ההיסטוריה זה אני

1. רשמו לעצמכם את התאריך הזה, שבת ה-25 באפריל 2009, והיו גאים שחזיתם באירוע מכונן של ממש בכדורגל הישראלי הכל כך לא ממשי. לא מדובר בשער החמישי השבוע של ת'מבינקוסי פאנטיני, זר שבא ויילך, גם לא במאיר לוי שתרם עוד תרומה מכרעת במאבק האליפות, או בספסול השערורייתי של איתי שכטר. הפעם, יש כאן משהו גדול באמת: ההופעה ה-520 של אלון חרזי בליגת העל.

צפו בתקציר הניצחון של מכבי חיפה, ובתגובות | צפו בתקציר הניצחון של בית"ר על אשדוד

בסוף שנת 1990, קצת אחרי שהשוער האגדי לב יאשין הלך לעולמו ולפני מלחמת המפרץ, החל הרומן בין אלון חרזי ומכבי חיפה והכדורגל הישראלי. שלמה שרף, שחזר לאמן את הירוקים אחרי שלוש שנים בנבחרת האולימפית, הביא את החלוץ חרזי מהכח רמת גן, וחרזי ערך את הבכורה שלו במשחק האינטר טוטו מול שיאפוק ההונגרית ב-30 ביוני 1990. אותה עונה הסתיימה בדאבל של הירוקים, כשעם חרזי משחקים צעירים כמו אייל ברקוביץ', ראובן עטר, מרקו בלבול, עופר מזרחי וטל בנין - כולם כבר מזמן תלו את הנעליים.

מאז אותה הבכורה לפני קצת פחות מ-19 שנה ועד שבירת השיא בשבת, בנה לעצמו חרזי רזומה מפואר עמוס בכל טוב. הוא המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי – מבין השחקנים והמאמנים – עם 18 כאלה: 8 אליפויות (7 בחיפה ואחת בבית"ר ירושלים), 3 גביעי מדינה ו-5 זכיות בגביע הטוטו. הוא השחקן הישראלי עם מספר ההופעות הגבוה ביותר בגביע אירופה (63 הופעות) ומחזיק גם ב-89 הופעות בנבחרת (שני רק לאריק בנאדו). חרזי תמיד היה שם ברגעים הגדולים, כולל ב-2:3 בצרפת ב-1993 וב-0:5 על אוסטריה ב-1999.

עם זאת, העליה על הדשא כמחליף לבירם כיאל שנפצע, והציוות כקשר אחורי, משקפים הרבה מהחלק השני בקריירה של חרזי. מאז עבר את גיל 30, בחיפה לא הפסיקו לנסות ולמצוא לו מחליפים, אבל חרזי הישן והטוב תמיד דחק את שחקני הרכש החוצה. אפילו העונה, בגיל 38, הוא נלחם על מקום בהרכב עם אייל משומר ועומרי אפק, ורשם 19 הופעות בליגה. אלון חרזי עשוי לאבד את הפסגה, כפי שקרה לו בנבחרת, משום שרפי כהן, שמחזיק ב-519 הופעות, עשוי להמשיך עם קבוצתו הנוכחית הפועל רמת גן בליגת העל בשנה הבאה. אבל את התהילה של הילד הנצחי, שחגג לפני חודשיים יום הולדת 38, אף אחד לא יקח ממנו.

2. בשבועות האחרונים, אין כמו הכדורגל של בית"ר ירושלים. הרבה שערים, כולם עולים להתקפה, מעט מאוד חוזרים ואין כמעט מרכז שדה. אתם יודעים, בדיוק סוג הכדורגל שלא מביא תארים. העובדות מבלבלות עוד יותר בהתחשב באיש שאמון על המהפך - ראובן עטר. אותו עטר שבשנתיים שאימן את מכבי נתניה החדיר בה כדורגל של הגנה קשוחה ובעיטות ארוכות לעבר החלוצים. אז מה קרה לאיש על התלתלים ששינה את תפיסת העולם שלו מן הקצה אל הקצה? אם תשאלו אותו, יתכן שיספר לכם על צמד הבלמים הכי טוב בארץ ושוער מעולה, שיכולים להסתדר גם לבד, או שיטען שאסור לסרס את הכישרון ההתקפי של בית"ר, שלא היה לו בנתניה. אבל הסיבה האמיתית, כך נראה, היא הפחד.

עטר פגש אותו לראשונה לפני המשחק מול הפועל תל אביב בבלומפילד, לאור דרישות של הקהל ומנהיגו איציק קורנפיין שבית"ר תשחק כדורגל התקפי. עטר נכנע, וזה עלה לו באחת התבוסות המביכות של בית"ר בשנים האחרונות, למרות שבית"ר הגיעה לאינספור הזדמנויות. כי משריקת הפתיחה של אותו משחק, בית"ר לא משחקת התקפי, היא משחקת הפקר: שישה ושבעה שחקנים פטורים מירידה להגנה, ומשאירים את השלישייה בנאדו–גרשון– קאלה חשופה פעם אחר פעם. כתוצאה מכך, קבוצות מגיעות מול בית"ר להרבה יותר הזדמנויות מאשר מול מכבי חיפה או הפועל תל אביב.

עטר יכול להמשיך לרכוב על גלי הפופוליזם וההתלהבות שהקהל והיו"ר מכתיבים לו, אבל המשחקים המכריעים של העונה לא יהיו מול אשדוד או כפר סבא. כשיגיעו המשחקים הקריטיים, כמו גמר גביע המדינה למשל, ההפקרות של ברוכיאן, יצחקי, עידן טל ואפילו עידן ורד עוד תעלה לבית"ר ביוקר. ואז, נראה מה יהיה לעטר לספר לאוהדים.