עוד מיתוס נשבר

כולנו חיים על מיתוסים ודעות קדומות. הם עוזרים לנו להעביר את היום, לסווג את זה שמולנו, לחיות עם כשלונות. ביורו 2004, כולנו ראינו את יוון מניפה גביע וידענו מיד למה זה קורה: זו היתה נבחרת סופר הגנתית ומגעילה, שתיפול גם תיפול בפעם הבאה. ליורו 2008 היוונים הגיעו. ונפלו. אבל בניגוד אלינו, הם לפחות היו גם שם.

עכשיו היוונים רוצים להעפיל למונדיאל השני שלהם, ומוליכים את בית 2 במוקדמות מונדיאל 2010 עם 9 נקודות לעומת 8 שלנו. גם כאן, אנחנו כמעט כמוהם. רק כמעט. נהוג לחשוב שבגלל המנטאליות הים-תיכונית, הכדורגל היווני זהה לשלנו, ורק בעשור או שניים האחרונים הם פתחו פער. אז יצאנו לשיטוט בדפי ההיסטוריה כדי לבדוק את התיזה הזו, וגילינו שכן, גם זה סתם מיתוס. המרחק בינינו ליוונים, מה לעשות, גדול הרבה יותר מנקודה.

הנבחרת: גביע אירופה והופעה ביורו ובמונדיאל ב-15 שנים

עד הזכייה המפתיעה ביורו 2004, היוונים היו שבעי אכזבות בטורנירים בינלאומיים. כמעט כמונו. כמו אגדת מקסיקו 1970 של ישראל, גם יוון העפילה למונדיאל רק פעם אחת, בארה"ב 1994, וגם זה אחרי שנהנתה מבית מוקדמות של חמש נבחרות בלבד, ללא יוגוסלביה החזקה שהיתה אז במלחמת אזרחים. היוונים סיימו ראשונים בבית עם רוסיה, איסלנד, הונגריה ולוקסמבורג, אבל בארצות הברית הוגרלו לבית מוות עם ארגנטינה של דייגו ארמאנדו מראדונה, בולגריה של חריסטו סטויצ'קוב (שסיים כמלך שערי הטורניר) וניגריה החזקה. הביקור ההיסטורי הסתיים בפיאסקו גדול אחרי שלושה הפסדים, ומאזן 10:0.

לאחר החזרה המאכזבת מארצות הברית, לא הצליחו היוונים להעפיל לארבעה טורנירים רצופים של מונדיאל ויורו. במוקדמות יורו 1996 הם סיימו במקום השלישי אחרי רוסיה וסקוטלנד, במוקדמות מונדיאל 1998 הם נכשלו לאחר שסיימו ב-0:0 ביתי מול דנמרק במשחק הנעילה של המוקדמות, שניצחון בו היה שולח אותם לצרפת, וגם מוקדמות יורו 2000 ומונדיאל 2002 לא הניבו תקוות. הנבחרת, שהתבססה על דור השחקנים ששיחק במונדיאל 1994, נדרש רענון יסודי של הסגל.

אחרי עשור של אכזבות, הגיעה יוון ליורו 2004 אחרי רצף של שישה ניצחונות ורשת נקייה במשחקי הנעילה של השלב המוקדם, כולל ניצחונות על ספרד ואוקראינה. למרות בית קשה שכלל את ספרד, פורטוגל ורוסיה, והציפיות המועטות בעקבות המונדיאל ב-1994, הצליחה הנבחרת של אוטו רהאגל לעלות לרבע הגמר, ועברה את צרפת, צ'כיה ופורטוגל המארחת בדרך לחגיגה הסנסציונית.

ההנגאובר היווני גרר קמפיין מאכזב במוקדמות מונדיאל 2006, כשיוון סיימה רק רביעית אחרי אוקראינה, טורקיה ודנמרק. ביורו 2008 חלמו היוונים על שיקום, אבל הנבחרת נשברה כבר במשחק הפתיחה מול שבדיה כשספגה שער חודר בונקר בדקה ה-67, והפסידה גם בשלושת המשחקים הנותרים. ועדיין, שני מונדיאלים ושתי הופעות ביורו – כולל זכיה סנסציונית – ב-15 שנה הם הרבה יותר ממה שאבי לוזון יכול לחלום עליו.

