כך נולדה ההיסטוריה

אחד עשר אלף איש ביד אליהו באקסטזה מוחלטת, על המשטח שחקני נבחרת הדיוויס רוקדים כמו ילדים לצלילי מוזיקה חסידית, ורק אני יושב על הכיסא שלי, מתקשה לעכל מה שקרה כאן. נבחרת ישראל השלימה ניצחון חלק על רוסיה ברבע גמר גביע דיוויס, והמוח מסרב לעכל.

נבחרת הדיוויס של ישראל מודל 2009 לא מפסידה לאף נבחרת בבית. היא מעצמה, בטח לא איזה שטיח בדרך לשלבים המאוחרים. זו נבחרת שהתחילה תהליך בספטמבר 2007 עם הניצחון 2:3 על צ'ילה, ועברה שינוי ענק בחמשת החודשים האחרונים. מה שבנבחרות אחרות לוקח שנים, הצליחו בנבחרת שלנו להשלים ובגדול בשני מפגשי דיוויס.

הראשון שראוי לקרדיט בגלל ההיררכיה, אבל בעיקר בזכות התפקוד שלו, הוא אייל רן. אז נכון, אחרי הניצחון זה יהיה מאוד פופוליסטי לפרגן לקפטן, והרבה מאלה שביקרו את העובדה שהוא חי בארצות הברית בטח יעשו את זה, אבל אי אפשר להתעלם מההכנה שלו למשחקים וההתנהלות במהלכם. רוב השחקנים מכירים אחד את השני מהסבב המקצועני, ויודעים את נקודות התורפה של כל יריב גם בלי קפטן, אבל ניצול מושלם של החולשות של הצד מגיע מעבודה מדוקדקת של מאמן - וזה בדיוק מה שקרה.

כולנו חייבים לדודי, סלע חייב לנו

כל שחקן בנבחרת שלנו ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות כדי לנצח, וזה בלט במיוחד במשחקי היחידים ביום שישי. השקט - התכונה הבולטת של רן - בולט במיוחד במהלך המשחקים, אבל רק כשנמצאים במגרש ועוקבים אחריו מקרוב רואים את התרומה האדירה שלו. האיש פשוט יודע מתי לדבר, להעיר ולהאיר, ובמיוחד מתי. וכן, גם את זה צריך - לסתום את הפה כשצריך. כשדודי סלע העיף כדורים ליציע במערכה הראשונה מול יוז'ני, הוא התעצבן על רן והגיב אליו בתנועות ביטול מזלזלות. כל אדם אחר היה נותן לאגו לדבר, ונוזף בסלע הסורר, אבל רן שתק. הוא נתן לדודי להוציא אגרסיות, וקיבל אותו אחרי כמה דקות בדיוק כמו שהוא ואנחנו אוהבים אותו – בשיא הריכוז.

סלע, שניצח מספר מדהים של 11 מתוך 13 המשחקים האחרונים שלו בגביע דיוויס, סגר מעגל בניצחון על מיכאל יוז'ני. את המעגל הזה הוא פתח באותו מפגש מול צ'ילה, אליו הגיע ממעמקי המקום ה-105 בעולם, אבל הצליח לזכות בשני ניצחונות, כולל אחד ענק על פרננדו גונזאלס שדורג 6 בעולם. לראשונה בקריירה שלו, הצליח סלע לתרגם כישרון לניצחונות גדולים, וקיבל את הביטחון שהוא מסוגל להתמודד שווה בשווה מול השחקנים הטובים ביותר שיש. מאז, הודות לביטחון שצבר, הוא נמצא בנסיקה מתמדת שהובילה אותו עד לשמינית גמר ווימבלדון ומקום ה-33 בעולם. בינתיים. את ההתקדמות האדירה שלו חייב סלע לגביע דיוויס ולקהל הישראלי שכל כך אוהב אותו, לא פחות ממה שישראל חייבת לו את ההתקדמות שלה. אחרי אותו ניצחון על גונזאלס, אמר סלע שהוא יכול לנצח כל שחקן, אולי חוץ מרוג'ר פדרר. אז המשפט הזה נשמע יומרני ושחצני, היום אף אחד כבר לא יעז להמר נגדו בגביע דיוויס.

זוגיות אין, חגיגות יש

כשנוגעים בשינוי של הנבחרת בחמשת החודשים האחרונים, הראל לוי הוא הדמות המרכזית בסיפור. במשך שנים קברו אותו, כינו אותו לוזר ואמרו בסרקזם שהוא שתי נקודות בטוחות לנבחרת שממול. ככה זה גם נראה לפני שנה וחצי, כשהוא התרסק ברמת השרון מול יונאס ביורקמן, רגע לפני שהשבדי יצא לגמלאות ובקושי עמד על הרגליים. ופתאום, למרות המקום ה-210 בעולם, הראל לוי הפך לחיית דיוויס.

להרבה טניסאים יש יכולות גבוהות בהרבה משל לוי ורבים מהם שומרים לאורך שנים על דרוג גבוה בסבב, אבל יש דברים שלא יהיו להם אף פעם, וזה את מגוון החבטות של הישראלי. זו כבר אומנות, לא משהו שאפשר ללמד. ביום שישי הוא שידר שפת גוף שגם הוא בעצמו לא זוכר מתי היתה לו בפעם האחרונה. למרות שהוא כבר נושק לגיל 31, וסבל בקריירה שלו מפציעה קשה בסחוס שהפילה אותו מהמקום ה-30 בעולם לדשדוש של שנים ומחשבות על פרישה, הראל יכול וצריך למנף את הניצחון הסנסציוני על איגור אנדרייב לטובת התקדמות בסבב העולמי.

ומה תגידו על הזוגיות אנדי ויוני? הם יכולים להמשיך לספר שהתקשורת הגזימה לגבי החיכוכים ביניהם, אבל כמו שאמר עוד אחד שיצא שמח לא מזמן מיד אליהו, "מה שנראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה ברווז". משהו בזוג הישראלי כבה. רואים את זה בשפת הגוף ובדינאמיקה, אבל בעיקר בשקט תוך כדי משחק, בלי ה"עזוב" של פעם , מה שעלה להם בכמה טעויות די מטופשות מול מראט סאפין ואיגור קוניצין – זוג רוסי שבימים הטובים לא היה מצליח לגרור אותם לחמש מערכות.

תחזיקו אצבעות לגרמנים

כמה סמלי ומקסים הוא הספורט. מה שהתחיל במגרש השומם ומלנכולי להכעיס בשטוקהולם הקפואה, ובמהפך דחוק אחרי פיגור מול נבחרת שבדית מוגבלת, הסתיים בניצחון חלק לעיני רבבת צופים באצטדיון מלהיב ומרגש. מי היה מאמין רק לפני שנתיים, שביום המשחקים השלישי של רבע גמר גביע דיוויס נתלבט בקול רם מה עדיף – לשחק מול האלופה ספרד או מול גרמניה בדרך לגמר. אבל אם כבר, אז מובן שניצחון גרמני שיביא אותם לשחק אצלנו טובה יותר ליהודים, ויעמיד את הנבחרת שלנו כפייבוריטית להעפיל לגמר. בספרד, על מגרשי חימר ומול סגל השחקנים האיכותי בעולם שכולל את רפאל נדאל, פרננדו ורדסקו, פליסיאנו לופז, דוד פרר, טומי רוברדו וחואן קרלוס פררו, המשימה תהיה בלתי אפשרית. מצד שני, כשמסתכלים על הנבחרת שלנו, באמת יש משהו שהוא בלתי אפשרי?

היסטוריה בגביע דיוויס - לכל הכתבות