העברת זלאטן משנה את מפת הכדורגל שלנו

אתם בחדר בפאריז. היא מסתכלת בטיים אאוט. זורקת משהו על ביסטרו של 30 יורו למנה עם נוף למגדל אייפל. היא עוד שניה מזמינה מקומות. אתה יוצא מהמקלחת אחרי מסע מפרך בלובר. היא אומרת לך "אני רוצה שנעשה ערב רומנטי", אתה שולף את הכרטיסים מהכיס ואומר לה "ברור. היום יש פ.ס.ז' נגד מנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר. אנחנו הולכים לזה ביחד". רומנטיקן.  

לכל אחד מאיתנו יש את הרגע הזה. הרגע שבו הבן זוג/בת זוג, החברים או ההורים רוצים שניסע לחו"ל. הם בונים על מנוחה, רומנטיקה, צחוקים או סתם מוזיאונים. אנחנו ישר רצים לאינטרנט לבדוק אם יש שם איזה משחק טוב לתפוס. בדרך כלל זה כדורגל. לפעמים איזה מפגש של מכבי ת"א ביורוליג ובארה"ב זה מסתכם בעיקר ב-NBA או בחוויית פוטבול. ההחתמות של טיאגו סילבה, אסקייל לבאצי ובעיקר כמובן של זלאטן איברהימוביץ' מגדילות את מפת התיירות שלנו, צרכני הספורט. ויותר מזה, משדרגת לנו אותה בגדול.

צרפת היתה מאז ומעולם מדינת ספורט אבל לא כזאת שיכולה להקפיץ לנו את העצבים במוח. אלא אם אתם חובבי טור דה פראנס מושבעים. הליגה הצרפתית היא אחת הבכירות באירופה אבל רק מיטיבי לכת יגיעו עד לליון כדי לראות אותה פוגשת את דיז'ון, או לרדת לריביירה ולהתענג על הדרבי של מארסיי מול ניס. נכון, לפאריז סן ז'רמן היו את דקות התהילה שלה בשנות ה-90 (אליפות וגביע המחזיקות), אבל אז תיירות הספורט לא היתה מפותחת כמו היום.

בסופו של דבר מרבית תיירות הספורט הישראלית וגם נתח ענק בתיירות הספורט העולמית מבוססת על כדורגל ומסתכמת בטורנירים גדולים (רק פעם ב-4 שנים), באנגליה, (לונדון או מנצ'סטר), ספרד (ברצלונה ומדריד), איטליה (רומא ומילאנו) ואולי מינכן (למרות שלא מדובר ביעד כל כך אטרקטיבי לתייר). הפיכת פ.ס.ז' לאחת מ-10 הקבוצות האטרקטיביות או לפחות המעניינות בשנים הקרובות (בייחוד כשתופיע בליגת האלופות) משנה את כל התמונה. למעשה רק לונדון מסוגלת לקרוא תיגר על פאריז באתרים ובאטרקציות התיירותיות הנלוות לחוויה באצטדיון עצמו.

בסופו של דבר אם עד היום הייתם צריכים לטוס במיוחד למנצ'סטר כדי לצפות בקרב בין יונייטד לארסנל בליגה או בין סיטי לנאפולי באלופות, כעת אתם יכולים לקבל לפחות את הקרבות בצ'מפיונס בעיר שיש בה גם את הנוטרה דאם, לובר, שער הניצחון, אייפל, מרכז פומפידו, הבסטיליה ולא להסתפק רק בפיש אנד צ'יפס. זה למעשה גם אומר שהנסיעה שלכם לא חייבת להתמקד רק במשחק כדורגל אלא במסע עם הילדים, בני/בנות הזוג והשד יודע מה. וכאלה יש לנו לא הרבה. כי כשאתה בפאריז, הכדורגל יכול לבוא על הדרך ואת זה יש רק בלונדון, ברצלונה, במדריד וברומא.

כי גם בלי הרפורמה הזו בקבוצת הכדורגל המקומית, פאריז היא העיר המתויירת בעולם עם אומדן של 15.6 מיליון תיירים בשנת 2011 כשלונדון שניה עם 15.2 מיליון. צרפת אגב היא המדינה המתויירת בעולם עם 79.5 מיליון כניסות בשנה, 23 מיליון יותר מספרד ו-33 מיליון יותר מאיטליה למשל. אז אם כבר כל כך הרבה מכם נוסעים לשם, עכשיו תהיה לכם הזדמנות גם לראות כדורגל טוב. ואם נסתכל על האתרים המתויירים בעולם, גם כאן פאריז יכולה להיות גאה כשהיא שולחת שלוש לטופ 20 העולמי: כנסיית הנוטרה דאם, בזיליקת הסקרה קאר ויורודיסני. בטופ 50, למשל, רק ניו יורק משתווה לה עם 5 אתרים (בנוסף למגדל אייפל ומוזיאון הלובר). עכשיו תנסו לצרף למוקדים האלה גם גולים של איברה. נשמע אחלה לא?

אז נכון שמול האתרים שהוזכרו פה רק הרגע כמות התייירים שמגיעה למגרשים היא קטנה, אבל אלו עדיין מספרים שאסור לנו לזלזל בהם. תיירות הספורט מגלגלת בין 15 ל-20 מיליארד דולר בשנה וקרוב ל-100 מיליון דולר בישראל בלבד כשעשרות אלפי ישראלים (50,000 בערך) יוצאים בשנה מישראל כדי לצפות באירועי ספורט. אם ניקח את חובב הספורט הישראלי, אז הוא טס בעיקר כדי לראות כדורגל. הערכות מדברות על קרוב ל-2,000 ישראלים בממוצע שהיו בכל אחד ממשחקי הקלאסיקו בשנתיים האחרונות. כשגם הכריסמס מושך לא מעט תיירים לממלכה וכמובן הטורנירים הגדולים (יורו ומונדיאל). אבל לא מדובר רק בנו כמובן.

האמריקאים הופכים משנה לשנה לצרכני כדורגל, השוק במזרח הרחוק מתעצם במימדי ענק, מדינות המפרץ הפרסי העשירות שולחות לא מעט תיירים למשחקים (אגב השליטה הקטארית בפ.ס.ז' לבטח תסייע בהיבט זה) ובאירופה, הסקנדינבים נחשבים לצרכנים משמעותיים מאוד. וזו עוד בלי שהזכרנו את אוהדי קבוצות החוץ שיבקרו בפאריז במהלך ליגת האלופות. באיזשהו מקום הפרוייקט הזה מזכיר קצת את אייאקס של ימים עברו. בימיהם הגדולים של ההולנדים, הביקור באמסטרדם כלל גם בילוי באייאקס ארינה מלבד תעלות, קופי שופס ומוזיאונים ביזאריים.

לכן ההחתמה של זלאטן איברהימוביץ' היא אחת המשפיעות אם לא המשפיעה ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות. בזמן שהחתמות אחרות שינו קבוצות ומועדונים, השבדי יכול לשנות את מפת מוקדי הכדורגל באירופה. זלאטן וטיאגו סילבה נותנים לעיר האורות את הזוהר היחיד שהיה חסר לה - כדורגל ברמה גבוהה או לפחות כדורגל נוצץ. אז אולי עכשיו במקום לטוס לברצלונה או ללונדון בפעם הרביעית כדי לראות את מסי או למפארד, תוכלו פשוט לפגוש אותם בפארק דה פרנס. כבר ראינו איזה רגע גדול אחד שם. וגם אם בסוף תעדיפו את מנצ'סטר או מילאנו, רק תזכרו שמהיום תמיד תהיה לנו את פאריז.