תפוס אותי אם תוכל

1. אם כבר משהו שווה 94 מיליון יורו...

2. אין שום סיטואציה, שום דקה, שום רגע, באף אירוע, בכל ענף, שמחלק כל כך הרבה מנות של אדרנלין לעולם. לא פנדל מכריע בגמר מונדיאל, שניות אחרונות של משחק 7 בפלייאוף, מאצ' פוינט בגמר גראנד סלאם. זה הרבה מעבר לספורט גם – זו תמצית של חיים שלמים. של כל הנאה בחיים, שמתגמדת לשעות, דקות, שניות. ההכנה, הציפייה, הרגש, המתח. רגע שיא, קליימקס. הכל מתפרץ ויוצא החוצה בשצף קצף. ותחושת האביונה הנהדרת הזו יכולה להימשך גם מעבר לשניות. אולי דקות, שעות. הנה רועדות לי הידיים עכשיו כשאני כותבב...

בולט קבע שיא עולם מדהים ב-100 מטר: 9.58 שניות

3. "אני עדיין מלא יראה", הוא התרגום המדויק לדבריו של מוריס גרין, שאוסיין בולט חטף ממנו את שיא האליפות. כמה שעות לפני תחרויות הערב, גרין ודונובן ביילי הסתובבו במכונית ברחבי ברלין וניסו לענות על השאלה שתישאל עכשיו תחת כל לינק רענן – מהו גבול היכולת האנושית? הם הסכימו שאין כזה.

4. ברור שאין. וגם אם יהיה: תניחו שתוצאות השיא ב-100 מ' יתייצבו. מתישהו. בעוד 100 שנים. עזבו את הגרף האקדמי. כל מה שצריך לעשות זה להוסיף את הספרה הרביעית, האלפיות, בתוצאה. כמו שעשו בשנות ה-60 של המאה הקודמת. לפני 100 שנים הרי מדדו בשניות מלאות. אתה עשית 15, אני 14. אחרי 20 שנה – אתה 13.4, אני 13.2. עוד 20 שנה, שנינו מסיימים ב-10.3, אבל אתה ב-10.38 ואני עם 10.32.

ייתכן מאוד שהרף הזה שגרין, ביילי וכולנו נדון בו יתגלה על פני הספרה הרביעית הזו, ואז שוב לא יהיה לו גבול. 9.58? שיפור של 11 מאיות? אולי הטירוף באליפות העולם בלונדון 2080 יהיה בגלל שג'ון דו שיפר את שיא העולם ב-2 אלפיות השנייה, מ-9.084 ל-9.082. דון ליפינקוט וג'קסון שולץ האמריקאים חתומים על שיא העולם משנות העשרים של המאה ה-20: 10.6 ש'. אחרי כמעט 100 שנה (ליפינקוט עשה זאת ב-1912) קוצצה שנייה שלמה. זה אומר שב-2112 ירוצו 8.58? מי? מפלץ בגובה 2.30 עם מוטת ידיים של 9 מטר? אם אכן יתירו לחייזרים להתחרות.

5. קריאה לאנשי נייק, אדידס ושאר הדומות להן; אחרי מה שפינה וספידו עשו בבריכה למייקל פלפס, לא הגיע הזמן להתחיל לעבוד שם במפעלי הזיעה במלזיה?

6. טייסון גיי קבע את התוצאה השלישית בטיבה בכל הזמנים. הראשונה על ידי אדם ששמו אינו אוסיין בולט. המתיק מעט את ההרגשה המרה מבייג'ין שם לא התחרה בגמר בגלל פציעה. אסאפה פאוול הראה שוב שהוא אצן קטלני, ומפסיד חינני. אחרי בייג'ין אבל לא רק השניים הוכתרו תחת עמודת הלוזרים. אם מאית אחת מהשיא של בולט קשורה לרצון להוכיח משהו להם, דיינו. גיי הוכתר על ידי פרשני יורוספורט אחרי הריצה כרץ הטוב ביותר פאונד פור פאונד, שזו הדרך המקובלת בעולם האגרוף להשוות בין מתאגרפים ממשקלים שונים. מה לעשות שהוא נראה כמו ילד בן 9 על המסלול. "הרגשתי שהברכיים שלו בגובה הפנים שלי", אמר פעם גיי – שלכו תאמינו שהוא באמת 1.80, זאת אומרת יותר גבוה מרובכם – אחרי שרץ נגד בולט. מתי הרגשת? במטר הראשון?

7. תנו לי עכשיו עוד מחזור של גביע הטוטו, אני מוכן.

8. כבר דיברו אחרי המשחקים האולימפיים בבייג'ין על חשיבותו של אוסיין בולט לאתלטיקה, ענף גווע מעט. והנה האיצטדיון בברלין מפוצץ, הכותרות בעיתונים מחממות, והאדרנלין מוצף. כל מה שענף ספורט צריך זה כוכב על אחד. אם הוא גם רק בן 22, יש לו תחרות ויריבים (נניח, אפשר לשקר יפה מאוד בתקשורת, מחר יבנו לו 'יריב' ו'תחרות' אחרים), ובעיקר מן סוד נסתר שגורם לך, בשנייה שהריצה מסתיימת ושיא עולם חדש מהדהד בלוח, לרצות מיד לראות אותו רץ שוב לאדנים, מזנק ואולי באמת נותן הכל, למרות שהפעם חובה להודות שבולט השקיע יותר מבאותה ריצה קלה בבייג'ין. האתלטיקה במקום טוב, מאוד. זה כל מה שצריך. הנה פתאום שמות כמו ג'סיקה אניס, ולרי וילי ונדין קליינרט, כולן היו בתחילה סתם חימום לבולט, קיבלו את החותמת, ההכרה שלהן, חותמת ראויה, לא רק של עכברי אתלטיקה. האיצטדיון בדאגו, קוריאה הדרומית, ב-2011, יהיה מפוצץ. עם כוכב על בן 24.

8. נרגענו קצת. האדרנלין דעך. אפשר לראות שוב את הריצה. שוב הידיים רועדדות. וביום חמישי יהיה לנו כפול מזה. הלוואי שירוץ מרתון.

.