תחי תמונת הניצחון

התפרצות הרגשות של הראל לוי מיד לאחר הניצחון על אנדרס וינסיגוורה ושבדיה, סיפרה את כל הסיפור של הטניסאי המדוכדך הזה. אחרי שגם משחק טוב מול תומאס יוהאנסן הסתיים במפח נפש, הצליחו האופי והלב של הישראלי בן ה-30 לנפק סוף סוף ניצחון בגביע דיוויס, ועוד במשחק המכריעה של ההתמודדות, זה שבצידו השני היסטוריה.

סלע ולוי ניצחו, ישראל גברה על שבדיה 2:3

לוי לא ניצח משחק דיוויס שאינו לפרוטוקול מאז יולי 2003 (אז ניצח את ג'ניוס צ'ידיקוואה מזימבבואה), ואחרי שחזר לעמדת הטניסאי מספר 2 של ישראל ספג לא מעט ביקורות. אלא שהעליה לרבע גמר גביע דיוויס, שאת הכרטיס אליו הביא במו ידיו, תגרום ללוי להתייצב בספרי ההסטוריה לצד עמוס מנסדורף, והניצחון שלו על קארל נואבצ'ק במשחק החמישי מול צ'כיה ב-1987.

אחרי ששיירי האלכוהול יתפוגגו בגופו של לוי, ודאי ישובו להציק לו המחשבות על הקריירה המפוספסת. זו שהגיעה לשיא עם דירוג 30 בסבב ה-ATP ב-2001, לאחר ניצחונות על שמות ענקיים כמו פיט סמפראס, מייקל צ'אנג, ווין פריירה ואנדי רודיק. לוי כברחלם לשבור את שיאי הדירוג של עמוס מנסדורף (18) ושלמה גליקשטיין (22), עד שהגיעה פציעה בסחוס הברך, שגרמה לו להידרדר אל סביבות המקום ה-200 בעולם. עד שהגיע הניצחון של אמש, ללא ספק אחד מרגעי השיא המנטאליים של טניסאי ישראלי אי פעם.

קשה לומר שניצחון על וינסיגוורה, שלא נמצא בסבב המקצועני כבר שנתיים, יוציא את הראל לדרך חדשה שתחזיר אותו 8 שנים לאחור או אפילו ל-100 הראשונים בעולם. אבל את תמונת הניצחון לאלבום הפרטי שלו הוא הרוויח ובגדול.

צחוק הגורל

במבט לאחור, הגרלת שמינית הגמר עשתה לנו חסד גדול. ללא רובין סודרלינג, המדורג 26 בעולם, ועם תומאס יוהנסון בן ה-34 שמגיע חלוד מאוד אחרי פציעה ממושכת, הפכה שבדיה לאחת משתי הנבחרות החלשות ביותר שיכולנו לפגוש, כשהשניה היא הולנד שהובסה 5:0 בארגנטינה.

רמת המשחקים בהתמודדות עם שבדיה לא ממש הזכירו בית עליון של גביע דייויס, גם כשמסתכלים על שחקנים שנשלפו מהבוידעם כמו אמיר חדד הכרסתן ואנדרס וינסיגוורה בן ה-29 שלא שיחק בסבב כבר שנתיים, והן מבחינת כמות הטעויות הבלתי מחויבות. אם נסתכל על המפגשים המקבילים, כמו זה שבין ספרד של רפאל נדאל לסרביה של נובאק דיוקוביץ', הנקודה תתבהר עוד יותר.

אווירת הנכאים ששררה באולם "הבאלטיקה" במאלמו, שאמור היה אבל הלך והתמלא ככל שהתקדמה המתחרות, מנעה מוינסיגוורה, יליד העיר, לקבל דחיפה אדירה שיכולה היתה לעזור לו לנצח בשני המשחקים המתישים מהם ירד מנוצח. אולי זה ההסבר להתנהגות המכוערת שלו בסיום.

הרוסים באים, לא נעים

פרט לישראל, העפילו לרבע הגמר מעצמות טניס אדירות: ארגנטינה, צ'כיה, ארה"ב, קרואטיה, גרמניה, ספרד ורוסיה, אותה נפגוש ברמה"ש בין ה-10 ל-12 ביולי. הסגל הרוסי עמוק בהרבה מהשבדי, וכולל שמונה שחקנים במאייה הראשונה. כדי לחולל סנסציה ולהעפיל לחצי הגמר נגד המנצחת בין גרמניה לספרד, צריכים לקרות אחד משני תרחישים משמעותיים: הראשון הוא שדודי סלע יציג רמה הרבה יותר טובה, עקבית והתקפית מאשר במפגש מול השבדים. הרי ידוע שדודי אוהב לבוא כאנדרדוג מול הגדולים ולהפתיע, והוא תמיד אומר שבארץ הוא יכול לנצח כל אחד. במקביל, ישראל חייבת לקבל בחזרה את יוני ארליך, שיחבור מחדש לאנדי רם בזוגות. ארליך חוזר בקרוב מפציעה ארוכה שהשאירה אותו מחוץ למגרשים מאז ספטמבר, ויצטרך לעמוד באתגר עצום של חזרה לכושר ולהתמודדות מחייבת מאוד כשהוא כבר בן 32. אנדיוני כנראה יפגשו במשחק הזוגות את מיכאל יוז'ני, איתו שיחק אנדי רם בכמה טורנירים בתחילת העונה.

כוכב הסגל הרוסי הוא מראט סאפין, שזכה כבר בגיל 20 באליפות ארה"ב הפתוחה, אבל דם חם, חיים לא ספורטיביים וחוסר מוטיבציה גרמו לכך שלא הצליח לשמור על יציבות לאורך הקריירה, והגיע למה שהגיע רק בזכות הבלחות של כישרון טבעי ונתונים פיזיים מעולים. סאפין, שבשבילו זה לא משחק אם הוא לא שבר לפחות מחבט אחד, התעמת לא פעם עם קהל שבא לראות את משחקיו. לתשומת ליבם של האוהדים הישראלים. אגב, הביקור האחרון של משפחת סאפין בישראל גרר תקרית בה צעקה אמו של מראט ודינארה על שחר פאר, לאחר שזו חבטה בה כדור בטעות. מעניין מה יקרה איתם הפעם.