מה הקמפיין האירופי המוצלח של ישראלית?

היסטוריה. חגיגה אירופית. הישג. אפשר להבין את כל הסופרלטיבים שקיבלה העונה האירופית של הכדורגל הישראלי. בכל זאת, לא בכל שנה אנחנו פוגשים את איינדהובן, סטוק סיטי וסטיאווה בוקרשט בערב אחד ועוד במפעל מכובד יחסית. אז אחרי כל ההקדמה הזו, צריך לזכור שלפחות התל אביביות יסיימו ככל הנראה את המסע כבר בתחילת דצמבר, לכן החלטנו שזה בדיוק הזמן להתרפק על העבר ולהיזכר בקבוצות הגדולות ביותר של השלוש בזירה הבינלאומית.

7. מכבי חיפה 1998/1999 – רבע גמר מחזיקות גביע
למה כן: עלתה לרבע גמר מחזיקות גביע וניצחה את פאריס סן ז'רמן הגדולה (נו, זו עם ג'יי ג'יי אוקוצ'ה) כשהיא מציגה את הכשרון הישראלי הגדול ביותר שצמח פה בעשורים האחרונים, יוסי בניון. 
למה לא: כי המסלול שהיא עברה היה יחסית קל וחוץ מהניצחון על הצרפתים, היא לא רשמו איזושהי הפתעה גדולה. 
תוצאות: גלנטורן (0:1, 1:2), פאריס סן ז'רמן (1:1, 2:3), ריד (2:1, 1:4), לוקומוטיב מוסקבה (1:0, 3:0). 
הרכב: ניר דוידוביץ'; אלירן אלקיים, אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי; אבישי ז'אנו, רדובן ארומטקו, יוסי בניון, אופיר קופל; אלון מזרחי, יניב קטן.
מה נזכור: דרמת ענק מול הצרפתים שהסתיימה בשער מכריע של אלון מזרחי בדקה ה-90 וכמובן את יניב קטן הופך ליקיר האוהדים (וזוכה לשיר בזכות המשחק). 
בטח שכחתם: שחקן של ריד תקף את אחד ממביאי הכדורים במשחק בארץ והורחק. לאחר מכן, האוסטרים שיגרו הודעת התנצלות.

6. מכבי חיפה 2006/2007 – שמינית גמר גביע האופ"א
למה כן: כי החבורה של רוני לוי העפילה ל-32 הגדולות של המפעל אחרי שעלתה מהמקום השני בבית שכלל את ליבורנו, אוקזר, גלזגו ריינג'רס ופרטיזן בלגרד כשהיא רושמת שני ניצחונות, תיקו והפסד (לא שיחקו בית וחוץ). כשחשבנו שזה ייגמר מול הרוסים, הירוקים הפתיעו וחלפו על פני צסק"א בדרך לשמינית. שם, אספניול כבר היתה כבר גדולה עליהם. אה, והיא נאלצה לשחק בבלומפילד. 
למה לא: כי בסופו של דבר זו היתה קבוצה לא מרשימה של מכבי חיפה שנהנתה משיטה נוחה (משחק מוקדמות אחד ורק 4 ממפגשים בשלב הבתים) ולא פגשה מועדון ענק בדרך. 
תוצאות: ליטקס לובץ' (1:1, 1:3). בבתים: 1:3 על אוקזר (ב), 2:0 לגלזגו ריינג'רס (ח), 1:1 מול ליבורנו (ח), 0:1 על פרטיזן (ב). בשמינית: צסק"א (0:0, 0:1), אספניול (0:0, 4:0). 
הרכב: ניר דוידוביץ'; אלון חרזי, רפאל אולארה, דקל קינן, אדורם קייסי, חאבייר דירסאו, אנדרסון שאבייר, גוסטבו בוקולי, אלן מסודי, יניב קטן, רוברטו קולאוטי.
מה נזכור: קולאוטי כובש בבלומפילד מול צסק"א הגדולה של ז'ירקוב, ז'ו, דניאל קרבליו וקרסיץ', שזכתה שנתיים קודם בגביע אופ"א.
בטח שכחתם: אחרי ה-0:0 בבית, הירוקים נראו נהדר גם במחצית הראשונה בספרד אבל אז הגיעה הדקה ה-53 ואיבן דה לה פניה ירה טיל מ-20 מטרים לחיבורים. מכאן, חיפה התפרקה בדרך לתבוסה.

