מכל ספורטאי אחר, מאבדים מהאפיל שלהם כאשר מצרפים פעוטות למשוואה. קונורס לא זכה בגראנד סלאם 3 שנים לאחר הולדת בנו הראשון. מקנרו זכה בכל 7 הסלאמים שלו לפני שהקים משפחה. אלא שהמקרה של פדרר שונה. ראשית משום מה שמקנרו מגדיר כ"אחד היתרונות החשובים שיש לו על כולם, ויש לו את זה יותר מלכל שחקן שראיתי מאז קונורס – האהבה שלו לטניס. אהבה אמיתית. הוא אוהב לשחק, להיות סביב המשחק, כל מה שקשור בטניס". שנית, ואולי יותר חשוב: פדרר הוא אבן מתגלגלת. הוא לא מסוגל להיות כבול למקום אחד. הוא אוהב את הדרכים, את הגיוון בנוף, באוכל, בשפות, בתרבות. הוא אזרח העולם שמרגיש אזרח העולם. פדרר הוא קצת כמו ישו: הולך את הארץ, מפיץ את הבשורה.

2. בבשורה של פדרר נותר פרק אחד שעליו לשכתב וזה הפרק של היריבות עם רפאל נדאל. המאזן בין השניים, 7-13 לנדאל, אמנם משקר מעט – פדרר מוביל 4-5 על משטחים שאינם חימר; אולם נדאל שולט בפדרר בזירה שפדרר באמת מחשיב: טורנירי גראנד סלאם (2-6 לספרדי). פדרר זקוק לניצחון על נדאל בגראנד סלאם כפי שמוחמד עלי נזקק לניצחון על הארכי-יריב שלו, ג'ו פרייז'ר, במאנילה ב-75. עלי הגיע לפיליפינים פחות או יותר במצב של פדרר היום: עמוק לתוך השלב השלישי בקריירה שלו; אחרי שלעג למבקרים והחזיר לעצמו את תואר אלוף העולם בגיל 32; אבל עם תסביך נחיתות מול פרייז'ר שהפיל אותו לקרשים ב"קרב המאה" בגארדן ב-71 והפסיד לו רק בהחלטת שופטים יותר ממפוקפקת ב-74. עלי זרק על פרייז'ר כל מה שהוא יכול ב-5 הסיבובים הראשונים וחזר לפינה עם מסקנה אחת: "אלוהים, הבחור הזה יכול לספוג חבטות!". אחרי הסיבוב ה-10 הוא כבר אמר לרופא שלו פרדי פאצ'קו "נראה לי שככה מרגישים כשמתים". אחרי הסיבוב ה-14, כנראה הסיבוב הברוטלי והאפי בתולדות האגרוף, עלי ביקש ממאמנו אנג'לו דאנדי לחתוך את הכפפות שלו אך אדי פאץ', המאמן של פרייז'ר, הקדים אותו והפסיק את הקרב מחשש שפרייז'ר ימות בסיבוב האחרון.

גמר אליפות אוסטרליה השנה היה קרוב להיות הת'רילה אין מאנילה של פדרר. בארבע המערכות הראשונות הוא זרק על נדאל כל מה שהיה לו. השניים שיחקו טניס ביוני ממש, אפילו יותר טוב מאשר בקרב המאה בגמר ווימבלדון 2008. אבל למערכה החמישית, הסיבוב האחרון, פדרר עלה עם כפפות חתוכות ונדאל אפילו לא נדרש לנוק אאוט על מנת לנצח. האם פדרר יזכה לקרב חוזר בניו יורק? זה תלוי יותר בנאדל: הוא זה שמגיע כאנדרדוג אחרי שהדלקות הכרוניות בברכיו הכריעו אותו ומנעו ממנו להגן על תארו בווימבלדון. בטורנירי ההכנה במונטריאול וסינסינטי נדאל עדיין לא הצליח להתמודד עם הקצב (pace) של טניסאים טובים באמת (דל פוטרו, דיוקוביץ') אך גרף השיפור שלו היה ליניארי ומעודד. אם הוא יצלח את שמינית הגמר בפלשינג מדו בלי שיידרש למשחקים מאד ארוכים – הוא ייכנס שוב לדמותו של פרייז'ר. ואז פדרר יקבל עוד הזדמנות.

3. גם אנדי מארי, המדורג שני והפייבוריט להגיע לגמר מהחצי התחתון של ההגרלה, בעניין של אגרוף. אחרי ווימבלדון הוא טס למחנה אימון רביעי בשנתיים האחרונות בפלורידה ונכנס למכון האגרוף בקמפוס של אוניברסיטת מיאמי כדי לעבוד בעיקר על פלג גופו העליון. מארי אומר שהוא עוקב אחרי מתאגרפים: איך הם מתאמנים, ההתנהלות שלהם בזירה. גיבורו של מארי הוא מאני פאקיאו מהפיליפינים, שאנשי מקצוע מחשיבים כמתאגרף הטוב בעולם ובין הגדולים בהיסטוריה "פאונד פור פאונד". למארי ופאקיאו יש מאפיין אחד משותף: מהירות. אלא שמארי מנצל אותה כמעט רק להגנה, ופאיקאו בעיקר להתקפה. לכן פאקיאו הוא חמש פעמים אלוף עולם (בחמישה משקלים שונים) ומארי עדיין מחפש תואר גראנד סלאם ראשון. הפסיביות של מארי, אומר פול אנקון, מאמנו לשעבר של פיט סמפראס וכיום המאמן הראשי של טניס הגברים בבריטניה, נובעת דווקא מכך "שהוא שחקן הגנה כל כך טוב: הוא מרגיש שהוא יכול לספוג הכל, לשמור את הכדור במגרש עד שהיריב יחטיא – או שהוא יקבל כדור קצר". אנקון אומר ש"ב-90 אחוז מגמרי הגראנד סלאם בשנים האחרונות ניצח השחקן היותר התקפי". עם הסטטיסטיקה הזאת זה לא רציונלי להמר נגד פדרר.