הקבוצות: מאמנים זרים, מקום טוב באמצע

ההצלחה של רהאגל הגרמני בנבחרת, גרמה לרוב הקבוצות היווניות להחתים מאמנים זרים. שמונה מתוך 16 מאמני הליגה הראשונה ביוון הם כאלה, חמישה מתוכם בחמש הגדולות –אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, אא"ק אתונה, אריס ופאוק סלוניקי. אלא שהישגים משמעותיים בזירה האירופית ב-15 השנים האחרונות הגיעו משתי הגדולות של אתונה.

ההישג המרשים ביותר של קבוצה יוונית באירופה הוא ההעפלה של פנאתינייקוס לחצי גמר ליגת האלופות בעונת 1995/6, אלא שאז שיחקו במפעל 16 קבוצות בלבד, מה שהפך אותו לקל ונוח בהרבה מהיום. 6 שנים מאוחר יותר, כשבליגת האלופות שיחקו כבר 32 קבוצות בשני שלבי בתים, הגיעה פאו עד רבע הגמר, לפני שהודחה על ידי ברצלונה. התוצאה הזו נחשבת, מן הסתם, לטובה יותר מקודמתה. גם האלופה הכמעט נצחית אולימפיאקוס משתתפת כדרך קבע בליגת האלופות, ובעונת 1998/9 העפילה לרבע הגמר.

בניגוד לכדורגל הישראלי, שעדיין מתרפקים על הישגים חד-פעמיים כמו ההעפלה של מכבי חיפה ומכבי תל אביב לשלב הבתים בליגת האלופות, או רבע גמר גביע אופ"א של הפועל תל אביב, היוונים הפכו זה מכבר לחברי קבע באותם שלבים. כל זאת, הרבה בזכות השערים שפתחו שתי האימפריות מאתונה, שהעלו את יוןן מעלה מעלה בדירוג אופ"א.

השחקנים: אצלנו הם לגיונרים, ביוון זו אוגדה

בקמפיין הנוכחי של נבחרת ישראל, דובר רבות על ריבוי הלגיונרים בנבחרת. אלא שהישראלים המעטים שמשחקים באירופה, פרט ליוסי בניון, טל בן חיים ודודו אוואט, לא עושים זאת – אם בכלל – בליגות הבכירות. יוון, לעומת זאת, שלחה בעשור האחרון מעל 60 שחקנים אל מחוץ לליגה המקומית. אמנם יש לקחת בחשבון את הדרכון האירופאי שמקדם עניינים, כמו גם את הזכיה ביורו שמצאה עבודה מחוץ לאיים לחמישה מתוך ששת שחקני הסגל שלא שיחקו עד אז באירופה הקלאסית, אבל עדיין מדובר בפער תהומי.

ברזומה של פס היצור היווני נמצאים 10 שחקנים ששיחקו או משחקים בליגה האיטלקית, 10 בבונדסליגה, 2 באנגליה ואחד, יורקאס סייטארידיס, בספרד. עם זאת, גם לאחר הזכיה ביורו אף אחד מהיוונים לא הפך לכוכב בקבוצה גדולה באמת. אינטר צירפה שלושה - למברוס צ'אוטוס, גיורגוס גיאוגראטוס וגיורגוס קראגוניס – אבל אף אחד מהם לא באמת הצליח בסן סירו. הכוכב הגדול של יוון בסוף שנות התשעים, ניקוס מאכלס, שהפך למכונת שערים בויטסה ארנהיים ובאיאקס, לא הצליח לפרוץ לרמות הגבוהות באמת, ופרש אשתקד כשתלה את מדיה של אפואל ניקוסיה. אבל כמו שכבר למדנו, כדורגל מוכרע לפעמים בהברקה של שחקן אחד. אתה שמעת את זה, יוסי?