5. מכבי ת"א 2004/2005: שלב הבתים של ליגת האלופות
למה כן: כשתביטו על ההרכב שניצח את אייאקס, פשוט לא תאמינו. הקבוצה עם חומר השחקנים הדל ביותר בכתבה הזו הצליחה להשיג 4 נקודות בליגת האלופות בבית הקשה ביותר של נציגה ישראלית (באיירן מינכן, יובנטוס ואייאקס) אי פעם. היא השיגה תיקו נגד יובה של דל פיירו, נדבד וקנבארו וניצחה את האלופה ההולנדית עם סניידר ו-ואן דר וארט. תוסיפו לכל זה את העובדה שחיכו לה יריבות לא פשוטות במוקדמות כמו הלסינקי ופאוק, ותבינו שמקומה ברשימה הזו ראוי. 
למה לא: קובי מוסא, מאוריסיו ג'ובאניני, סאלם אבו סיאם, משה מישאלוב, ארז מסיקה, לירן כהן וישמעאל אדו פתחו ברוב המשחקים.
תוצאות: הלסינקי (0:0, 0:1), פאוק סלוניקי (0:3 טכני, 0:1). בשלב הבתים: 1:0 לבאיירן (ב), 1:0 ליובנטוס (ח), 3:0 לאייאקס (ח), 1:2 על אייאקס (ב), 5:1 לבאיירן (ח), 1:1 עם יובנטוס (ב).
הרכב: לירן שטראובר, קובי מוסא, מאוריסיו ג'ובאניני, אבי סטרול, סאלם אבו סיאם, תמיר כהן, משה מישאלוב, ברוך דגו, ארז מסיקה, לירן כהן, ישמעאל אדו.
רגע שנזכור: דגו חוגג אחרי השני שלו מול אייאקס. הסמל הכי גדול של המועדון בעשרים השנים האחרונות, אבי נמני, פיספס את רגע השיא של המועדון בזירה האירופית.
בטח שכחתם: 1. מכבי אמנם קיבלה ניצחון טכני (0:3) מול היוונים במוקדמות אבל גם ללא התוצאה הזו, היא ניצחה 1:2 בחוץ. 2. כל הטקסט הזה לא היה נכתב אם פנסטיל לא היה מציל כדור עם הראש מקו השער בדקה ה-92 מול הלסינקי בבית.

4. מכבי חיפה 93/94: שמינית גמר המחזיקות
למה כן: הקבוצה הישראלית הראשונה שעשתה את זה בגדול באירופה וככל הנראה גם האיכותית ביותר. גיורא שפיגל העמיד סנטדרט חדש בכדורגל הישראלי ונהנה מהקישור הכי טוב בתולדות המועדון עם עטר, ברקוביץ', רוני לוי וקנדאורוב, ומהסקורר הכי גדול של הכדורגל הישראלי, אלון מזרחי. השיא כמובן היה המפגש הכפול מול פארמה (של ברולין, זולה ואספרייה) שהסתיים רק בדו קרב פנדלים (הודחה אחרי 3:1 מהנקודה הלבנה) בימים שהפערים בינינו לבין האליטה של היבשת היו הרבה יותר גדולים.
למה לא: בסופו של דבר הדרך שלה היתה פחות מרשימה משל הקבוצות שמדורגות מעליה והקבוצה הגדולה היחידה שהיא עברה היתה טורפדו מוסקבה.
תוצאות: דודלנז' מלוקסמבורג (1:6, 0:1), טורפדו מוסקבה (1:0, 1:3), פארמה (1:0, 0:1). 
הרכב: רפי כהן; אלון חרזי, רומן פץ, מרקו בלבול (אריק בנאדו), משה גלאם; ראובן עטר, אייל ברקוביץ', רוני לוי, סרגיי קנדאורוב; אלון מזרחי, איוון גצקו.
רגע שנזכור: את הבומבה של רומן פץ מ-35 מטרים מול טורפדו מוסקבה בדקה 74 ולאחר מכן שער דרמטי של הולצמן (85') שסידר עליה. 
בטח שכחתם: השוער רפי כהן התחתן בערב של משחק הגומלין נגד טורפדו ולכן מסוק נחת בקרית אליעזר והטיס אותו לחתונה. אגב, הוא גם הדף פנדל של זולה במשחק החוץ מול פארמה.

