הערב שהזכיר לנו למה אנחנו מכבי ת"א

אומרים שהיו באצטדיון ר"ג 35 אלף צופים. אבל זה הרגיש הרבה יותר. היה שם אבא של חבר שלך, הבוס הקודם שלך, חבר מהתיכון שלא ראית 14 שנה, המלצר מבית הקפה ליד הבית שלך. וכשכבר התיישבת במקום שלך, ראית ילדים בני 5 שבפעם הראשונה הגיעו למגרש וגם זקנים שהוציאו את הצעיפים מהבוידעם. כאלה שדיברו על האליפות ההיא. לא של 2003. של 79. כאלה שלא האמינו כשהכרוז אמר שבני טבק הוא המאמן של רמה"ש. הם היו בטוחים שהוא פותח בהרכב ליד פריצה. זו היתה מסיבה אחת גדולה.

ואחרי המשחק אתה מוצא את עצמך שר "נצבע צהוב ת'רחובות" עם ילדים בני 12 שנשארו בלי חולצה, שותה שמפניה עם בחור שביום יום אתה לא תקנה ממנו מסטיק ורוקד כמו מטומטם מסביב לרכב עם סטריאו חזק. ובדרך חזרה הביתה. אתה רואה 200 איש במעגל בכיכר רבין. וכמובן עוצר ומצטרף לשירה. 

כי הכל התפוצץ, כל מה שאנחנו אוגרים בפנים. הסתובבנו הצידה כשאמרתם לנו בכל הזדמנות שזה כבר שלנו. ניסינו למצוא כל הזמן נקודות חזקות אצל היריבות לפני המשחקים בגלל הדבר הארור הזה שנקרא מנחוס. עמוק בפנים ידענו שזה ממש כאן, אבל שתקנו. ורק מי שהיה בחגיגות אחרי ה-0:4 ההוא בדרבי יודע שכבר אז הבנו. משם זו רק היתה הצגה אחת גדולה. מסע חגיגות ארוך של פלייאוף שלם. כמו להקה שעולה שוב ושוב להדרן.

אתם הירוקים והאדומים מצחיקים אותנו. ''אוהדי הצלחות'' אתם קוראים לנו. למרות שמילאנו את בלומפילד כמעט עונה שלמה. לראות את האחות הקטנה מחיפה מתלהבת מ-18 אלף אוהדים שמגיעים לחצי גמר הגביע עם כל הקטע של הצבא הירוק הזה, זה רק גורם לנו לגחך בלב. כי עם סיכוי של 20 אחוזים בהגזמה (מי חשב שבני יהודה תנצח ביום ראשון) למשחק אליפות, קנינו קרוב ל-30 אלף כרטיסים כבר בסוף השבוע.

כשאנחנו אומרים שזו אולי האליפות החשובה ביותר שהיתה פה בשנים האחרונות, אתם אומרים שאנחנו חושבים שיוצא לנו זהב מהתחת. כי אנחנו מכביסטים שחצנים. אבל בעצם אתם בדיוק כאלה. במשך עשור אתם יורים לנו באוטומט באיברים הפנימיים. כי הכי כיף לנעוץ מסמרים בגופה שלנו. יורדים על הגלקטיקוס והעגלקטיקוס, צוחקים על נמני והדשא שלא צומח לידו, אומרים שאנחנו מתנהלים כמו שכונה, קוראים לנו בית קברות לשחקני רכש, אומרים שלבעלים שלנו אין מושג ושאנחנו בכלל גזעניים כמו בית"ר.

אז בדיוק בשבילכם -  זו האליפות החשובה ביותר שהיתה פה כבר הרבה זמן. זו שסגרה לנו את העשור הכי מושמץ שהיה פה. כי החלוצים שלנו, נו אלה שכבר כיסיתם בחול בקרית שאול, הבקיעו את הכי הרבה שערים העונה בפור ענק. הבעלים שלנו, המיליארדר שאין לו מושג, הצליח לאתר את צוות האימון הכי מקצועי שהיה פה. המאמן הזר שלנו, שאמור היה להיכשל בענק כי אתם יודעים איך זה עם מאמנים זרים, הפך אותנו לקבוצה הכי מאורגנת במדינה. אה, וכמעט שכחנו שהאיש הכי מרכזי באליפות הזו הוא בכלל ערבי, אבל תקראו לנו גזענים. כי הכי קל לתקוע חיצים במכבי ת"א. עשיתם על זה דוקטורט במשך 10 שנים.

ויותר אפילו מהאליפות הזו, כיף להסתכל לכם עכשיו בעיניים. עם החשש הזה שחזר לכם לאישונים. אתם מזהירים את כולם שאנחנו נשלוט פה שנים ונהרוס לכם את הליגה ונהפוך לאחות מהכדורסל כי לקנדי יש ים של כסף. "הוא בטח יביא אותם לצ'מפיונס", אתם אומרים. אז הם יקבלו עוד בוכטה והם ייקחו פה אליפויות בטיול. זה הכי כיף שאתם כבר מכינים את התירוצים.

כי אנחנו זוכרים שגם אתם זכיתם פעם בתארים והייתם אפילו בצ'מפיונס ועשיתם שם אחלה קופה. אבל לנו זה לא שינה כלום. אנחנו עדיין היינו בטוחים שאנחנו יותר טובים, שניקח לכם בקלות את האליפות. בכל קיץ מחדש. בכל פתיחת עונה. צחקתם עלינו ועל המכביזם המגעיל הזה. ואמרתם שהציפיות שלנו שוב יתרסקו כבר בחגים. אבל אנחנו תמיד האמנו. וטעינו. אבל לפחות לא היה את החשש הזה שיש לכם עכשיו בעיניים. ויש לזה הסבר אחד. כי אנחנו מכבי ת"א ואתם לא.