3. הפועל ת"א 2009/2010: שלב 1/32 בליגה האירופית
למה כן: כי זו אולי הקבוצה המלהיבה ביותר. חיבור בין טקטיקן בחסד (אלי גוטמן), שהתגלה בקמפיין כמאמן התקפי לבין אוסף כישרונות מדהים. הקבוצה של הצ'מפיונס (של עונה לאחר מכן) התבססה על השחקנים הללו, אבל זאת של הליגה האירופית ידעה לפרק את היריבות לגורמים (גטבורג וראפיד וינה). בשונה מחלק מהנציגות האחרות בדירוג, היא לא באה לגנוב ניצחון אלא פשוט שיחקה יותר טוב מיריבותיה האירופאיות. זכתה לבית לא פשוט עם סלטיק, המבורג וראפיד וינה וסיימה במקום הראשון עם 12 נק' ו-13 שערים. מדהים.
למה לא: במבחן התוצאה, הגיעה רק עד שלב 32 הגדולות בעקבות התבוסה לקאזאן (3:0) ועוררה הרבה אנטגוניזם (שחצנות, בכיינות והקיזוז).
תוצאות: במוקדמות: גטבורג (1:3, 1:1), טפליצה (1:2, 1:1). בשלב הבתים: 1:2 על סלטיק (ב), 4:2 להמבורג (ח), 1:5 על ראפיד וינה (ב), 0:3 על ראפיד (ח), 2:0 לסלטיק (ח), 0:1 על המבורג (ב), 3:0 לקאזאן (ח), 0:0 עם קאזאן (ב).
הרכב: וינסנט אניימה; דני בונדר, דגלאס דה סילבה, וואליד באדיר, דדי בן דיין, ביבראס נאתכו, אביחי ידין, ערן זהבי, גילי ורמוט, נמניה ווצ'יצ'ביץ', איתי שכטר, סמואל יבואה.
רגע שנזכור: אחרי ה-1:5 בארץ, האוסטרים דיברו על נקמה בוינה. רק דיברו. כי הפועל הביסה 0:3 בחוץ כשורמוט כובש את השני כשהוא אפילו לא ממש חוגג. תמונה מייצגת לדורסניות של הקבוצה הזו.
בטח שכחתם: סמואל יבואה כבש 17 שערים בכל המסגרות בחצי העונה שלפני הקמפיין ואז נעלם לגאנה ולא שב בטענה כי נשאר להלוויית אימו.  כשחזר "ליכלך" בתקשורת על ההנהלה אך בהפועל בחרו להשאירו. הוא החזיר עם שלושה שערים בקמפיין (כולל השער היוקרתי ביותר נגד המבורג) וגרם לגנק לרכוש אותו בינואר.

2. הפועל ת"א 2001/2002: רבע גמר גביע אופ"א
למה כן: ככל הנראה מדובר בהישג הגדול ביותר של קבוצה ישראלית. החבורה של דרור קשטן הגיעה ל-8 הגדולות במפעל באותה העונה לצד קבוצות כמו אינטר, איינדהובן, דורטמונד, ולנסיה ומילאן כמובן. בשונה מחיפה של 98/99 שהעפילה לרבע הגמר של המחזיקות, האדומים עברו משוכות קשות הרבה יותר כמו צ'לסי (עם למפארד, טרי וזולה), פארמה (אפיה, קנבארו, סנסיני והאקן סוקר) ולוקומוטיב כשהם נשענים על אוסף זרים נפלא, אונישנקו, אוסטרץ והולמאי ופישונט לצד ישראלים כמו בכר, אנטבי, בלילי, טועמה ואבוקסיס. זו כנראה הקבוצה עם האוריינטציה ההגנתית הכי גדולה שהיתה פה ולראיה היא ספגה ב-6 משחקי הבית שלה במסע רק שער אחד בלבד.
למה לא: כי בסופו של דבר הקבוצה של מכבי חיפה 2002/2003 היתה יותר חזקה ממנה ולבטח יותר אטרקטיבית. אה, וגם מדובר בגביע האופ"א ולא בצ'מפיונס.
תוצאות: אררט ירבאן (0:3, 0:2), גזיאנטפספור (0:1, 1:1) צ'לסי (0:2, 1:1) לוקומוטיב מוסקבה ( 0:1, 1:2), פארמה (0:0, 1:2) מילאן (0:1, 2:0)
הרכב: שביט אלימלך, אילן בכר, שמעון גרשון, אסי דומב, יגאל אנטבי; יוסי אבוקסיס, דניס אונישנקו, אישטבן פישונט, גאבור הלמאי; סלים טועמה, מילאן אוסטרץ.
הרגע שנזכור: אין מה לעשות, אי אפשר להתעלם מזה. אנטבי והחברים רצים בלי חולצות בשלג של מוסקבה.
בטח שכחתם: אמנם שביט אלימלך מזוהה עם המסע אבל במשחק השיא בקמפיין, הניצחון בפארמה, ניר רחמין עמד בין הקורות בגלל צבירת צהובים של אלימלך.

1. מכבי חיפה 2003/2002: שלב הבתים של ליגת האלופות
למה כן: יש כאלה שיעדיפו את התינוקות של קשטן או אולי את חיפה של 94' אבל בסופו של דבר יש פה שילוב של כמה אלמנטים מכריעים. 1. ההופעה הראשונה של קבוצה ישראלית בליגת האלופות. 2.כיבוש של לא פחות מ-12 שערים במפעל (יותר מכל קבוצה ישראלית אחרת בבתים). 3. מקום השלישי בבית ואף פזילה למקום השני (בשונה מכל ישראלית אחרת) 4. שני ניצחונות ענק על אולימפיאקוס (כשהכדורגל היווני בשיאו) ומנצ'סטר יונייטד. 5. משחקי הבית בקפריסין. 6. החלוץ הכי טוב שדרך בגבולות 67.
למה לא: אין הרבה סיבות. דבר אחד שקצת יכול לפגוע בהישג הוא העובדה שאחרי שהודחה ונשלחה לגביע אופ"א קרסה חיפה מול א.א.ק אתונה עם צמד משחקים שנגמרו במאזן 8:1.
תוצאות: בלשינה מבלארוס (0:4, 0:1) ושטרום גראץ (0:2, 3:3) במוקדמות. בבתים, 5:2 למנצ'סטר (ב), 0:3 על אולימפיאקוס (ב), 2:0 ללברקוזן (ב), 1:0 ללברקוזן (ח), 0:3 על מנצ'סטר, 3:3 מול אולימפיאקוס (ח).  
הרכב: דודו אוואט, אריק אג'יפור, אריק בנאדו, אלון חרזי, אדורם קייסי; ריימונדס ז'וטאוטאס, וואליד באדיר, ג'ובאני רוסו, ננאד פראליה, יניב קטן; איגביני יעקובו.
רגע שנזכור: אז נכון שהניצחון על יונייטד היה ענק אבל את התמונה של יעקובו נועץ שלושער מול אולימפיאקוס קשה להוציא מהראש.
בטח שכחתם: דודו אוואט סיפק את המשפט "הסתנוורתי מהזרקורים" אחרי שחטף צמד מלברקוזן ואלן מסודי כיכב באותם ימים במדי שטרום גראץ והחמצה גדולה שלו מנעה שער שיווין מכריע באוסטריה.